לקרוא למה שקרה בסנט לואיס ביום ראשון בלילה "דיון נשיאותי" זה כמו לקרוא לרוב משתמשי הטוויטר עם ביצים לאוואטרים "אנשי שיחה סבירים".

ככל שתנסה, אין אפשרות קטנה לחילופי דעות אמיתיים עם ביצי טוויטר, שתמיד מתרחקות מתוך מחשבה שהם ניצחו. וגם עם דונלד טראמפ אין לדבר - אדם שלא יכול להתנצל על דבר אחד שהוא אי פעם אמר מבלי להטיל דוקרנים גרועים יותר.

המועמד הרפובליקני, אם אנחנו עדיין יכולים לקרוא לו כך, כשאנשי הרפובליקה הדמוקרטית בילו את סוף השבוע בהכחשתו, בילה את הדיון שנמשך 90 דקות בבית העירייה במעקב אחר הבמה והתפרצות כמו חיה פצועה. צבוע, אולי, בהתחשב בכמה הטון העולה והמעורער של קולו של טראמפ התחיל להישמע כמו יללות.

כל מי שראה אי פעם בריון בבית הספר מכה כשמישהו קורא לו לצאת, קיבל פלאשבקים גדולים. עבור אדם שלא מאמין ב-PTSD, טראמפ בהחלט מסוגל לגרום להרבה מאוד מזה.

בהתחשב בכך שהיא הצליחה לדבר בצורה סבירה, או בכלל לדבר, לנוכח ההפרעות החוזרות ונשנות של טראמפ, איומיו חסרי התקדים והמקוממים והפלישה המצמררת שלו למרחב הפיזי שלה, הילרי קלינטון ראויה בעיטור הכבוד של הקונגרס.

בעמדה שבה רובנו היינו רוצים לתת לטראמפ אגרוף בפרצוף, קלינטון שמרה על קור רוח. היא הציעה כמה שורות משומרות, היססה כמה פעמים, ויכלה לחבוט בעוד כמה שאלות מהפארק, אבל היא לא הודחה מהמשחק שלה.

ייתכן שהציוץ נמחק

כמו טים קיין מול מייק פנס בוויכוח הסגן הנשיאותי שלפניה, קלינטון ידעה במה הלילה באמת עוסק: לאפשר ליריבה לשקר מספיק פעמים בטלוויזיה הלאומית כדי להציג מודעות פוליטיות של שבועות ארוכים במדינות בשדה הקרב.

קשה לדעת מאיפה להתחיל על הנפח העצום של השטויות של טראמפ. בטח כבר ראית את המאמרים של בדיקת העובדות. (אִם לֹא,הנה אחד.) הכחשת הדלקת שלו שהוא אי פעם צייץ את המילים"קלטת סקס"הייתה כנראה אי-האמת הקלה ביותר שלו בלילה; זה לבד אומר לך כמה נמוך ירדנו ב-2016.

אבל הוא כן אמר אמת אחת: קלינטון הוא לוחם.

ייתכן שהציוץ נמחק

איומים על כולנו

בסוקר את ספרו האחרון בשנה שעברה(פעם קראו לזה "אמריקה הנכה" עד שהוא התהפך על הכותרת), תיארתי את סגנון הפרוזה של טראמפ כך:

יותר כמו לשבת ליד שיכור בריוני כריזמטי בארוחת ערב. "הוכחתי שכולם טועים", אומר טראמפ, ואז חובט את הטבלה במלוא המילים. "כּוּלָם!" אתה יכול כמעט לשמוע את האורחים האחרים ממלמלים הסכמה מנומסת ובודקים את השעונים שלהם.

ילד, האם טראמפ חבק את השולחן בגדול גם בסנט לואיס.

הוא כינה את קלינטון "השטן"; הוא איים בנקמה שלאחר הבחירות ביריב שלו על ידי מינוי א"תובע מיוחד"להסתכל לתוך ה"שקרים" שלה; הוא כלאחר ידהפריך את חברו המתמודדוהצהיר על חיבה לפוטין; הוא התחמק ממספר שאלות בנוגע לקלטת שבה הוא השמיע בבירור הערות המתנגדות לתקיפה מינית על ידי, בשלב מסוים, לשנות את הנושא לטרור.

ייתכן שהציוץ נמחק

כל הכבוד למנחים אנדרסון קופר ומרתה רדדץ על שניסו להכשיל את טראמפ שוב ושוב - בדקו אותו בזמן אמת, קראו לו כשהוא אפילו לא התקרב לענות על השאלה. כל הכבוד גם על שגרם לו להודות, חוץ מזה, שהוא דילג על שני עשורים של תשלום מס הכנסה אישי.

אבל אפילו קופר ורדץ נראו המומים בשתיקה לנוכח כמות השטויות העצומה שטראמפ הטיח, במיוחד נוכח הניסיון הבוטה שלו להכשיל את השופטים בטענה שניתנה לו פחות זמן לדבר. (הוא לא היה.)

השיטה האמריקאית של דיונים נשיאותיים מניחה רמה מסוימת של הגינות. נשמעו קולות ומועמדים ששוחחו זה על זה, אבל שום דבר כזה.

ייתכן שהציוץ נמחק

הצהרות רבות עלו לרמה של איום בולט על הניסוי האמריקאי כולו. כנראה המסוכן ביותר: טראמפ לא יכול היה לומר אם הוא יאסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית או לא. וברגע המחריד ביותר של הלילה, הוא ממש איים שיכלא את יריבו הפוליטי אם ינצח.

אם אתה חושב שזה גורם לו להישמע כמו דיקטטור לעתיד ברפובליקת בננות, אתה לא לבד. טראמפ כבר מזמן לוקח דפים מהמשחק הפשיסטי; פשיסטים, אחרי הכל, מעולם לא היו ברורים מאוד לגבי המדיניות שלהם מעבר לחזרה על המילה "כוח".

ככל שנתקרב ליום הבחירות, כך המועמד הזה נראה מסוכן יותר. הוא, כפי שציינה קלינטון בצדק, זירז עלייה ארצית בפשעי שנאה ונתן למדינה האסלאמית (דאעש) את כלי הגיוס הטוב ביותר שלהם. הוא סיפק סיוע ונחמה לקרמלין בניסיונו הבוטה יותר ויותר להניע בחירות בארה"ב.

אנחנו יכולים רק לקוות שב-9 בנובמבר, כולנו נוכל להתנער ממנו כמו כל כך הרבה ציוצים של 3 לפנות בוקר מביצים של טוויטר.