תלונה נפוצה של סרטי אימה היא שסומכים על צליל יותר מדי. אקורדים זוחלים לבניית מתח, פרץ פתאומי של רעש כדי להדגיש פחד קפיצה - אלה הטריקים העתיקים ביותר בספר משחקי האימה.

כפי שהכותרת עשויה לרמז,הבלתי נשמעהוא סרט שמסתמך במידה רבה גם על סאונד. אבל במקום להפעיל אותו כמכשיר הלם עצלן, הבמאי ג'פרי א. בראון עושה זאת בצורה ספציפית שהולכת יד ביד עם הסיפור של הסרט - ויוצר אפקט מפחיד באמת.

על מה The Unheard?

קלואי (לכלן ווטסון), אישה צעירה שאיבדה את שמיעתה בגיל שמונה לאחר שנדבקה בדלקת קרום המוח, נוסעת לעיר הולדתה כדי לבצע הליך ניסיוני שאולי יוכל לשחזר אותה. אבל השהייה בבית שבו גדלה מעלה זיכרונות מהיעלמותה של אמה. הזיכרונות הללו מחמירים ככל שהשמיעה של קלואי חוזרת, כשהיא מתחילה לחוות הזיות שמיעה - קולה של אמה, אבוד למחצה בסטטי כמו סרטי הילדות שבהם היא ממשיכה לצפות בנגן ה-VHS הישן של הבית.

כל זה מפחיד מספיק, אבל אז יש את האורות שממשיכים להידלק בבית הסמוך לכאורה בלילה,פְּלוּסישנה היעלמותה של עוד אישה מקומית שנעלמת לאחר משמרת.

כפי שאולי ניחשתם מהתיאור הזה, הסרט של בראון הוא קצת ז'אנר מיש-מאש. ההגדרה נשמעת כמו אמראה שחורההפרק, ההזיות והבידוד הם ישר אימה, וההיעלמויות משלבות את הכל יחד עם סוג של אלמנט מסתורין/פשע/מותחן. זה שילוב שיכול בקלות להתחיל למעוד על עצמו, אבל איכשהו הוא שומר על בסיס יציב ובטוח. בין הבימוי המרתיע לחלוטין של בראון, תסריט מהודק של מייקל ושון רסמוסן וסיפור משוחק היטב,הבלתי נשמעמתפצפץ במשך שעתיים ריצה עם פחדים ומתח בשפע.

ה-Unheard משתמש בסאונד לאפקט מדאיג באמת.

כמעט כל המערכה הראשונה של הסרט מתרחשת בדממה. או ליתר דיוק, לא כל כך דממה כמו קירוב לחירשות הכמעט מוחלטת של קלואי, שבה הצלילים מושתקים ומושפעים כאילו אנחנו חווים אותם מתחת למים. ההשפעה של זה, כשקלואי מתגנבת מסביב לבית ילדותה בלילה ומאירה את הלפיד שלה בין העצים המתאספים סביב שפת האגם כמו פולשים, היא של חנק. השקט מבשר רעות כי אנחנו כל הזמן מחכים למשהו שישבור אותו. זה עושההבלתי נשמעהנוף הקולי של הרבה יותר מטריד מאשר תמונת אימה טיפוסית, כי הכל חדור במתח של נשימה עצורה - וכאשר הוא נשבר מדי פעם על ידי הזיכרונות של קלואי או הקול המעוות של אמה, התוצאה מצמררת.

האם יש חולשות?

למרות שזה סרט מעולה,הבלתי נשמעאינו מושלם. הסיפור צועד על גבול דק בין המציאות והעל-טבעי שהוא יעיל לכל אורכו, אבל לא בהכרח נפתר כמו שאולי הייתי אוהב. חוסר רזולוציה קל קיים גם בתחומים אחרים. יש עלילה צדדית עם ד"ר לינץ' (שונורי רמנתן) שמתפרצת לקראת הסוף, וחשיפת האיום האמיתי - ובמיוחד, המניעים שלו - נשמרת אולי מעט מעורפלת מדי.

אבל שוב, אולי ערפילי זה הכי טוב. במקום לצאת מרוצים לגמרי,הבלתי נשמעהשאירה אותי במצב דומה לזה של קלואי כשהיא צופה בסרטים של משפחתה בנגן ה-VHS - עם תחושה של משהו שמסתתר בין הפריימים שאולי החמצתי, ורצון לחזור ולצפות בכל זה שוב כדי לחפש רמזים.

הבלתי נשמעזמין לסטרימינגרַעַדמה-31 במרץ.