אזהרת תוכן: סקירה זו מכילה דיון על אלימות מינית.

המינימליזם גם מסתיר וגם חושף את כל מה שאנחנו צוברים. נראה שהוא מציע דף נקי, פשוטו כמשמעו, כזה שאין לו איפה להסתתר. קל ללעג ולחמוד בעיצוב מודרני, זה הפך לשם נרדף למחשבה עמוקה, מידור, עושר וסדר ללא פשרות. אבל כמוהילדה שלפניבוחן, אנשים לא יכולים פשוט לטאטא טראומה מתחת לשטיח, גם אם הם מרגישים לחוצים לעשות זאת.

סדרת ה-BBC בת ארבעת הפרקים (ששודרת כעת ב-HBO Max) בבימויה של ליסה ברוהלמן ובעיבוד של JP Delaney לרומן בעל אותו השם, סובבת סביב בית מודרני, מינימליסטי, בטון שנוצר על ידי האדריכל אדוארד מונקפורד (דיוויד אוילובו), אשר ישכיר אותו רק ל"אנשים שחיים כאן כמו שהוא התכוון". תחילה עליהם להעביר את השאלון המחמיר שלו. אין להכניס חפצים אישיים או קישוטים, אין קישוטים, אין שטיחים, אין ספרים, אין ילדים, אין בלגן. בתוך הקירות האלה הסדרה טווה את תעלומת הליבה שלה, המתמקדת בשתי נשים הרואות בבית דף נקי מהטראומה והאבל האישיים שלהן. הדיירים החדשים הללו בזמנים שונים הם ג'יין קוונדיש (גוגו מבטה-ראו) ואמה מתיוס (ג'סיקה פלאמר).

הוספת רמת מתח ושליטה כל כך מוכרת, הבית מצויד במערכת בית חכם העוקבת אחר תנועות הדיירים. "זה המחיר שהשוכר משלם על המגורים שם", אומר אדוארד לג'יין. "נתונים במקום שכר דירה בשוק". בסגנון מותחן טכנולוגי שבהכרח זועקמראה שחורה, הבית החכם הופך לדמות משלו, המשקף את גישתו השולטת של אדוארד עצמו למערכות יחסים.

מנוהל על ידי מערכת AI בשם Housekeeper, הבית משאיר מעט מקום להעדפות אישיות. הוא בוחר את רשימות ההשמעה שלך, מחליט כמה זמן ניתן להשתמש במברשת השיניים החשמלית שלך, ומכבה את האורות כשמגיע הזמן לישון - בין אם אתה מוכן או לא. לדברי אדריכל שעושה סיור בבית, "הוא מושפע מאוד מהמושג היפני של 'וואבי', שלווה ממושמעת מחמירה, שלמות ללא מאמץ". אבל במקום להישען לבחינה של השפעת הטכנולוגיה והעיצוב על חיינו, הסדרה משתמשת בתפאורה הזו כדי לבחון משהו יותר מרושע - אנושי יותר.

הסדרה משתמשת בחלל הבולט, הבתולי לכאורה, כדי לחלץ את האמיתות האישיות של ג'יין ואמה. לקבץ טראומה של נשים לחוויה אחת היא לא בדיוק מההילדה שלפניעושה. במקום זאת, הוא מבלה זמן ומקום על שתי נשים שנכשלו לחלוטין ומערכתית על ידי עולם שנאת נשים, אלים בדרכים שונות. ולמרות שבאמת אפשר היה לקצץ את הסדרה בת ארבע השעות לסרט, הביצועים החזקים והתסריט החד הופכים את זמן הריצה לכדאי.

באמצעות אמה, הסדרה בוחנת את הטראומה המתמשכת וההשפעה של אלימות מינית, במיוחדאונס ללא הכרהעל ניצולים. ישנן הצהרות על הסכמה מצד דמויות מסוימות, והדגמות מאחרות כיצד ניצולים פשוט לא נתמכים כראוי - על ידי מקומות העבודה שלהם, השותפים שלהם, ובמיוחד מערכת המשפט, שבה הם נאלצים לחיות מחדש את הטראומה שלהם שוב ושוב.

פלאמר יוצאת דופן בתור אמה, בתקווה להתחלה חדשה עם החבר שלה, סיימון, שיחק באיזון משכנע על ידי בן הארדי. ללא היכן להסתתר רגשית או פיזית בין קירות הבית החשופים, אמה נאבקת בציפיות ל"שלמות" אישית תוך שהיא נושאת את המשקל הרגשי והפיזי העצום של הישרדות מהתקיפה. "בכל יום שאני מתעוררת כאן, כל העקבות של היום הקודם נעלמו. כמו לוח נקי", היא אומרת.

החוויה של אמה בבית מנוגדת בכוונה לזו של ג'יין, אותה משחקת בעוצמה עזה על ידי Mbatha-Raw. כשהיא מתמודדת עם האבל האחרון ומחפשת למצוא העצמה במרחב חדש, כל אישה לוקחת על עצמה לחשוף את סודות הבית (ושל אדוארד) ולהחזיר את השליטה. ברור שגברים קובעים את הכללים גם בתוך הבית הזה וגם מחוצה לו, בתוך מערכת המשפט, במערכת הרפואית, במקומות עבודה, במערכות יחסים, עם בטיחות נשים, עצמאות ותמיכה דרך כאב ללא עדיפות כלל.

Oyelowo מביא רמה מצמררת של אנדרסטייטמנט ואינטנסיביות לאדוארד, שהתנהגותו החוזרת, המניפולציה הרגשית הבלתי מתנצלת והתעקשותו לקבוע את הכללים במערכות היחסים שלו מגלמים את השליטה הבלתי פוסקת המשתקפת בארכיטקטורה שלו. אדוארד גורם לאורח חייו להיראות מושך בעיקרו, והצהיר שהוא מעדיף מערכות יחסים "בלתי מרותקות למוסכמות, ציפיות". הוא לא מאמין ב"צבור את המיותר" כמו קלפים, לילות דייטים, מתנות, מחוות רומנטיות - "כל העומס של מערכות יחסים קונבנציונליות שנדונות לאבדון עוד לפני שהן התחילו". אז הוא הורס כל דבר שנכנס לבית שלא מתאים לחזון שלו. ג'יין מוצאת קרבה לאדוארד, חולקת ידע על "התבוסה המוחצת הנוראה" של אובדן ואבל, בעוד שאמה מחפשת ביטחון ואסקפיזם.

הילדה שלפנימשתמשת בסביבה המינימליסטית שלה הן כדי לחלץ טראומה מדוכאת והן לשקף את המניפולציה, ההתעללות והשליטה המורשים להפעיל חברה פטריארכלית. כפי שאדוארד אומר, "כשאתה מחסל ללא הרף כל דבר מיותר או לא מושלם, זה מפתיע כמה מעט נשאר."

הילדה שלפניזורם כעתב-BBC iPlayerוHBO Max.