Resident Evil 7הוא המשחק המושלם ביותר לשאת את התואר הזה.

עם זאת, זו לא ההמצאה מחדש הנועזת שאתה עשוי לחשוד בה. שינויים ברמת פני השטח מראים אחרת - כמו המעבר מפרספקטיבה של גוף שלישי לגוף ראשון ואווירת ה"פורנו עינויים" של סיפור האימה שלו ביער - אבל המעריצים יכולים לשים את הדאגות שלהם בצד.

ראה גם:

זהו אResident Evilמשחק מלמעלה למטה. זה רק אלְשַׁפֵּרגרסה של מה שאתה יודע.

הסיפור עוקב אחר איתן וינטרס, העוזב עמוק לתוך שטחי הביצות הכפריים של לואיזיאנה בחיפוש אחר אשתו האבודה בת שלוש השנים לאחר שלפתע צצה מחדש במייל.

החיפוש של איתן מביא אותו לאחוזה רחבת הידיים של משפחת בייקר, שם מיה - אשתו - עשויה להיות שבויה או לא. יש תשובות ספוילריות שאפשר למצוא בשעות הפתיחה של המשחק, אבל רק כשהבייקרים מגיעים לכיףבֶּאֱמֶתמתחיל.

"כיף" במקרה זה הוא שם נרדף ל"טרור משווע".

משהו לא בסדר לגבי האופים. הם חיים בתנאים מגעילים ואוכלים מה שנראה כמו קרביים של עוף נא, והאנשים האמיתיים -- ג'ק, הפטריארך; מרגריט, האמא; יעקב, הבן; והסבתא המרותקת לכיסא גלגלים, שהיא כנראה קטטונית ואף פעם לא מדברת - לא נראית טוב. הם מטונפים ומרושעים, והם לא נראים לגמרי צלולים.

יש גם את העובדה שהמפגש הראשון של איתן איתם - שמתנגן בזמן שהוא קשור לכיסא ליד שולחן האוכל שלהם - רואה את ג'ק משתמש בסכין קצבים כדי לחתוך ללא ניסיון את אחת מידיו של בנו שלו. זו סצנה גרועה באחוזת בייקר.

עם זאת, שאלה מתעכבת: מדוע איתן עדיין חי? הוא נתפס ועונה על ידי האופים, אבל ברור שהם לא רוצים שהוא מת. ג'ק אפילו אומר את זה בפה מלא: איתן נועד להצטרף למשפחה... מה שזה לא אומר.

אתה תגלה אחר כך. די לומר: זה לא טוב.

Resident Evil 7הוא הצלחה כוללת. ההליכה לבדה היא דינמיט, עם עמקים עדינים המפנים את מקומם לפסגות מפותלות בדרכים פתאומיות, לעתים קרובות מפתיעות. זה גם לא רק קצב הסיפור; כל היבט - מהאופן שבו איומים חדשים מוצגים ועד לזמינות של כלים ושדרוגים חשובים - מרגיש מתוכנן וממוקם בקפידה.

רצפי מרדף מדורגים בין הרגעים המפחידים ביותר של המשחק. התחמקות מהבייקרים הבלתי ניתנים להורג היא חלק עצוםResident Evil 7, והמרדף אחריהם מאלץ אותך ללמוד כל מעבר מפותל ופינה מטומטמת בזמן שאתה מחפש משאבים, כלים, מקומות מסתור ותשובות.

אַתָהלַעֲשׂוֹתלהפיל אותם, במפגשי "קרב בוס" אפיים שמשתלבים בסיפור באופן אורגני. רק לעתים נדירות אתה מוצא את עצמך במרחב דמוי זירה שבו האיום היחיד שאתה מתמודד איתו הוא ספוג נזק. במקום זאת, קרבות בוס מסתכמים במפגשים מרובי שלבים שבהם הסביבה חשובה לא פחות מכלי ההרג שאספתם, אם לא יותר.

חקר משתלב כדי לשבור את המתח של רגעי המרדף והקרב המפסיקים האלה. בזמן שאתה אף פעם לא מרגיש באמתכַּסֶפֶתבResident Evil 7, הרגעים האלה מאפשרים לך לנשום בקלות רבה יותר ולאסוף משאבים לקראת המפגש הנורא הבא עם בייקר.

יש יותר איומים קלים להתמודד איתם ברגעים אלה - והרבה הפחדות יצירתיות - אבל טרור חסר מעצורים מפנה את מקומו לתחושת אימה זוחלת כשאתה חוקר. פאזלים המטילים עליך איתור מפתחות וכדורים או מניפולציה של אובייקטים כדי ליצור צורות צל, לעתים קרובות פותחות נתיבים למיקומים חדשים או קיצורי דרך חזרה לאלו שביקרו בהם בעבר.

פתרון חידות הוא חלק ענק מהמשחק. בדומה לריבות הבוס,Resident Evil 7מסובבי המוח של מרגישים כמו חלק אורגני של הסיפור. לא תמצא שום דבר מופשט כמו האתגר "מטבע מלוכלך".מהשעת התחלההדגמה -- לא למטרות השלמת המשחק, לפחות.

יש חזקנשמות אפלותאווירה באופן שבו אחוזת בייקר בנויה כרמת משחק וידאו. החזרה לאחור תמיד הייתה חלק ממנהResident Evil, אבל זה אף פעם לא מרגיש כמו מטלה כאן. בעיקר בגלל שהמשחק מגביר את המתח בצורה כל כך יעילה שאתה מרגיש שאתה מקבל הפסקה כאשר אתה מתבקש לחזור על עקבותיך.

למעשה, זה כמעט תמיד השחקן שמחליט לחזור אחורה. אפילו פעולת החקירה הבסיסית מתוחהResident Evil 7, גרוע מכך כשהמשאבים שלך מתחילים להתדלדל. החזרה על צעדיך לאחור לחדר הבטוח האחרון - כשזו אפשרות - מציעה רגע נדיר של הפוגה. הסביבה עדייןמרגישמאיים, אבל לפחות זה מוכר.

בְּעוֹדResident Evil 7נוגע לפחדים קונבנציונליים יותר - נחילי חרקים רוצחים, מפלצות עצים, איומים מיותרים ואיומים פיזיים ישירים - חלק גדול מהאימה נוגע לפחדים הראשוניים שלנו מהלא נודע. כאן נכנסים לתמונה נקודת המבט של המשחק בגוף ראשון והביצוע הטכני המבריק.

הפרספקטיבה בגוף ראשון מגבילה את מה שאתה מסוגל לראות בכל רגע נתון באופן שלא היה קודםResident Evilהמשחק הצליח. זה פשוט לא כל כך מפחיד לזחול לפינה עיוורת בגוף שלישי כשאתה יכול פשוט לסובב את המצלמה.

יש גם בימוי מיומן של אפקטי האור והצל, מה שמותיר אותך עם התחושה כמעט קבועה שאיומים מסתובבים בשולי הראייה שלך. זהו משחק שגורם לך לקפוץ על הצל של עצמך. לְעִתִים קְרוֹבוֹת. וזה, בתורו, הופך אתמַמָשִׁיאיומים מטרידים על אחת כמה וכמה.

עיצוב סאונד מהשורה הראשונה מגביר עוד יותר את גורם הזחילה. אפילו ברגעים ה"בטוחים" - לעזאזל, אולי אתה יודעעַל בָּטוּחַששום דבר לא יכול להזיק לך מיד -- יש חריקות והתרסקויות וצחקוקים וגניחות מסביבך שמנפצות למעשה כל תחושת ביטחון.

במת הקול כל כך מורכבת, למעשה, שלעתים קרובות תמצאו את עצמכם שואלים אם רעש כזה או אחר הגיע מהמשחק או ממקור בעולם האמיתי. שכנים רועשים, כלבים נובחים, צעקות מהרחוב בחוץ שומרים אותך על הקצה כמו האודיו של המשחק בפועל.

האלמנטים האורקוליים המרשימים האלה הולכים יד ביד עם האימים המסורתיים יותר של המשחק. האיומים המוחשיים שאתה מתמודד איתם מפחידים הרבה יותר בגלל האווירה המצמררת. גם האופים -- הם תמיד שם בחוץ, תמיד אורבים, ואי אפשר לדעת מתי אחד יפגע.

כל החלקים החיוניים הללו מתלכדים סביב סיפור שבסיומו אינו מותיר ספקות לגביResident Evil 7מקומו של היקום הבדיוני הגדול יותר של הסדרה. זֶהעושהלהעלות שאלות לגבי האופן שבו Capcom תפזר עוד מהידע המפותל קדימה, אבל המשחק החדש הזה מספק תבנית.

האימה בResident Evil 7מרגישה ביתית עבור יותר קהל מערבי, גם כשהיא תלויה בנרטיב הגדול יותר שלמעריצים אכפת ממנו. יש הרבה תשובות שאפשר למצוא -- על האופים עצמם וכיצד כל העניין הזה עם מיה משתלב בתמונה הגדולה יותר -- כאשר איתן חוקר את האחוזה.

פיסות הנייר, תמונות המשפחה, המסמכים העסקיים, הקבלות, דוחות המחקר ועוד שאיתן יכול להציץ בהם - הכל אופציונלי - מציירים תמונה חיה יותר ויותר של מה שישלְמַעֲשֶׂהמתרחש בפינה האפלה הזו של באיו של לואיזיאנה. הגילויים הגדולים ביותר נשמרים לשעות האחרונות, כמובן, אבל בלשים טובים יוכלו לחבר תעלומות מפתח הרבה יותר מוקדם.

זהו לחלוטין אResident Evilסרט המשך, אבל זה גם הצלחה כמשחק אימה עצמאי. הידע קיים, אבל הוא מוצג בצורה שמשפרת את ההבנה שלך לגבי מה שקורה מבלי לבלבל אותו.

זה נס קטן ש-Capcom הצליחה לחזור מהזוועה שהייתהResident Evil 6עם סיפור אימה מתוח ובלתי מתפשר, השוואה את הקטעים הטובים ביותר של הסדרה תוך כדי דחיפה קדימה לכיוונים חדשים מבורכים. אולי יש מספר בכותרת, אבל אל תתנו לזה להעיף אתכם.

לא משנה מה הקשר שלך לסדרה,Resident Evil 7הוא אימה סנסציונית של משחקי וידאו.