ילדות גנובה: מדוע נער פליט סורי אחד נמצא בעבודה במקום בבית הספר

הערת העורך:קורינה רובינס היא מנהלת פרויקטי מולטימדיה ב-Mercy Corps.

עיניו החומות העמוקות של חמודי היו הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשפגשתי אותו באוהל משפחתו בלבנון.

הם בוהים מתוך פנים נערים, מנומשים ולחיים תפוחים. בגיל 14, חמודי הוא ילד שקט ורציני, והמבט החודר שלו נותן לך מיד את התחושה שהוא ראה הרבה - יותר מדי בשביל מישהו כל כך צעיר.

ראה גם:

הדבר השני ששמתי לב אליו הוא הידיים של חמודי. בישיבה על רצפת האוהל שלו, אצבעותיו שלובות בחיקו, הבחנתי בלכלוך ובשומן בציפורניים שלו שאני מזהה מאבי שלי, שגם עבד עם מכונות וציוד כשגדלתי.

בקושי בן נוער, לחמודי יש ידיים של גבר עובד.

הוא ומשפחתו נמלטו מביתם בפרברי חלב לפני ארבע שנים לאחר שמלחמת סוריה התקרבה מדי.

"חמודי ו[אחיו הגדול] מוסטפא היו עדים להפגזות", אמרה חמידה, אמו של חמודי. "היה פגז שנפל ממש ליד הבית שלנו, אז הם ראו את זה. הם ידעו, זו מלחמה ואנחנו צריכים לעזוב כי זה לא בטוח יותר".

אז המשפחה, כולל הוריו ושלושת אחיו של חמודי, נסעה ללבנון וכיום מתגוררת בהתנחלות בלתי רשמית. המשפחה השאירה מאחור את התקיפות האוויריות והסכנה של סוריה, אבל הם גם נאלצו לוותר על דברים רבים שהם לא רצו לאבד - כולל כל מראית עין של ילדות נורמלית לחמודי.

חינוך מחוץ להישג יד

יותר ממחציתמבין הסורים בגילאי בית הספר בלבנון אינם מבית הספר. גם חמודי. כאשר משפחתו הגיעה לראשונה ללבנון, הם מצאו את אותה בעיה כמו כל כך הרבה סורים: שום בית ספר מקומי לא יכול היה לקחת אותו.

זה בראש סדר העדיפויות של אביו של חמודי, עבד אלבאסט, שחמודי ואחיו ימשיכו בחינוך שלהם. בסוריה, עבד אלבאסט היה נהג מונית. הוא נאלץ לעזוב את בית הספר בכיתה ט', והוא היה נחוש בדעתו שלילדיו שלו יהיו ההזדמנויות שנמנעו ממנו.

אז המשפחה חיפשה רבות, ולבסוף רשמה את חמודי לפנימייה. הוא היה תלמיד טוב בסוריה, וסיים את כיתה ד' לפני שהמשפחה ברחה מהמלחמה. מתמטיקה וערבית היו המקצועות האהובים עליו.

"כשהייתי בבית הספר, החלום שלי היה להיות מהנדס חכם מאוד", הוא אמר לי. "אני אוהב לבנות הרבה דברים מגניבים למראה."

רק בן 10 אז, חמודי התגעגע להיות רחוק ממשפחתו. גרוע מכך, שכר הלימוד אכל במהירות את החסכונות של המשפחה במהלך השנה.

עבד אלבאסט קיבל עבודה במכירת תותים בצד הדרך בכל יום במשך שלושת החודשים של עונת פירות היער. זו הייתה הכנסה קטנה, אבל לא מספיקה.

בסופו של דבר, הוא אמר לי, הוא נאלץ לקבל כמה החלטות קשות: "האם אני משלם שכר דירה או שם את הילדים שלי לבית ספר או מאכיל את המשפחה שלי?"

בסופו של דבר, זו לא הייתה ברירה בכלל. כשהוא לא יכול לשלם שכר לימוד, הוא הוציא את חמודי מבית הספר.

"לא רציתי לעזוב את בית הספר כשאמרו לי שאני חייב כי אני לא רוצה להפסיק ללמוד", אמר חמודי. "ולא רציתי לעזוב את החברים שלי כי היו לי כמה חברים ממש נהדרים שם."

לימוד מקצוע

ללא אפשרויות לימודיות טובות עבור חמודי, עבד אלבאסט וחמידה עשו משהו שהם מעולם לא רצו לעשות: הם מצאו עבודה לבנם הצעיר במוסך של מכונאי. הוא עובד כעוזר למכונאי שישה ימים בשבוע. בכל שבוע הוא מרוויח 30 דולר, אותם הוא נותן להוריו.

הכסף מועיל למשפחה, שכמו רוב הפליטים הסורים חיה בעוני צורב. אבל חמידה התעקש שזו לא הסיבה העיקרית לשליחת חמודי לעבודה.

"הוא בעצם לומד משהו ועובד ומשקיע את זמנו במשהו ולא רק משתעשע", אמרה. "כשהוא יגדל, הוא יוכל להיות בעל מלאכה ולפתוח עסק משלו, בתקווה".

כאמא, אני מזהה את הכאב שמתלווה לעשות כמיטב יכולתך, אבל לדעת שזה לא מספיק. כשהילד שלך סובל, אתה מרגיש את הכאב כפול.

"כמובן שאני מאוד כועס," אמר חמידה. "אני מרגיש אשם כי חמודי צריך להיות בבית הספר והוא לא צריך לעבוד. והשכלה היא בהחלט הרבה יותר טובה מעבודה בגיל הזה".

במוסך, חמודי מנגב את הרצפה, מוסר למכונאי את הכלים שהוא צריך, וצופה מקרוב כל הזמן. הוא אמר שהוא רוצה לעשות יותר.

"המוסכניק מספר לי הכל על חלקי הרכב, אבל אני לא יכול לעבוד עליהם. אני פשוט מקשיב והמוסכניק מבקש ממני לבוא לראות, אבל אני לא באמת עובד על תיקון דברים. אני קצת צעיר מכדי לעבוד וללמוד יהיה טוב יותר עבורי", אמר חמודי, מהדהד את מחשבותיה של אמו. "אבל ככה זה עכשיו."

עזרה למשפחות להתמודד עם אתגרים

בעיצומו של המשבר הזה שמותיר יותר מדי פליטים עם מעט מדי אפשרויות, חיל הרחמים מתמקד בסיוע למשפחות להיות חזקות, עצמאיות ומסוגלות לעצב לעצמן ולילדיהן עתיד לפי בחירתן.

חמידה הצטרפה אקבוצת נשים של חיל הרחמיםשמקנה לה כישורים להתמודד עם הלחץ שהיא וילדיה סובלים.

חמודי הצטרף לתכנית טיפול באמנות שעוזרת לילדים כמוהו לעבד את האתגרים העומדים בפניהם כפליטים.

"הצלחתי לצייר, מה שאני אוהב. יצרתי את הבית שלי מקרטון ודברים בטבע", אמר.

דרך התוכנית שלנו לטיפול באמנות, הוא גם יצר סרטון אנימציה סטופ-מושן על החוויה שלו בעבודה בגיל כל כך צעיר, והתסכולים שהוא מרגיש על כך שהוא לא יכול ללכת לבית הספר. התוכנית משחררת חלק מתחושות הבידוד שלו.

"כשאני משתתף בפעילויות האלה, זה מרגיש שאני לא זר יותר. כאילו אני לא מוזר לאנשים בגילי. אני כמוהם. זו הרגשה טובה מאוד שאני לא כל כך שונה", הוא אמר.

"כאשר חמודי סיפר לנו על המפגשים האלה, הוא בעצם עשה את מה שהוא אוהב", אמר עבד אלבאסט. "כל המשפחה מאוד שמחה שחמודי שמח והרוויח. לפחות הוא נהיה קצת יותר רגוע".

ביום שבו ביקרתי, הוריו ראו את הסרטון של חמודי בפעם הראשונה. בו הוא משתף את סיפור מסעו מסוריה ואת חוויותיו בלבנון. סיפורו, יחד עם האמנות שלו, חושפים ילד הנאבק בדילמה איומה: האם הגיע הזמן לוותר על חלומותיו?

זה הביא את חמידה עד דמעות.

"ממש ממש אהבתי את הסרטון כי הוא מתאר את הסיפור של המשפחה שלנו", אמרה.

"אני שוכח איך לקרוא ולכתוב"

בשנה האחרונה בתי ספר רבים בלבנון פתחו משמרת שנייה כדי שילדים סורים יוכלו להירשם בשעות הערב. כתוצאה מכך, ליותר פליטים סורים יש גישה לחינוך בלבנון מבעבר.

אבל עדיין יש חסמים משמעותיים. משפחות רבות לא מרגישות בנוח עם ילדיהן בחוץ בלילה, מפחדות לביטחונן כשהן הולכים הביתה מבית הספר. רובם לא גרים קרוב מספיק כדי ללכת ברגל, ועלויות התחבורה גבוהות.

לחמודי הייתה הזדמנות להירשם למרכז חינוך ללימודים מתקינים לאחרונה, אך משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה להביא אותו לשם. אז בינתיים לפחות, הוא ממשיך את החניכה הבלתי פורמלית שלו אצל המכונאי.

"הדבר הכי קשה כרגע זה שאני לא בבית הספר", אמר חמודי. "אני שוכח איך לקרוא ולכתוב וזה מאוד מאוד מעצבן. ויש לי הרגשה שלעולם לא אחזור לבית הספר".

ביקרתי ביום ראשון, היום החופשי שלו מהמוסך. הוא שיחק קלפים עם בן דודו, שגם הוא מתגורר בהתנחלות, ובעט בכדור כדורגל. אבל הוא היה אדיש, ​​איבד עניין במשחקים אחרי כמה דקות כל אחד. נראה היה שהוא לא מסוגל להירגע.

במחברת שלי רשמתי, "המלחמה הזו גנבה לו את הילדות".

בעיני אמא אמריקאית, לחמודי יש אחריות בלתי נתפסת על ילד בן 14.

שאלתי אותו אם הוא יזכה להיות ילד.

הוא הסתכל לי ישר בעיניים ואמר, "אני מרגיש כמו מבוגר כל הזמן, כי זה נכון. כי אני מבוגר."

איך אתה יכול לעזור

• לתרום ל-Mercy Corps.תמיכתכם תבטיח שהדור הזה לא יאבד. עזרו לנו להגיע לבני הנוער של סוריה עם התמיכה וההגנה שהם צריכים כדי לשרוד את המשבר הזה ולהתאושש לעתיד.

• ספר לחברים שלך.שתפו את הסיפור הזה והפיצו את הבשורה על מיליוני האנשים שזקוקים לנו.

• חתמו על העצומה שלנו.אמור לקונגרס: תמכו בסיוע הומניטרי מציל חיים המסייע לפליטים ועקורים.

• התחל קמפיין.אתה יכול להפוך ידע לפעולה על ידיהקמת דף גיוס כספים אישיומבקשים מחבריך ובני משפחתך לתרום למאמצים שלנו לעזור לפליטים להימלט ממשבר ומעימות.

סיפור זה פורסם לראשונה באתר האינטרנט של Mercy Corpsכָּאן. ניתן למעוךפרסם אותו מחדש באישור.