על הנייר,הבלתי סדיריםהיה צריך להיות ממש ברחוב שלי.
מתרחש בלונדון הוויקטוריאנית ומבוסס על עבודתו של סר ארתור קונאן דויל, סדרת שמונה הפרקים של טום בידוול היא בחלקה סיפור בלשי, חלקו סיפור רפאים, מיזוג שלשרלוקודוקטור הוזה רואה קבוצה של בני נוער חכמי רחוב עוזרים בעל כורחו לד"ר ווטסון (רויס פיירסון) לפתור סדרה של התרחשויות מזעזע ברחבי העיר.
הנחת היסוד נהדרת, ונכנסתי לזההבלתי סדיריםעם ציפיות גבוהות - אבל למרות שהתוכנית היא קצת אסקפיזם מהנה ומשעשע, היא לא ממש הגיעה למטרה כפי שקיוויתי.
הבעיה בהחלט אינה ברעיון הליבה. בידוול לקח תת-סט של דמויות מגוף העבודה של דויל ונתן להן עדכון משעשע, והשליך אותן ליקום מקביל מלא בפיות ונשים גונבות שיניים שיכולות לשנות את עצמן על ידי הסרת עור הפנים של גברים שנרצחו. רמת הבלאגן והחושך - כמו גם ההתלהמות המושבעת בין בני הנוער - הופכת את ההצגה למבוגרת יותר מאשרדוקטור הו, פחות ריגושים ידידותיים למשפחה ועודעורותעם שדים.
גם לדמויות הראשיות יש את השדים שלהן. יש את האומללות המהירה של ד"ר ווטסון, הכעס המתבשל של בילי (ג'וג'ו מקארי) וביה (ת'דיה גרהם) על ההתעללות בילדותם בבית העבודה, הסיוטים החוזרים והמוצלים שמציקים לג'סי (דרסי שו), והייאוש להשתלב. לאופולד (הריסון אוסטרפילד) הרגיש את הבלש האמיתי-הנסיך-הפך-מתהווה. יש גם את דמותו של שרלוק (הנרי לויד-יוז) עצמו, שמופיע באמצע הסדרה עם סט השדים שלו מאוד בגרור.
Mashable Top Stories
למרות שחלקן מעניינות יותר מאחרות, הדמויות כולן מכילות עומק וחברי הקאסט הצעירים עושים עבודה נהדרת בפיתוחן.
גם המראה והתחושה הכלליים של המופע הם במקום. לונדון הוויקטוריאנית נחזתה בצורה מושלמת על ידי מעצבי התפאורה, עם תלבושות מעוצבות בצורה מבריקה שמוסיפות לרמות הדמיון והטבילה המרשימות של המופע.
עובדה מהנה: את שרלוק (משמאל) מגלם אותו בחור שמככב בתור הבריון מארק דונובן ב"The Inbetweeners". קרדיט: נטפליקס
אז איפה דברים משתבשים?
בכנות, קשה להגדיר זאת. אין אשמה אחת גדולה עםהבלתי סדירים, אלא מספר מוזרויות ובעיות קטנות שמצטברות לתחושה כללית מעט חלקה. חלק מהמפלצות מקוריות ומצמררות, למשל, בעוד שאחרות פשוט מרגישות טיפה מטופשות. מספר פרקים - כמו תעלומת החדר הנעול בסגנון אגתה כריסטי של "פרק שלישי: איפסיסימוס" - ממזגים בצורה מושלמת את הסיפור הבלשי עם העל-טבעי, אם כי אחרים אינם מתגלים כל כך טוב, ובעוד כמה מהפיתולים בסיפור באים בתור הפתעה אמיתית, בפעמים אחרות העלילה מרגישה קצת נוסחתית מדי.
בקצרה, ההופעה היא פגע ופספוס.
במיטבו,הבלתי סדיריםהוא טייק חדש מתוח, משעשע ורענן על סיפור ישן. במקרה הגרוע ביותר זה כמו רכבת רפאים ירידים שנסעת עליה יותר מדי פעמים בעבר - הכל ממשיך להתקדם והמפלצות ממשיכות לקפוץ החוצה, אבל תחושת ההתרגשות אבדה איפשהו בדרך.
ה-Irregulars זורם בנטפליקס 26 במרץ.
