לפני קצת יותר מעשור, ND סטיבנסון חלם מחליף צורה מטורף עם שיער ורוד קצר ואהבה לכאוס. כך, נימונה נולד, יחד עם הקומיקס של אותו שם. הקומיקס, שהפך מאוחר יותר לרומן גרפי עטור פרסים, מציג לנו את האביר הנבל בליסטר בלקארט, את הצד שלו נימונה, החבר לשעבר הקורן שלו אמברוסיוס גולדלואין, ואת ממלכת ימי הביניים העתידנית שכולם חיים בה.

נימונהפיתח קהל עוקבים נלהב. מעריצים בכל מקום יכלו לראות את עצמם בדמות הטיטולרית שלו, מישהי שרק רוצה להיות היא עצמה ובכל זאת היא אחרת בשביל זה. היכולת שלה לשנות כרצונה נוגדת את המוסכמות החברתיות, במיוחד כאשר היא עומדת בניגוד להדגשה הקפדנית של שאר הממלכה על קונפורמיות. ההיבטים הללו שלנימונההניעו קריאות של הקומיקס שבדק אותו כאלגוריה טרנסית, אם כי בזמן כתיבתו, סטיבנסון לא בהכרח כלל את הנושאים הללו בכוונה. מאוחר יותר, סטיבנסון היה יוצא כטרנס-גברי, ואף כותב אקריקטורה מהירה על ביקור חוזרנימונה לאחר שחקר עוד יותר את הזהות המגדרית שלו.

עם שחרורו שלנימונההעיבוד הקולנועי הנפלא של, Mashable שוחח עם סטיבנסון על האופן שבו הסרט משמר את הטרנסנטיות של הסיפור המקורי, כמו גם את הניסיון שלו עם תהליך העיבוד - הן כמתאם, מעבודתו הקודמת עלהיא-רה ונסיכות הכוח, וכמתאמת עםנימונה.

Mashable: כשהיית השואונרן ב-She-Ra ו- Princess of Power, עשית עיבוד ואיתחלת סיפור קיים. עם נימונה, זה הסיפור שלך שמעובד. איך ההרגשה להיות בצד אחר של התהליך?

ND סטיבנסון:הגישה שלי להיא-רההיה: המופע המקורי קיים. אתה יכול לצפות בו; זה נהדר. זה נתן לילדים בשנות ה-80 את החוויה הזו. איך אנחנו נותנים לילדים היום את אותה חוויה ובמקביל גם מעדכנים אותה כי הזמנים השתנו? אבל אתה תמיד מנסה להישאר נאמן למה שהיה בלב המקור, כי אחרת, למה בכלל להתאים אותו?

כשזה הגיע לנימונה, זה היה סיפור שהיה ממש אישי עבורי. זה הפך לתרגול של ללמוד איך לפתוח את היד שלי ולתת לה ללכת ולהיות מה שזה צריך להיות, גם אם זה היה ממש שונה ממה שעשיתי. בזמן שעשיתי את זה, עדיין ניסיתי לעשות כל שביכולתי כדי לוודא שהסרט יישאר נאמן ללב של הרומן הגרפי, שמנקודת המבט שלי היה נימונה עצמה. היא הדמות שמביאה את הסיפור לחיים. היא משנה את הדמויות האחרות. פשוט באמת הרגשתי שהיא חייבת להיות צודקת וכל השאר יבוא על מקומו.

אבל בתוך זה, אני חושב שהייתי מאוד פתוח שדברים ישתנו, כי יצרתי את הקומיקס וסיפרתי את הסיפור שרציתי ליצור. אני ממש שמח עם זה; הוא נקרא בהרחבה, והוא עדיין זמין לקריאה. עכשיו הגיע הזמן לגרסה החדשה הזו של הסיפור, יותר מ-10 שנים מאוחר יותר. מנקודת המבט שלי, זה כאילו עכשיו אתה מקבל שתי גרסאות של הסיפור הזה, ואני מרגיש כל כך בר מזל שזה כן מרגיש כמו סיפור שאני מזהה. זה מרגיש כאילו אלו הדמויות שאני מכיר, למרות שהן השתנו בכל כך הרבה מובנים.

מהן לדעתך החוזקות הייחודיות של רומן גרפי לעומת סרט, ולהיפך? במה אחד יכול להצטיין על פני השני?

עם הרומן הגרפי - במיוחד להתחיל אותו כקומיקס אינטרנטי - החלק האהוב עלי הוא עד כמה הסיפור מתפתח בסיפור. אתה רואה את סגנון האמנות מתפתח; אתה רואה את הסיפור מתפתח. והכנת הקומיקס הייתה לימדתי את עצמי איך לעשות קומיקס. פשוט ממש מצאתי את זה כשהלכתי. אני באמת אוהב שזה אפשרי עם קומיקס, שזה משהו שאתה יכול פשוט לצאת לדרך ולעשות.

אבל סרט אנימציה הוא הפקה ענקית. אתה צריך כל כך הרבה אנשים שיעבדו יחד כדי לממש את זה, ויש לך כל כך הרבה פיקוח. זה עולה כל כך הרבה כסף. אתה צריך אולפנים ממש גדולים על הסיפון, וזה אומר לרשום הרבה הערות מהרבה אנשים ממש מפוארים. אבל קומיקס אינטרנט הופך להיות משהו שהוא רק עצמו. יש כל כך הרבה שאפשר עם זה. זה מדיום מאוד מאוד נוזלי.

החוזק של אנימציה, במיוחד עבור דמות כמו נימונה שנמצאת כל הזמן בתנועה, כל הזמן משנה צורה, היא שאתה זוכה לחקור את התנועה והפעולה שלה בעולם הקולנועי יותר. אתה באמת מוציא את זה החוצה ומבלה קצת זמן בעולם, [לעומת] הקומיקס, שבו הרבה דברים נשארים לדמיון של הקורא. יש כוח עצום במה שאתה משאיר בלתי נראה ולא נאמר בין הפאנלים. מה שלדעתי באמת נהדר בסרט הוא שהוא יכול לקחת את הדברים שלא נראים ולחקור אותם קצת יותר רחוק.

מה הייתה בחירת עיבוד או הבדל שבאמת התרגשת לראות על המסך?

הגדול הוא השינוי בדמותו של גולדלואין וכיצד זה משנה את מערכת היחסים שלו עם באליסטר. בקומיקס, הם כמו אקסים זבלים, וגולדלואין היא הדמות המגוחכת הזו שלפעמים - ובכן, למעשה, כמעט כל הזמן - סופר לא סימפטית. הוא מאוד מאוד מזויף. יש לו את הפורניר הזה של השלמות שאתה רואה שהוא ממש ממש רדוד, ומתחתיו האדם הזה שדי יודע שמה שהוא עושה הוא לא בסדר. זה משהו אפל יותר, במיוחד בסרט משפחתי. זה אכן דורש כמה שינויים כדי להביא את זה לקהל כל הגילאים שהולך להתכוונן לנטפליקס.

אבל אני באמת אוהב שהם הצליחו לשמור על הקונפליקט בפרידה הזו בחיים, תוך שהם עדיין מראים שהדמויות האלה ביחד חד משמעית. הם נקרעים לגזרים; הם מוצאים את עצמם בצדדים מנוגדים של הסכסוך הזה שהם באמת חסרי אונים ונאלצים להשתלב בתפקידים שלא מתאימים להם. אז אני חושב שגולדןלוין היא הדמות שהשתנתה הכי הרבה, אבל אני עדיין רואה את שתי הגרסאות כשני צדדים של אותו מטבע. ואני חושב שהם עשו עבודה יפה לעדכן את מערכת היחסים הזו עבור הסרט.

אני אוהב את הקשר הזה ואת הרחבת סיפורי הרקע של בליסטר וגולדלואין. האם אלה אלמנטים שתמיד רצית לחקור בקומיקס ורצית להכניס לסרט?

בקומיקס, זה היה יותר סיפור שבכנות בסופו של דבר הצלחתי לחקור בו קצת יותרהיא-רה, שם הרעיון היה שבאליסטר וגולדלואין שניהם יתומים שגדלו בתוך המוסד הזה [כמו אדורה וקטרה]. ואז בסרט, כשגלרת' - שהייתה ממש מינורית, כמעט ביצת פסחא בקומיקס - הפכה לדמות שהורחבה כשהגיבור המושלם הזה מתנשא מעל הסיפור, שהביא את הרעיון של שושלת, ללכת לגולדןלוין בתור צאצא ישיר. זה גם מביא ממד גדול באמת לשם Goldenloin מלכתחילה: הוא ממורשת הזהב הזו, שלדעתי היא מאוד מצחיקה במובנים מסוימים.

לנימונה היו חזרות רבות, מהעבודה שלך דרך קומיקס רשת ועד רומן גרפי, ועכשיו, לסרט. האם הפרויקט השתנה מבחינתך עם הזמן?

באמת יש! עברו לי יותר מ-11 שנים שאני במסע הזה. ממש בהתחלה זה התחיל בתור הקומיקס המטופש הזה בן שני עמודים. לא היה לי מושג לאן זה הולך להגיע, באמת רציתי לספר סיפור באיזשהו אופן, וניסיתי להבין איך לעשות את זה. אבל לא ידעתי אם זה הולך להיות משהו שמישהו אחר יבין או יאהב או שזה רק בשבילי. עם הזמן עם הקומיקס, ראיתי אנשים מתייחסים אליו ונצמדים וקוראים אותו שבוע אחר שבוע ומצפים את הסוף, ואז לאחר שזה הפך לרומן גרפי ראיתי שהקהל מתרחב ושהוא מתחיל לצמוח מעבר לי ולקחת על חיים חדשים. וזה המשיך רק עם הסרט ולראות כמה אנשים ראו את עצמם בדמות של נימונה.

הסיפור הזה התחיל כמו הזרע הקטן והמוזר הזה של רעיון - אפילו לא ידעתי לגמרי מה המשמעות שלו. עכשיו, כשראיתי כמה זה גדל ושזה הרבה יותר אוניברסלי ממה שחשבתי, זה באמת נותן לי כל כך הרבה רגשות עכשיו. אני נפעמת מכל התהליך ומכל מה שקרה ומהאנשים שהביאו אותו לחיים ואיך הם הפכו אותו לשלהם. ואני ממש נרגש לראות איך העולם תופס אותה ומה קורה אחר כך.

אם כבר מדברים על אנשים שמתייחסים לנימונה, אלגוריות ונושאים טרנסים היו תמיד נוכחים ברומן הגרפי המקורי, והסרט משטח אותם אפילו יותר. איך ההרגשה לראות את הנושאים האלה לוקחים תפקיד כה בולט בסרט?

הכל שזור לאורך הסיפור המקורי. נימונה היא דמות שאי אפשר להבין אותה. אין לה טופס אחד. היא הכל; היא תמיד משתנה, וזה היה משהו שבאמת רציתי בשביל עצמי. היא כן לוקחת על עצמה פרסונות גבריות לאורך כל הקומיקס, וזה משהו שלא הבנתי אז. יעברו שנים עד שאתחיל לגלות את הזהות שלי. אבל זה היה שם לחלוטין לאורך כל הקומיקס, רק אולי לא בראש ובמרכז, ואנשים קלטו את זה. ועכשיו, 10 שנים מאוחר יותר, אני רואה את הנושאים האלה מובאים לחזית. בכנות, זה היכה אותי בפנים וגרם לי להרגיש ממש נקרא. ראיתי את הסרט הזה כל כך הרבה פעמים, ועדיין יש בו שורות שתופסים אותי כל פעם מחדש ומקבלים משמעות חדשה.

אני אוהב את הדרך שבה הניצוץ הזה של רעיון שלא הבנתי עד הסוף יכול להתלקח ולהתעורר לחיים על ידי אנשים שיוצרים את הסרט הזה ומכניסים בו את החוויות שלהם. [במאים] ניק [ברונו] וטרוי [קווין] פתחו את השיחה הזו בפני רבים כל כך מהאנשים הקווירים והמגדריים בצוות שלהם שראו את עצמם בנימונה.

ושוב, יש אוניברסליות לדמות הזו. מספר האנשים שלא חולקים את הקשר הברור הזה עם נימונה עדיין רואים את עצמם בה, כי כולם מרגישים שהם נאלצים לתפקיד כלשהו בחברה שאולי לא מתאים להם. אני חושב שהסרט הזה הולך להתחיל שיחות ולתת לאנשים שפה שיוכלו לדבר על זה בצורה שלדעתי תשנה את החיים. זה כבר שינה את חיי.

שיחה זו תמצה ונערכה למען הבהירות.

נימונהזורם כעת בנטפליקס.