תחשוב על מה שלמדת מהאגדות ששמעת כשגדלת. תגרד מתחת לפני השטח של הסיפורים הגדולים האלה על אומץ ואהבה נצחית ותראה את הסטריאוטיפים המגדריים, שיעורי המוסר ותפיסת עולם מאוד שחור ולבן.

ניקיטה גיל לא רוצה שום קשר לכל זה. במקום זאת, המשורר אינסטגרםוהמחבר רוצה שתבחן מחדש את האגדות שגדלת לשמוע ולקרוא.

זו הנקודה בספר החדש שלה -אגדות עזות: שירים וסיפורים לעורר את נשמתך- שבו היא מפרקת את הדינמיקה המגדרית ואת הסטריאוטיפים באגדות הילדות שנותרו, במשך מאות שנים, ללא עוררין. כשגיל חזרה על סיפורים שאהבה לראות בקלטות VHS של דיסני כמו "ילד משנות ה-90" - סיפורים כמושלגיה, היפהפייה הנרדמת, ג'ק וגבעול השעועית,והנזל וגרטל- וקראה אותם דרך עדשת הבגרות, היא התאכזבה.

כך היהשלגיהוהיפהפייה הנרדמתהסכמה ממוסגרת שעוררה את הדחף שלה להתחיל לשחזר ולשכתב את הנרטיבים הללו. אם אתם לא זוכרים: שתי נסיכות האגדות האלה נרדמות מהר כשהן מקבלות את נשיקת האהבה האמיתית שלהן.

"במבט לאחור הרגשתי 'מה?' זה לא נראה נכון. אין מושג של הסכמה!" גיל אומר ל-Mashable. "זה לא משהו שאני רוצה להקריא לילדים שלי כמו שהוא. זה מלא בהודעות די מזיקות".

גיל לא רצתה לקבל את הנרטיבים האלה רק בגלל שהיא אהבה אותם. היא רצתה להפוך אותם על ראשם, להפוך אותם לסיפורים על אנשים שהם אמיצים בתנאים שלהם, כנים לגבי הטראומה שלהם ופגיעים בדיוק כמו כולנו. סיפורים שהיא הייתה רוצה שילדיה לעתיד יקראו.

באגדות של גיל, כל אחד הוא סנדקית הפיות שלו:היפהפייה הנרדמתערה לגמרי, ואמה של סינדרלה מתחננת לבתה שתעמוד מול המתעללים שלה. גיל רוצה שטינקרבל יורשה לכעוס והרקולס יוכל לבכות. המוסר הוא תמיד אותו דבר: אתה חייב להיות נאמן לעצמך.

"על ידי החזרת הסיפורים האלה ושכתובם מחדש עבור דור של צעירים שאחרי #MeToo, אנחנו מלמדים אותם לכבד את עצמם ולקחת אחריות על הבחירות וההחלטות שלהם", אמר גיל.

הרבה אגדות הן עתיקות יומין ואנשים רבים כנראה לוקחים את המוסר בן 250 השנים האלה עם קורט מלח. אבל, לדברי גיל, חלק מהסטריאוטיפים שמציגים אגדות ישנות עדיין מונצחים מאוד היום. לנרטיבים שאנו חושפים ילדים צעירים יש חלק גדול באופן שבו אנו מלמדים אותם לראות את העולם, את מי אנו משבחים ואת מי אנו מייסרים, אומר גיל.

קח את העלמה המושלמת במצוקה, האישה היפה שמחכה באופן פסיבי במצב קשה לגבר שיבוא להציל אותה. אבל, האם זה באמת אחד שאנחנו רוצים שבנות יגדלו להאמין בו? האם לא עלינו ללמד אותם להיות המושיעים של עצמם?

"אני לא מכיר נערה אחת שלא קראה אגדות כשהן היו צעירות, וכולנו מושפעים מהרעיון הזה שנסיך יבוא להציל אותנו", אמר גיל. "הרעיון הוא שמישהו יבוא ויציל אותך מהחיים שלך ומהבעיות שלך, ושההצלה הזו היא נישואים. זה דבר כל כך מזיק להנציח עבור בנות צעירות".

הנשים באגדות, טוענת גיל, הן לרוב מושלמות, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פיזית, אך הן אף פעם לא שולטות בחייהן או בגורלן.

"אנחנו צריכים מודלים לחיקוי שמראים שנשים יכולות לא רק לדאוג לעצמן, יש להן פגמים והן לא חייבות להיות מושלמות", אמר גיל.

אחד השירים האפלים יותר בספר,"רעב: האגדה האפלה ביותר", עוסק בהיבט נוסף של אותו רעיון עצמו: שמלמדים נשים להשתוקק לשלמות פיזית ומוסרית. "רעב" אינו מתרחש בספירת האגדות הקסומה, אלא הוא עוסק בהפרעות אכילה ודימוי גוף, משהו שגיל עצמה נאבקה בו.

"אתה מזכיר לעצמך,

'רעב הוא לא חבר שלי'

"הרעב לא מחזק אותי"

'הרעב לא אוהב אותי'.

פזמון חסר אונים כשהיא קורעת לך במוח."

מערכת היחסים בין גופן של נשים, מזון ורעב היו טרופית בספרות במשך מאות שנים, כשם שהחתירה לרזון קשורה זה מכבר באופן הדוק לאידיאל הנשי. באינסטגרם - פלטפורמה שבה לג'יל יש 458,000 עוקבים - קהילות התומכות בהפרעות אכילה נפוצות, שכן הןלחמוק על פניה-AI שהוגדר כדי להגן על המשתמשים מפני תוכן מזיק.

גיל כללה את הנושאים האמיתיים האלה - הפרעות אכילה ודיסמורפיה בגוף - בספר הסיפורים שלה המתרחש בתחום הקסום כדי להוכיח נקודה מכרעת לגבי הערכים והנורמות שאנו מלמדים בחיים האמיתיים. בדיוק כפי שאתה יכול לחשוב מחדש על מה שהוצג לך באגדות, אתה רשאי לבחון מחדש את המסרים שהעולם האמיתי שולח לך גם כן. כמו הרעיון שלהיות רזה היא הצורה התקיפה היחידה של יופי נשי, שהדרך היחידה ליופי היא דרך רעב.

"הפרעות אכילה הן דברים שנדחפים אלינו כדברים קסומים, ובנות מאמינות בנרטיב שמחלה היא מה שעומד לעשות אותן דמויות אגדות ויפות", מסביר גיל. אבל כנשים, אנחנו חופשיות להשתלט על הנרטיב הזה.

"כנשים [...] רעב הוא משהו שאומרים לנו שהוא בעצם טוב עבורנו. אבל אנחנו יכולים לבחור להכפיש את זה, כדי שהרעב יהיה האיש הרע", אומר גיל.

לא רק הדמויות והסטריאוטיפים הנשיים הם בעייתיים. גם הגברים באגדות, הנסיך צ'ארמס, מתמודדים מולה בתחום האגדות. בשחזור של גיל עלג'ק וגבעול השעועית, ג'ק הוא קורבן להתעללות שמשתמש רק בגבעול הקסם כדי לזחול הרחק מהשדים שלו.

"גברים אינם חזקים וסטואיים כל הזמן. הדמויות ההיפר גבריות הללו יוצאות כתגובה לטראומה של מה שהתמודדו בהן", אומר גיל. "לאנשים יש פגמים והם סובלים. סוג זה של סיפור חוזר יגרום לאנשים להסתכל לעומק על הדמויות שהכירו להם".

על ידי כתיבה מחדש והחזרה של האגדות, מראה כיצד להסתכל אחרת על מה שניתן לך, גיל מקווה שזה יעורר אנשים להחזיר את הנרטיבים שלהם. המסר שלה הוא שהחיים שלך הם שלך לעצב. שאנחנו לא פסיביים במסלולים שלנו.

"קח אחריות על חייך, תקן את חייך ועשה כל מה שאתה יכול כדי להתמודד עם מה שקרה לך", אמר גיל. "כולנו מושפעים מהרעיון שיבוא נסיך ויציל אותנו. שמישהו יבוא ויציל אותנו מהחיים שלנו ומהבעיות שלנו. אבל האמת היא שכולנו צריכים להתבגר ולהציל את עצמנו", אמרה. "כתוב אגדה משלך, ובלי קשר למין שלך, העצים את עצמך."

לבסוף, גיל רוצה להציע נרטיב מנוגד לטרופ שאחרי באושר ועושר, הרעיון שאנחנו צריכים טירות, דרקונים ומכשפות כדי להיות קסומים. היא מציעה שהקסם האמיתי, החומר האמיתי של האגדות הוא בקיום האנושי עצמו; באהבה, בחמלה, בחוסן אנושי וביופי.

שבני אדם מסוגלים להתחבר הוא ה"כישוף" האמיתי, כותב גיל בשיר "לציניקן".

"ואיכשהו אתה עדיין

חושב באמת

שהקסם לא קיים,

שהאגדות אינן אמיתיות,

ככה אנשים

למצוא אחד את השני

בדיוק בזמן הנכון

בדיוק ברגע הנכון

זה לא הכישוף הכי חזק",

"אני מאמין חזק בעובדה שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת להיות קסם בכל מה שאנחנו עושים", אומר גיל.