'משיח הרשע' חוגג 50: הבלגן והנס מאחורי פנינת האימה הזו

קרדיט: SGL Entertainment

צוות הבידור של Mashable בוחר את צפיית השבוע, תוכניות הטלוויזיה והסרטים שלנו שאתה בהחלט חייב להוסיף לרשימה שלך.

"אומרים שסיוטים הם חלומות מעוותים."

זו שורת הפתיחה של סרט האימה העל טבעי מ-1973משיח הרשע, שחוגגת השבוע 50. לפני שכתבו צוות התסריטאים המדהים וילארד הויק וגלוריה כץגרפיטי אמריקאיואינדיאנה ג'ונס ומקדש האבדון(שלא לדבר על הפלופ הידוע לשמצההווארד הברווז, שגם הוא ביים), הם שיתפו פעולהמשיח הרשע,שהתברר כחלום מעוות בעצמו.

ובכל זאת איכשהו הפרוורסיה הזו עובדת. כמו סיפור המיקס-אנד-מאץ' שבלבמשיח הרשע, זה לא הגיוני במיוחדאֵיךזה מגיע לשם, אבל המסע המוזר מתברר כשווה כל שנייה, בכל זאת.

האם משיח הרשע מרושל, סוריאליסטי, או די שניהם?

מתאר את העלילה שלמשיח הרשעהוא מעשה טיפשי, אבל ננסה לערבב אותו למשהו שמתקרב לקוהרנטיות. ארלטי (מריאנה היל) פונה לעיירת החוף של קליפורניה פוינט דיון, שם חי אביה ג'וזף (רויאל דאנו), צייר. ההתכתבות שלה עם ג'וזף הפכה ליותר ויותר לא יציבה, ולאחרונה ירדה לחלוטין. ארלטי מודאגת, וכל מה שקשור לפוינט דיון מחמיר את אי-הנוחות שלה.

כשהיא מגיעה, אביה לא נמצא בשום מקום. בית החוף שלו נטוש, והגלריסט של אביה מרמז שג'וזף הלך לקן קוקייה מלא. אבל בצירוף מקרים מוזר - ויהיו הרבה כאלה - זר בשם תום (מייקל גריר) ושתי שותפיו לדרך, לורה (אניטרה פורד) וטוני (ג'וי באנג), בדיוק הגיעו לעיר, והם גם במקרה לחפש את אביה של ארלטי.

יחד, הרביעייה החדשה הזו מוצאת את עצמה מוזהרת מהבטן המפחידה של פוינט דיון על ידי צ'רלי השיכור מהעיר (בגילומו של שחקן הדמויות האגדי אלישע קוק ג'וניור). משהו על "ירח דם" ואמו של צ'רלי שרוצה להאכיל אותו לתרנגולות.

"זה היה כאילו ככל שהירח עלה שם יותר אדום, כך האנשים נדחפו לכיוון הגיהנום", אומר צ'רלי.

שים את Messiah of Evil עם The Fog ו- Dead & Buried in the Seaside Horror Pantheon.

לפני שהיום יסתיים, תום וחבריו יפלו את דרכם להתארח עם ארלטי בבית אביה, שם הם מחפשים רמזים על מה שקרה לו. ות'ום, שאומר בלא מעט מבשר רעות שיש לו עניין מיוחד בסיפורי עם, יחפש תשובות משלו על "ירח הדם", שלא לדבר על "הזר האפל" שכנראה מגיע איתו, קורץ קְרִיצָה.

Mashable Top Stories

והשמים יהפכו אדומים יותר בכל לילה. ואנשי פוינט דיון יתחילו להתנהג מוזר יותר ויותר. גבר לבקן שאוהב לאכול חולדות חוף חיות יבוא וילך. גופה תשטוף בחול, מסתבכת בפסל מתכת, שהמשטרה תאמר שהוא אביה של ארלטי, למרות שיש לה ספקות. המונים יתחילו להתאסף סביב מדורות על שפת המים ובחבילות מפחידות בעיר. העיניים שלהם יתחילו לדמם.

מה שלמשיח הרשע חסר במובן זה יותר מאשר מפצה באטמוספירה.

עד כמה שכל זה נשמע מוזר, זה רק עלילה וסיפור רקע. יש כל כך הרבה יותר מוזרות שמתנפנפת על השוליים של הסרט ממה שאי פעם יכולתי להתחיל לסכם. כמו סצנת הפתיחה שבה גבר אקראי שמעולם לא הוזכר שוב (ואותו מגלם הסופר/במאי האגדי וולטר היל) גרונו נחתך לפתע על ידי נערה מתבגרת. או החלק שבו המלווה בתחנת הדלק יורה באקדח בטירוף לתוך החשיכה כאשר ארלטי נעצרת לתדלק את הטנק שלה. או הסיפור על הניצול ממפלגת דונר שנקלע לעיר יום אחד...

עובדת העניין היא שמשיח הרשעהוא קטע מצב רוח, והוא עובד באמת רק ככזה. העלילה שלו היא שטות, עם קטעים שמתחילים לערבב את עצמם ככל שאתה חושב שאתה קרוב יותר לחיבורם. תושבי העיר הופכים להמון זומבים צמאי דם במיטבם ביום ראשון, אבל הכללים של איך ולמה הם תעלומה מוחלטת, אפילו אחרי תריסר צפיות.

שם שכבמשיח הרשעהגאונות והקללה בו-זמנית. כי חוסר ההבנה שלו הוא מה שעושה אותו מפחיד. וזה באמת יכול להיות מפחיד מאוד, כולל שני סיקוונסים (אחד במכולת ואחד באולם קולנוע) המדורגים בין סצנות האימה הגדולות ביותר שהועלו אי פעם בסרט. אבל העובדה נשארת שהסרט, כפי שהוא, הוא לא מה שהוא נועד להיות.

איך נוצר משיח הרשע? (ובוטל?)

אומרים שברגע שסרט מסתיים ויצא, הוא שייך לקהל; זה כבר מחוץ לידיו של יוצר הסרט עד אז. הוא הופך למה שאנו רואים בו וכיצד אנו מפרשים אותו. אֲבָלמשיח הרשעהיה מחוץ לידי יוצרי הסרט שלה לפני שהצליח להגיע כל כך רחוק.

בשנת 1973, הויק וכץ

פנו אליהם מחבר מפיק

שאמר שהוא יכול לממן להם סרט שיכתבו ובימוי, התניה היחידה היא שזה צריך להיות אימה. זה עדיין היה בשלב מוקדם בצנרת הישירה של בית ספר לקולנוע לסרט אימה עם תקציב נמוך, ובכן,הַרבֵּהדברים גדולים יותר. למשל, פרנסיס פורד קופולהדמנציה 13יצא ב-1963, ופיטר בוגדנוביץ' ערך את הופעת הבכורה שלו עם שנות ה-68יעדים, בכיכובו של לא אחר מאשר בוריס קרלוף; בשנות ה-70 שני הבמאים היו בחזית ניו הוליווד. הויק וכץ, שהיו נשואים טריים טריים מ-USC עם הרבה מיץ במיכליהם, היו להוטים לנסות כמה מהנטיות האמנותיות שלהם. הם אהבואנטוניוני. הם אמרו: "תן לנו שבועיים."

הכל עבר חלק לזמן מה. הם צילמו אפילו את רוב הסרט. אבל אז, כמו כל כך הרבה עכברוש חוף שנעלם בגרונו של לבקן, הכסף נעלם. סצינות המפתח בתסריט שלהם שבהן הוסבר הסיפור מעולם לא צולמו. הם רכשו את הצילומים שלהם באולפנים, שלא יכלו לטרוק את הדלת בפניהם מהר מספיק. וכשצץ פרויקט חדש - המשהו הקטן הזה נקראגרפיטי אמריקאי– הצמד המשיך הלאה.

רק מאוחר יותר הם גילו שמישהו קנה את הצילומים שלו והוסיף להם ציון, וערך אותו לסרט שאנחנו רואים היום. זה עלה במהלך השנים עם כמה כותרים אחרים, כגוןהבא השניואנשים מתים. המפיקים נתבעו על ידי ג'ורג' א. רומרו על כך שקרא לזהשיבת המתים החייםלזמן מה. בשנת 1984, עםמקדש האבדוןמתחת לחגורתם, התייחס הואיקמשיח הרשעכְּמוֹ

"קשת אמיתית."

למה משיח הרשע חשוב היום

משיח הרשעהחל את מסעו לקראת הערכה מחודשת ביקורתית כאשר הוא יצא ב-DVD בשנת 2009. מאז, מבקרים וחובבי ז'אנר כאחד גדלו להעריך אותו כיצירת מופת פולחן מקרית, לצד סרטים רדופים כמו הסרט של בוב קלארקחלום מוותושל ג'ון הנקוקבואו להפחיד את ג'סיקה למוות.

לסרטים אלה יש תחושה עמוקה של אי-נחת תרבותית ואימה המשקפת את הסביבה התרבותית של תקופת מלחמת וייטנאם. כשהאמת הנוראה של המלחמה חלחלה למסכי הטלוויזיה, חיילים שעברו טראומה וחבריהם המתים נשלחו חזרה הביתה כדי לעמת את אמריקה עם ההכחשה שלה. צפייה בסרטים האלה היא כמו לראות שבע שכבות של טפט נקרעות מהחלום האמריקאי המסודר להפליא, עם כאוס וייאוש ממש שם זועקים מלמטה.

כמה שלמשיח הרשעהאווירה המוזרה של היוצרים שלה הייתה מכוונת וכמה היה מקרי בגלל דרמה מאחורי הקלעים שלעולם לא נדע באמת. ובסופו של דבר זה לא משנה, כיוון שהמוצר שיש לנו על הידיים כאן ועכשיו הוא יצירת אמנות מענגת וייחודית באמת שלא מפסיקה לחשוף אורכי גל חדשים לשקעים ותהמות חדשות ליפול אליהן.

ג'ייסון אדמס הוא סופר בידור עצמאי ב-Mashable. הוא מתגורר בעיר ניו יורק ומבקר באישור Rotten Tomatoes שכותב גם עבור Pajiba, The Film Experience, AwardsWatch ואתר האישי שלו My New Plaid Pants. הוא סיקר בהרחבה כמה פסטיבלי סרטים כולל סאנדנס, טורונטו, ניו יורק, SXSW, פנטזיה וטרייבקה. הוא חבר באגדת מבקרי הלהט"ב GALECA. הוא אוהב סרטי סלאשר ופאסבינדר ואתה יכול לעקוב אחריו בטוויטר ב-@JAMNPP.