אחרי שנים של עיכובים שנראו כאילו ידחפו את זה לשכחה, פוקסהמוטנטים החדשיםסוף סוף נמצא בבתי הקולנוע - בקיבולת מוגבלת, במדינות נבחרות, או כניסות, במהלך מגיפה.
לפי המבקרים, כניסתו של הבמאי ג'וש בון לזכיינית אקס-מן אינה מתחייבת לשום ז'אנר - אם כי היא מתיימרת להיות דרמת נוער, מדע בדיוני ואימה - ומשאירה את זכיינית הסרטים הזו בת 20 שנה מתלבטת לעתידה. שבחים לרומנטיקה הקווירית של הסרט, לראשונה בסרט גיבורי-על, הם בעיקר בגלל שהייתה מזמןקִיוּם, בעוד שיתרונות העמדת האישה האינדיאנית במרכז הסיפור (Blu Hunt) פגומים במחיקת דמות אפרו-לטינית קנונית.
הנה מה שהיה למבקרים לומר עליוהמוטנטים החדשים.
חסר שיניים בכל ז'אנר
המוטנטים החדשיםהוא סרט קולנוע עלוב. זהו סרט פנטזיה מונוטוני, מיותר ולא רלוונטי, שלא מצליח להתחייב להיות מלודרמת נוער, פנטזיה YA או סרט אימה, במקום זה מציע רכיבים חצי מופרכים של שלושתם.
אפשר לומר בבטחה ש"המוטנטים החדשים" לא מתאים לכולם - ההצגה שלו של הגיבורים החדשים האלה משחקת קצת יותר כמו טייס טלוויזיה שמקים הרפתקאות שיבואו, מאשר הפרידה מזיכיון ותיק. יש תחושה שהסרט אף פעם לא ממש הבין מה הוא רוצה להיות כשהוא מלהטט בין מרכיבי האימה של העשרה וגיבורי העל שלו, אבל הוא נשאר מבדר למה שהוא.
הניו יורק פוסט, ג'וני אולקסינסקי:
Mashable Top Stories
"המוטנטים החדשים", היא לא ערימת הקומפוסט שחלקם ציפו, בהתחשב בשנים של מהומה מאחורי הקלעים. אבל זה בטוח למושב המכונית ולגמרי חסר משמעות. זיכיון פופולרי בשווי 6 מיליארד דולר נפרד (ובכן, מעביר את המושכות לדיסני) עם סרט אימה מטושטש של צעירים-מבוגרים.
בון, שהוא בבירור מיומן של עיסה/אימה/סרטים קלאסיים, מעלה שוב ושוב תמונות ורעיונות ישירות ממקורות אחרים, כמו בצעקת מקלחת בהשראת "פסיכו" בהמשך הסרט. אבל במקום ליצור חוויה חדשה ומשופרת עבור הקהל, א-לה במאים מגפיים כמו קוונטין טרנטינו, הוא מגיש משהו כל כך מוכר עד כדי קלישאתי.
הדמויות שלמוטנטים חדשיםנדחסים לתוך עלילה שהיא בערך כמו אם סטיבן קינג היה כותבאחד עף מעל קן הקוקיה, תוך שאף פעם לא תובע שום דבר מסויים. סרט האימה של גיבורי העל עובר מסצנות הפחדה לסרט נוער עם אטיטיוד ואווירה צוננת, אבל אף פעם לא מגלם במלואו כיוון זה או אחר, ומשאיר אותו ללא השפעה.
יותר מדי אקספוזיציה
"המוטנטים החדשים" סוף סוף מגיע לבתי הקולנוע לא ברעש, אלא ביבבה מהדהדת. קרדיט: פוקס / דיסני
הניו יורק טיימס, איימי ניקולסון:
...הכול הצטברות וללא באנג... העלילה זקוקה לעוד פפ. רוב זמן הריצה מוקצה למאושפזים ולבושתם על כוחות שהביאו אותם מתחת לאגודלו של הרופא הטוב.
מנקודת מבט של תסריט, בון אף פעם לא יוצא מדרכו כדי לתת לצילום, למוזיקה או לשחקנים לעשות את העבודה שלהם, תוך כדי דרך על רגעים שעובדים אחרת על ידי הסבר לקהל מה הם רואים עם אקספוזיציה מיותרת.
גיוון! ...מֵעֵין
עם הרומנטיקה המתהווה של דני וראהן, "המוטנטים החדשים" הוא גם סרט גיבורי העל הנדיר הכולל LGBTQ. ולמרות שזה אולי נראה נמהר, גם מערכת היחסים שלהם מרגישה כנה והופכת לחלק מרכזי בסיפור, ומבססת את תעלולי המפלצת הקסומים עם תחושת אנושיות. זה משהו שעדייןפורץ דרך לשחרור של דיסניבפני עצמו (גם אם ירשו אותו בהשתלטות תאגידית).
למרות ששילובו של סיפור אהבה קווירי שווה לחגוג, מאכזב לראות את דמותו של רוברטו, הנער הברזילאי שכוחותיו מנעו ממנו להתקרב לאחרים, מסויידת על המסך. בקומיקס, רוברטו מוצג כספורטאי אפרו-ברזילאי ותקרית גזענית היא הזרז להיווצרות כוחותיו. זה לא דפיקה על ההופעה של זאגה, אבל שום דבר בסיפורו של רוברטו בסרט לא דרש אותו לגלם שחקן לא שחור.
בון מתחייב לגוון את סוג הדמויות שאנו חושבים עליהן כגיבורים (למרות שתוכנית הטלוויזיה "Heroes" עשתה זאת יותר מתריסר שנים קודם לכן, גם אם מארוול איחרה להדביק את הקצב), ומציבה אישה ילידית חזקה במרכז מערבבים ונותנים לה זמן למסך כדי לחקור את הרגשות הרומנטיים שלה כלפי אחד מהאחרים.
מוטנטים חדשיםראוי להכרה על כך שהביא רומנטיקה קווירית למסך הגדול, אבל מערכת היחסים עצמה מתפתחת כל כך מהר שהיא כמעט קומית; תיבה שיש לסמן. הדבר העצוב הוא שזה יותר טוב מכל סרט גיבורי על בתקציב גדול אחר. זה לא הופך את זה לרומן פונקציונלי.
המוטנטים החדשיםמשחק כעת בבתי קולנוע נבחרים ובתי קולנוע.
