מה האבל בטוויטר יכול ללמד אותנו על אבל מודרני

במשך רוב המאה ה-20, האבל על מותו של אדם אהוב היה עניין פרטי בתרבות האמריקאית.

למרות שהאבל עדיין נסתר מהעין, חוקרים מאמינים כי ייתכן שהמדיה החברתית מושכת אותו בחזרה לתחום הציבורי בדרכים חשובות.

ראה גם:

מחקר סוציולוגי קודם בנושא מתפתח זה מראה שאנשים משתמשים במדיה חברתית כדי לחלוק את אבלם עם אחרים ולשמור על קשרים עם הנפטר באמצעות הודעות והערות. עם זאת, מחקר שעומד לצאת בקרוב מציע טוויסט חדש בהתבוננות זו.

נראה שמשתמשי טוויטר עוסקים באבל אישי מאוד, אך גם משתמשים בהזדמנות החגיגית כדי להתאבל על מותו של מישהו שהם לא הכירו היטב ולדון בנושאים פוליטיים וחברתיים הקשורים לפטירתו של אותו אדם.

"הנורמות משתנות", אומרת נינה צ'זארה, דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת וושינגטון ומחברת שותפה של המאמר. "אולי אנחנו רואים את המטוטלת מתנדנדת בחזרה לפתיחת הספירה הפרטית [כשזה מגיע לאבל]".

צ'זארה וג'ניפר ברנסטאד, דוקטורנטית עמית באוניברסיטת וושינגטון, יציגו את המאמר שלא פורסם ביום שבת במפגש השנתי של האגודה הסוציולוגית האמריקאית בסיאטל.

על מנת לחקור את האבל בטוויטר, החוקרים אספו וניתחו 37 עדכוני אזכור מלאים (מה שטוויטר מתקשר בזמן שאתה מחפש אזכורים פומביים של משתמש) הכוללים ציוצים על משתמשים שנפטרו. מגבלה אחת של המחקר היא שהדגימה נלקחה מאתר ההספד המקוון MyDeathSpace.com, וככזה, מספק ייצוג מוגבל של איך אנשים מתאבלים בטוויטר.

בדומה למחקרים קודמים על אבל בפייסבוק, צ'זארה וברנסטאד שמו לב שמשתמשים צייצו ישירות לאדם אהוב שנפטר עם רגשות רגשיים, מחשבות או עדכונים.

ההודעות, שאותן עשו אנונימיות וערכו מעט כדי להגן על פרטיות המשתמש, כללו הערות כמו, "@UserName כולנו אוהבים אותך מאוד. אני יודע שאתה שומר עלינו, מלאך יפה", ו"#tbt לשנה הראשונה. i מתגעגע לעודד אותך במגרש @UserName."

כאשר המנוח היה ידוע או מפורסם, משתמשים צייצו לעתים קרובות על מורשתם או הישגיהם. ציוצים לכמה אנשים שיצרו מוזיקה, למשל, ציינו את עבודתם כמקור השראה: "זכור את @UserName ואתה יכול להשיג הכל. תחשוב עליו כשזמנים קשים ותרגישי טוב יותר #עושה אותו גאה #לקרוע"

מה שהפתיע את צ'זארה וברנסטאד, לעומת זאת, היו הציוצים ששיקפו את מותו של משתמש על ידי העלאת שאלות או מודעות לגבי נושאים חברתיים, כולל בריאות הנפש, בטיחות הציבור ושליטה בנשק. הדינמיקה הזו הייתה ספציפית למשתמשים שהפכו ידועים לאחר מותם, לעתים קרובות בגלל האופן שבו הם מתו.

"כל כך עצוב לקרוא את הציוצים של הילדה שנהרגה", כתב משתמש אחד על רצח. "היו לה כל החיים לפניה".

"תאגידי @UserName באמת צריכים לקבל השכלה כיצד לנהל אנשים מוכשרים שסובלים ממחלת נפש. RIP איש", כתב משתמש אחר על התאבדות.

צ'זארה וברנסטאד מאמינים שתגובות על אנשים שהפכו ידועים בעקבות מותם הם תוצר ייחודי של טוויטר. מכיוון שפלטפורמת החדשות והרשתות אינן אינטימיות כמו פייסבוק, היא עשויה להזמין משתמשים להביע צער בפומבי על זרים, במקביל לחבר אותו לנושאים רחבים יותר, להפוך את הנפטר לסמל ולהביע דעות על פטירתם.

החוקרים משווים פוסטים בפייסבוק על אבל לשיתוף רגשות עם אנשים אהובים בסלון שלך בזמן שזרים מביטים פנימה דרך חלון. בטוויטר, זה עשוי להיות דומה יותר לבית עם הרבה דלתות פתוחות ואנשים שנכנסים ויוצאים.

"בעוד שאתרים כמו פייסבוק עשויים לעזור לאבל ציבורי [להיות] פעילות קולקטיבית מקובלת יותר, טוויטר עשוי לעזור להביא דיונים רחבים סביב מוות ומוות בחזרה למרחב הציבורי", כותבים צ'זארה וברנסטאד.

עם זאת, יש לזה גם חסרונות. החוקרים מצאו כי הקלות שבה משתמשים יכולים לגלות ולהגיב על מוות עשויה להוביל להטרדה ולהודעות חסרות רגישות.

כאשר תומך אקדח מת מפציעת ירי בשוגג, משתמש אחד כתב, "@UserName ברכות על שנורה בראש לאחר שהקדשת את חייך להגנה על התיקון השני. מניח שכדאי לך להתחמק."

צ'זארה וברנסטאד אמרו שהם לא יכולים לדון מדוע אנשים בוחרים להעיר הערות כאלה או מה הם מקווים להרוויח מדיון במוות בטוויטר. המחקר, הם הוסיפו, הוא מאמץ להרחיב את המחקר הקיים ולהבין טוב יותר כיצד אנשים מתאבלים בטוויטר.

"המוות הפך למשהו שצריך להימנע ממנו והוא נדחק לתחום הזה של 'אתה לא מדבר על זה'", אמר ברנסטאד. "מה שאנחנו מוצאים בטוויטר הוא הפתיחה של אנשים שמרגישים בנוח לדבר על אדם שהם לא מכירים ועל מותם".