"הספר הזה מנכס מחדש בכוונה ובכוונה את הביטוי 'נושא טרנסג'נדר', כדי לשרטט את המציאות של הסוגיות העומדות בפני אנשים טרנסים כיום, ולא כפי שהם מדמיינים אותם על ידי אנשים שאינם מתמודדים איתם". קרדיט: אלן ליין / פינגווין / מרוכב שניתן למעוך
"שחרור טרנסים ישפר את חייהם של כל אחד בחברה שלנו".
זו שורת הפתיחה של ספרו החדש והעוצמתי של הסופר הבריטי שון פיי,סוגיית הטרנסג'נדרים: טיעון לצדק,מהווים את הליבה של המניפסט מלא התקווה, המשכנע וההכרחי שלה. אבל אם הייתם קרובים לעיתונות בריטית בכל עת במהלך העשורים האחרונים, ייתכן שהייתם מבולבלים ללא הרף בסיפור אחר, קנאי.
למרות שאנשים טרנסים מפיציםפחות מאחוז אחד מאוכלוסיית בריטניה, הם נתונים כל הזמן להתעללות והטרדות רעילות על ידי התקשורת הבריטית ובעלי השפעהדמויות מפורסמות. טרנסיםלסבול יותר ויותרסיקור שלילי מפלה בעיתונות הבריטית, והטירדה האובססיבית הזו של קנאות גלויה מגיעה במסווה של 'וויכוח', מלחמת תרבות מתבצרת שבה אנשים טרנסים עצמם כמעט ולא נשמעים. במקום זאת, אנשים טרנסים מוצאים כל הזמן את מגוון החוויות הרחב שלהם מזוקקים לתוךאותם נושאים אנטי טרנסים.
פיי מציינת את כל זה בספרה הנחוץ ביותר, שנחקר בקפידה ובעל עוצמה,סוגיית הטרנסג'נדרים: טיעון לצדק,שבו היא מחזירה את הביטוי "הנושא הטרנסג'נדרי" ומרכזת חוויות שונות של טרנסים, צעירים ומבוגרים כאחד, כיום.
"בדרך כלל, אנשים טרנסים מתלכדים יחד כ'נושא הטרנסג'נדר', שוללים ומוחקים את המורכבות של החיים הטרנסיים, מצמצמים אותם למערכת של סטריאוטיפים שעליהם אפשר להביא חרדות חברתיות שונות", כותבת פיי בפרולוג של הספר.
"בגדול, נושא הטרנסג'נדר נתפס כ'דיון רעיל', 'נושא קשה' שנלעס (בדרך כלל על ידי אנשים שאינם טרנסים בעצמם) בתוכניות טלוויזיה, במאמרי דעה בעיתונים ובמחלקות לפילוסופיה באוניברסיטאות. לעתים רחוקות ניתן לראות אנשים בספר זה מנכס לעצמו מחדש את הביטוי 'נושא טרנסג'נדר', כדי לשרטט את המציאות של סוגיות העומדות בפני אנשים טרנסים כיום, ולא כפי שהם מדמיינים אותם על ידי אנשים שאינם מתמודדים איתם".
הסופרת שון פיי קוראת לשחרור טרנסים ב'סוגיית הטרנסג'נדרים'. קרדיט: פול סמואל ווייט
פיי בוחן שאלות של כוח במה שנקרא 'דיונים' אלה, ששיחות פומביות על טרנסים מתרחשות בלעדיהם או סביבם (אני מכיר בכתיבהאוֹדוֹתהספר הזה כעיתונאי אזרחי בבריטניה בעצמי הוא זכות משמעותית). כפי שהיא כותבת בהקדמה לספר, "אנשים טרנסים עברו דה-הומניזציה, הצטמצמו לנקודת דיבור או בעיה מושגית: 'נושא' שיש לדון בו ולדון בו בלי סוף. מסתבר שכשהתקשורת רוצה לדבר על נושאי טרנס, זה אומר שהם רוצים לדברשֶׁלָהֶםבעיות עםלָנוּ, לא האתגריםמולנו."
אֲבָלסוגיית הטרנסג'נדריםנותן תקווה. שכונה "מניפסט לשינוי" על ידי המו"ל אלן ליין, הספר קורא לשיחה בריאה ומייצגת יותר על חיי טרנס המשקפים את מגוון החוויות הזה. פיי טוען לשחרור טרנסים על מנת ליצור עולם חופשי וצודק באמת, ומקדם סולידריות בין כל האנשים המודחים לשוליים הנלחמים למען צדק חברתי.
ראה גם:
בספרה, פיי מכסה שטחים רבים העוסקים באתגרים האמיתיים העומדים בפני אנשים טרנסים שאינם מטופלים כראוי ב'שיחות' פומביות, החל מהאופן שבו העיתונות עיוותה את השיחה סביב אנשים טרנסים ואת החרב הפיפיות של המדיה החברתית גם מעצימה וגם רעילה. מעבר למצג השווא התקשורתי השיטתי הזה, הספר מסתכל בעיקר על חיי היומיום והאתגרים של אנשים טרנסים, מילדים ועד אנשים מבוגרים, כולל סיפורים על משפחה, הורות ומערכות יחסים, ניווט בבית הספר והחינוך, מציאת דיור, עבודה ותעסוקה, גישה לא מספקת ל שירותי בריאות וטרנס חי בכלא. ופיי מתייחס גם לאופן שבו אפליה מערכתית ואלימות של המדינה כלפי טרנסים מגבילות אותם "מתנועה חופשית במרחבים ציבוריים בפרטיות ובכבוד".
פיי גם בוחנת כיצד אנשים טרנסים נלחמים למען צדק לצד אנשים מודרים אחרים, ומפרקת מערכות יחסים טרנסיות בתוך הקהילות ה-LGBTQ+ והפמיניסטיות. כפי שהיא כותבת בספר, "אנשים טרנסים ספגו למעלה ממאה שנים של אי צדק. הופלינו לרעה, טופלו אותנו ונפגענו. האמנציפציה המלאה שלנו תושג רק אם נוכל לדמיין חברה שהשתנתה לחלוטין מזו שבה. אנחנו חיים ספר זה עוסק בעיקר בהסבר כיצד החברה, כפי שהיא מסודרת כיום, לעיתים קרובות מקשה על חייהם של אנשים טרנסים בכל זאת, בהצגת פתרונות לבעיות האלה, היא לא מגבילה את עצמה לחשוב רק על טרנסים, אלא גם מקיפה את כל מי שבשגרה מנותקת מעצמה ומנושלת".
Mashable Top Stories
הספר כבר זכה לשבחים יוצאי דופן בבריטניה, עם עיתונאיויק פרסונס מכנה זאת "יצירה חשובה של עיון שצריכה לשנות את השיחה העייפה שניהלנו על טרנסים".בתגובה אישית לספר על Refinery29, הם ציינו, "זה שונה בתכלית ממה שפורסם על חיי טרנס בעבר, פוליטיזציה של המאבקים שלנו ומציב אותם בסולידריות עם אלה של קבוצות שוליות אחרות של אנשים".
ראה גם:
ל-Mashable יש תמצית מפיי'ססוגיית הטרנסג'נדרים, עיבוד מהפרולוג של הספר, אותו תמצא בהמשך. כולם צריכים לקרוא את זה.
סוגיית הטרנסג'נדרים: טיעון לצדק מאת שון פיי
עיבוד מתוך הפרולוג
שחרור טרנסים ישפר את חייהם של כל אחד בחברה שלנו. אני אומר 'שחרור' כי אני מאמין שהמטרות הצנועות יותר של 'זכויות טרנס' או 'שוויון טרנס' אינן מספיקות. טרנסים לא צריכים לשאוף להיות שווים בעולם שנותר קפיטליסטי ופטריארכלי כאחד, שמנצל ומשפיל את מי שחיים בו. במקום זאת, עלינו לחפש צדק - לעצמנו ולאחרים כאחד.
טרנסים סבלו למעלה ממאה שנים של אי צדק. הופלינו לרעה, טופלו אותנו ונפגענו. האמנציפציה המלאה שלנו תושג רק אם נוכל לדמיין חברה שהשתנתה לחלוטין מזו שבה אנו חיים. ספר זה עוסק בעיקר בהסבר כיצד החברה, כפי שהיא מסודרת כיום, לעיתים קרובות מקשה על חייהם של טרנסים שלא לצורך. עם זאת, בהצגת פתרונות לבעיות אלו, היא אינה מגבילה את עצמה לחשיבה רק על טרנסים, אלא מקיפה גם את כל מי שבאופן שגרתי מנותק מכוחו ומנושל.
אוטונומיה מלאה על גופנו, שירותי בריאות חופשיים ואוניברסליים, דיור בר השגה לכולם, כוח בידיים של אלה שעובדים ולא של המעטים המיוחסים שמפיקים רווחים מהמערכת האי-שוויונית העצומה שלנו, חופש מיני (כולל חופש מאלימות מינית) והסוף לכליאה ההמונית של בני אדם הם כולם מרכיבים מכריעים בבניית חברה שבה אנשים טרנסים אינם עוברים עוד התעללות, התנהגות לא טובה או נתונים להם אלימות. שינויים מערכתיים כאלה יועילו במיוחד לכל השאר שנאלצו לשולי החברה, הן בבריטניה והן ברחבי העולם.
הדרישה לשחרור טרנס אמיתי מהדהדת וחופפת לדרישות של עובדים, סוציאליסטים, פמיניסטיות, אנטי גזענים ואנשים קווירים. הן דרישות רדיקליות, בכך שהן יורדות לשורש מהי החברה שלנו ומה היא יכולה להיות. מסיבה זו, קיומם של אנשים טרנסים הוא מקור לחרדה מתמדת עבור רבים אשר משקיעים בסטטוס קוו או חוששים ממה שיחליף אותו.
"בדרך כלל, אנשים טרנסים מקובצים יחד כ'נושא הטרנסג'נדר', שוללים ומוחקים את המורכבות של חיי טרנס".
על מנת לנטרל את האיום הפוטנציאלי על הנורמות החברתיות הנובע מקיומם של אנשים טרנסים, הממסד תמיד ביקש להגביל ולצמצם את חירותם. בבריטניה של המאה העשרים ואחת, הדבר הושג במידה רבה על ידי זלזול בצרכים הפוליטיים שלנו והפיכתם ל'בעיה' של מלחמת תרבות. בדרך כלל, אנשים טרנסים מתלכדים יחד כ"נושא הטרנסג'נדר", שוללים ומוחקים את המורכבות של חיי טרנס, ומצמצמים אותם למערכת של סטריאוטיפים שעליהם ניתן להביא חרדות חברתיות שונות. בגדול, נושא הטרנסג'נדר נתפס כ'דיון רעיל', 'נושא קשה' שנלעס (בדרך כלל על ידי אנשים שאינם טרנסים בעצמם) בתוכניות טלוויזיה, במאמרי דעה בעיתונים ובמחלקות לפילוסופיה באוניברסיטאות. אנשים טרנסים אמיתיים נדירים לראות. ספר זה מנכס מחדש בכוונה ובכוונה את הביטוי 'נושא טרנסג'נדר', על מנת לשרטט את המציאות של הבעיות העומדות בפני אנשים טרנסים כיום, ולא כפי שהם מדמיינים אותם על ידי אנשים שאינם מתמודדים איתם.
כיום, שוויון ייצוגי ופוליטיקה של חלוקה מחדש אמיתית חומקים מאנשים טרנסים, גם כשיותר ויותר טרנסים יוצאים מתמיד. טרנסים הפכו כעת לאחד ממספר יעדים בתקשורת הימנית, לצד, למשל, מוסלמים, מהגרים בדרך כלל, קהילות צוענים, רומא ונוסע, חיים שחורים חשובים, תנועת הקבלה לשמנים ופמיניסטיות המאתגרות את אלימות המדינה נגד נשים . כל הקבוצות הללו ועוד הצטמצמו לנושאים ביריבות ציבורית רעילה ומקוטבת בין מערכות ערכים. בשנים האחרונות ראו דיונים סביב אנשים טרנסים לא רק רעילים אלא, באופן מכריע, בנאליים. ה'נושא' של טרנס הוגבל כעת לקומץ של נקודות דיבור שחוזרות על עצמן: האם קיימים אנשים לא בינאריים והאם כינויים ניטרליים מגדריים הם סבירים; האם יש לאפשר לילדים טרנסים החיים עם דיספוריה להתחיל את המעבר שלהם; האם טרנסיות ישלטו באירועי הנשים באולימפיאדה; והוויכוח האינסופי על שירותים וחדרי הלבשה.
ספר זה לא יעורר שוב את נקודות הדיבור הללו. אני מאמין שלהכריח טרנסים להתערב בוויכוחים בלולאה סגורה עד האינסוף היא בעצמה טקטיקה של אלה שרוצים לדכא אותנו. ויכוחים כאלה גוזלים זמן, מתישים הסחות דעת ממה שאנחנו באמת צריכים להתמקד בו: הדרכים החומריות שבהן אנחנו מדוכאים. הסופרת טוני מוריסון דיברה פעם על האופן שבו בדיוק הטקטיקה הזו מופעלת על ידי אנשים לבנים נגד אנשים צבעוניים: 'הפונקציה, הפונקציה החמורה מאוד של גזענות, היא הסחת דעת,' אמרה לסטודנטים באוניברסיטת פורטלנד סטייט ב-1975. 'זה שומר עליך מעשיית העבודה שלך. זה גורם לך להסביר, שוב ושוב, את הסיבה שלך להיותך. . . כל זה לא נחוץ. תמיד יהיה עוד דבר אחד״. באותה מידה, השיח הציבורי על החוויה של טרנסים מעוות וירד מהפסים.
עם הספר הזה, אני רוצה לשנות את המסלול, לעבור מעבר לדיון הזה באנשים טרנסים כפי שמוסגרים על ידי אלה שרוצים לעורר מלחמת תרבות כביכול, ולהתחיל שיחה חדשה, בריאה יותר, על טרנסים בבריטניה ו מעבר. משהו שהספר הזה אינו: ספר זיכרונות. אתה לא צריך לדעת את הפרטים האינטימיים של חיי הפרטיים כדי לתמוך בי. אל תדאג לגבי ה'למה'; לפעול לפי ה'מה'. מה מייצר להיות אדם טרנס בחברה טרנספובית? כרגע, לעתים קרובות מדי, עדיין מדובר באלימות, דעות קדומות ואפליה.
לאורך הספר הזה, קוראי cis (לא טרנסים) יכירו באי-שוויון שסובלים לעתים קרובות על ידי טרנסים, שגם הם חווים באופן אישי, או קבוצות מיעוט אחרות שהם מכירים. זה דבר טוב: המסגור של אנשים טרנסים כ"נושא הטרנסג'נדרים" גורם לכך שהוא מנתק אותנו מהסולידריות והופך אותנו ל"אחר". שיחה חדשה, אם כן, חייבת בהכרח להתחיל לבטל את הניכור הזה ולשקול מה אנחנו חולקים והיכן אנחנו חופפים למיעוטים אחרים או קבוצות שוליים. רק באמצעות סולידריות, חמלה ודמיון מחודש רדיקלי נוכל לבנות עולם צודק ומשמח יותר לכולנו.
נלקח מסוגיית הטרנסג'נדרים: טיעון לצדקמאת שון פיי, פורסם על ידי אלן ליין ב-2 בספטמבר 2021.
שאנון קונלן היא העורכת הבריטית של Mashable שבסיסה בלונדון, לשעבר עורכת Mashable של אוסטרליה, אבל מבחינה רגשית היא חיה ב-בית קריל. אמבקר מאושר עגבניות, שאנון כותבת על הכל (אבל לא על שום דבר) על פני בידור, טכנולוגיה, טוב חברתי, מדע ותרבות.
