כמעט כולם ברשתות החברתיות נצפים. קרדיט: OLI SCARFF / AFP באמצעות Getty Images
בזמנים מפוצלים אלה, קל להאשים את האינטרנט בכל כך הרבה מהמפלגתיות, המידע השגוי והרעש הכללי בשיח הפוליטי שלנו. אבל מחקר חדש מצביע על כך שציניות לגבי חדשות במדיה החברתית היא תחום אחד שבו אנחנו נמצאים בעיקר באותו עמוד.
המרכז המחקר Pew סקר יותר מ-12,000 מבוגרים בארה"בעל כמה הם מכירים את התקשורת המספקת חדשות פוליטיות ובחירות. חלק אחד מהסקר נשאל לגבי שישה אתרי מדיה חברתית (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, לינקדאין, יוטיוב ו-Reddit), באיזו תדירות הם מקבלים את החדשות שלהם מאתרים אלו, וכמה אמון הם נותנים בחדשות הללו.
למרבה הפלא, כמעט שני שלישים מהמבוגרים אינם סומכים על פייסבוק כמקור חדשות - והמספרים משתקפים משני צידי המעבר, עם 59 אחוז מהדמוקרטים (והעצמאיים שנוטים כך) ו-62 אחוז מהרפובליקנים (ו עצמאיים שנוטים כך) מדווחים על חוסר אמון.
המספרים סימטריים באופן דומה עבור טוויטר (46 אחוזים שהמצביעים הדמוקרטיים אינם אמון בהם, 51 אחוזים עבור הרפובליקנים) ואינסטגרם (41 ו-45 אחוזים, בהתאמה).
בסך הכל, 72 אחוז עצום מהאנשים בסקר אמרו שהם סומכים על מידע חדשותי באתרי מדיה חברתית או "לא יותר מדי" (38 אחוז) או "בכלל לא" (34 אחוז).
מהירות אור ניתנת לריסוק
לגבי האנשים שכן סומכים על העדכונים שלהם שהם עובדתיים: רק 15 אחוז מהאנשים משני הצדדים אמרו שהם סומכים על פייסבוק, 12 אחוז סומכים על טוויטר, 6 אחוזים סומכים על אינסטגרם, ו-17 אחוז מעט מדאיג מה שהם ראו ביוטיוב.
וראוי גם לציין שעבור כמעט אחד מכל חמישה אנשים שמקור החדשות הפוליטיות "הנפוץ ביותר" שלהם היה מדיה חברתית (18 אחוז מהנשאלים, גבוה יותר מטלוויזיה בכבלים אך נמוך מאתרי חדשות או אפליקציות), האמון במדיה החברתית היה גבוה יותר. 12 אחוז אמרו שהם סומכים על מידע מהפלטפורמות הללו "הרבה", ו-34 אחוזים אומרים שהם סומכים עליו "בחלק".
הסקר נערך בין ה-29 באוקטובר ל-11 בנובמבר בשנה שעברה, כלומר היה רוויה מעט גבוהה מהרגיל של חדשות פוליטיות וממוקדות בחירות בכל פלטפורמות התקשורת, עם בחירות מיוחדות, מושלות, מקומיות ואחרות. ב-5 בנובמבר, והרבה פרשנים שמסתכלים קדימה לבחירות 2020.
כמובן, קשה לדעת לאיזה סוג של "חדשות" מתייחסים המשיבים בסקר כשהם בוחנים את הצורות הרבות של מידע פוליטי המזרז ללא הרף את הצינור האלגוריתמי אל המוח הממתין שלנו. ה"חדשות" ביוטיוב או באינסטגרם יכולות להיות קישורים מארגוני חדשות לגיטימיים, שיתופים אקראיים מבני משפחה וחברים, פוסטים של פוליטיקאים, הסלבריטאים או המשפיענים האהובים עליהם המשתמשים בפלטפורמה שלהם כדי לדון בסוגיית הצדק החברתי של היום, אושעת כוח מונולוגית פגועה במרתף של איזה בחור -ולמשתמשים יש רמות שונות של מודעות לאופן שבו ההרגלים והאוצרות שלהם מעצבים איזה סוג תוכן מגיע אליהם.
"מדיה חברתית" היא כינוי גורף לפלטפורמות המארחות ומאפשרות את ההפצה של כל סוגי התוכן - והאופן שבו כל פלטפורמה מטפלת בתוכן מטעה או לא נכון הופכת להיות מסילה שלישית להנהגת חברות האם שלהן.
אבל בינתיים, זה מרגש באופן מוזר לראות את המידע החופשי לכל העשור האחרון מתחיל לנשוך את החברות האלה בתחת - ועוד יותר מכך בהתחשב בכך שהוא רק על הדבר היחיד שכולם יכולים להסכים עליו.
קייטלין היא העורכת האוסטרלית של Mashable. היא כתבה ל"גרדיאן", "ג'ונקי" ולכל מספר פרסומי מוזיקה ותרבות צנועים, שהתנהלו על ריח של סמרטוט שמן ומאז נמחקו מהאינטרנט כמו דג זהב מת על ידי בעליהם החדשים. היא גם עבדה ב-Choice, המלכ"ר והמגזין של אוסטרליה לקידום צרכנות, וככזו יש לה דעות מוצקות באופן מפתיע על מוצרים לבנים. היא נהנית מסרטי אקשן גדולים ומטומטמים, מסרטי אקשן חכמים גדולים, קומדיות פולחן קנדיות המתרחשות בעיירות קטנות, קרלי ריי ג'פסן, The Replacements, מזקל מעושן, דחיינות נקמה לפני השינה, ונשארת לעזאזל לבד כשהיא קוראת.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.