בשנה שבה החגים לא ממש מרגישים כמו החגים - מה גם שנגיף הקורונה מזרע הרס בחיי היומיום ומסורות יקרות - נטפליקסJingle Jangle: מסע חג המולדהוא כאן כדי להגיש את המנה הנוספת של עידוד חג המולד שכל כך הרבה מאיתנו נואשים. וכשאני אומר תוספת, אני כן מתכוון לתוספת.
ג'ינגל ג'נגל, שהגיע לנטפליקס ב-13 בנובמבר, אורך שעתיים סביר לחלוטין, אבל השעתיים האלה עמוסות מדי בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. יש יותר מדי מושגים, יותר מדי עלילות משנה, ולפחות מכשיר מסגור אחד יותר מדי. המספרים המוזיקליים ארוכים, שופעים וצעקניים. (הסופר-במאי דיוויד טלברט חזה במקורג'ינגל ג'נגלכמחזמר בימתי וזה מראה, במיוחד בכוריאוגרפיה ובעיצוב.) הנרטיב נפרש על סטים הנשפכים עם חפצי נוי בטעם סטימפאנק, דרך שחקנים לבושים שכבה על שכבה של צבעים עזים ודפוסים נועזים. זה הכל לגמרי יותר מדי, בצורה שמרגישה בדיוק כמו שצריך - כמו גרב חג המולד שמתפוצץ בתפרים עם יותר מדי דברים טובים.
ג'ינגל ג'נגל ספוג מסורת אך הפך לחדש שוב עם הפתעות מתוקות שניתן לאנצר לשנים הבאות.
זה לוקח קצת לסרט כדי לכייל את האיזון הזה.ג'ינגל ג'נגלהוא ממשמְשׁוּנֶהבתחילת הדרך, מגיש תרחיש מטריד מוזר ונמוך על יצרן צעצועים מחונן, בן טיפוחיו הקנאי ובובת מטאדור חושנית שמדובבת על ידי ריקי מרטין (באמת!) בעבר ויקטוריאני מעורפל. אבל פרק שלמראה שחורהזה לא. כל זה רק מניח את הבסיס לבשר האמיתי של הסיפור, שמתארך כמה עשורים לאחר מכן.
יצרן הצעצועים, ג'רוניקוס ג'אנגל (פורסט וויטאקר), הזדקן והפך לאיש זקן, והחנות שהיתה פעם מפורסמת שלו התפוגגה לחנות משכון מאובקת. הוא איבד את הניצוץ היצירתי שלו ואת מערכת היחסים שלו עם בתו, ג'סיקה (אניקה נוני רוז), הודות לשורה של טרגדיות, וכעת הוא עובר סהרוריות דרך קיום בודד. האם חייו יתחדשו ובסופו של דבר יתחדשו על ידי הגעתה הפתאומית של נכדתו הבינונית, ג'ורני (מדלן מילס)? אתה יכול לסמוך על זה.
מה שכנראה לא תצליחו לנחש הוא המסלול המפותל שג'ינגל ג'נגלייקח כדי להגיע לשם. בין הסיבובים ניתן למצוא רובוט מעופף, עלילה מרושעת של יצרן צעצועים מתחרה, החזרה של הבובה החיה בקול של ריקי מרטין, מרדף מסוכן במהירות גבוהה ומשוואות מתמטיות קסומות שזוהרות באוויר. לא הכל מסתדר, לא משנה כמה מילס חוגר מספרים כמו "השורש המרובע של בלתי אפשרי". (זה בעצם "Let It Go" של הסרט, וכמעט כמו תולעי אוזניים.) אבל זה הכל חלק מהשמחה שלג'ינגל ג'נגל- אתה פשוט יוצא לנסיעה, פותח את הפלא אחד אחרי השני, ולא חושב יותר מדי על איך זה משתלב.
Mashable Top Stories
מה שבתורו מאפשר לרגשות הסרט להתגנב אליך. מה שהתחיל כמוזרות ראויה ל-WTF הופך לתענוג טהור, עם שואו-סטופרים מרחיקי אצבע כמו "Magic Man G", שבוצע בביטחון מגנטי על ידי קיגן-מייקל קי, וקרבות כדורי שלג מקסימים מושקעי ריקוד בין ג'רוניקוס, ג'ורני וה- ילדי השכונה. ואז השמחה הזו מפנה את מקומה לרגשות עמוקים וצורבים יותר, כשהדינמיקה של משפחת ג'אנגל מגיעה לקדמת הבמה. אני לא ממליץ לצפות בדואט של וויטאקר ורוז "Make It Work" ובסצינות שאחריו מיד בלי קופסת טישו בהישג יד.
כי על כל חוסר השלמות שלו,ג'ינגל ג'נגלמסמרים את הדברים שבאמת חשובים. מילס היא ילדת קולנוע שמצליחה להיות יקרה ומוקדמת בלי להתהפך לעצבנות, עם כישורי השיר והריקוד להחזיק את עצמה מול שחקנים ותיקים הרבה יותר; וויטאקר הופך בהופעת שק עצובה שמתחממת בדרגות למשהו הרבה יותר מתוק. שניהם (ורוז, שיש לה תפקיד קטן יותר) חולקים כימיה אמיתית כמשפחה, והכאב והגעגועים ביניהם מרגישים ממומשים במלואם כמו האהבה.
העולם בו הוא מתרחש מרגיש אמיתי מספיק כדי ללכת בו לאיבוד, גם אם ברור שרוב האקשן מוגבל לכמה סטים גדולים -ג'ינגל ג'נגלנראה כי יתגמל צופים חוזרים שנהנים לגלות פרטים קטנים חדשים בכל פעם. יש לציין שזה גם עולם נדיר שבו משפחה שחורה זוכה להיות במרכזה של פנטזיית חג המולד של פעם. לא בכדי מציגה המטריארך (פילישיה רשאד) של מכשיר המסגור את הסרט בחיוך יודע והכרזה ש"אני חושבת שהגיע הזמן לסיפור חדש".
בפזרנות המפוארת שלה, וחוסר העניין העליז שלה להתנצל על כך,Jingle Jangle: מסע חג המולדלוכדת תמצית מסוימת של רוח חג המולד. זה חלקים שווים משמח וסנטימנטלי, ספוג מסורת אבל הופך מחדש לחדש עם הפתעות מתוקות שאפשר לאנצר לשנים הבאות. 2020 הייתה קשה מספיק כמו שהיא. תן לעצמך את מתנת חג המולד המוקדמת של צפייה בו כדי להתחיל את החגיגות של השנה.
Jingle Jangle: מסע חג המולדזורם כעתבנטפליקס.
אנג'י האן היא סגנית עורכת הבידור ב-Mashable. בעבר היא הייתה העורכת הראשית של Slashfilm.com. היא כותבת על כל מה שקשור לתרבות פופ, אבל בעיקר על סרטים, וזה חבל שכן יש לה טעם נורא בסרטים.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
