בשנה שעברה, TikTokker Avery Steevesפרסם סרטוןשואל למה אף אחד לא מדבר על כך שיש דור שלם של נערות מתבגרות שלימדו את עצמן לקודד HTML בטאמבלר. "אנשים אומרים, 'אה, אין בנות ב-STEM'", היא אומרת, מחקה את האספסוף האינטרנטי חסר הפנים. "לא, היו! הם פשוט עשו בלוגים חיוורים", סמל של אסתטיקת הגראנג' השטופה והרך הפופולרית על הפלטפורמה ב-2014.

מדור התגובות פרח בהערות של נשים שזיכו לטמבלר שהזניקו את הקריירה שלהן בטכנולוגיה: "כתבתי את המאמר שלי באפליקציית המכללה על לימוד קוד בטאמבלר והתקבלתי לקולג' לתואר cs [מדעי המחשב]", כתב אחד ; "ועכשיו אני מנהל פרויקטים של עיצוב אתרים", אמר אחר.

כאופייני לרוב השיח המקוון, היו גם כמה תשובות בוז בזלזול: "הקצה הקדמי הוא לא קידוד בפועל אתה יודע", הגיב משתמש, לצד הערות בוז כמו "Html/css זה לא באמת קידוד רק אומר".

שאלתי את מקסין הוד, מהנדסת תוכנה בת 25 ביוטיוב, מה היא חושבת על ההערות האלה. "זה כמו להסתכל על השמיים ולהיות כמו, 'השמיים לא כחולים. איך אתה יכול להגיד שהם כחולים?'", היא צוחקת. "זו אמירה מגוחכת שמנסה לבזות נערות מתבגרות [ולמנוע מהן] לקבל קרדיט על שעשו משהו קשה... HTMLהואשפת קידוד. זֶההואסִמוּל."

מ-2011 עד 2015, הוד ניהל טאמבלר מעריץ עבור קבוצת הבנות הדרום קוריאנית f(x). "הנעורים שלי היו מעריצים של f(x) ומנהלים את אתר המעריצים הזהבמיוחד עבור [f(x) חבר] ויקטוריה. עבדתי ממש קשה כדי לנסות להיות עמוד המעריצים של ויקטוריה הכי טוב באתר. אתה יכול לעשות הרבה עם ערכות הנושא של טאמבלר אז, הם נתנו לי כל כך הרבה שליטה בעריכת ה-HTML."

כילד בן 14, "לא היה לי ניסיון בקידוד בכלל", אומר הוד, "אז מה שאני זוכר שעשיתי היה העתקת ה-HTML מתוך ערכת נושא אחר שמישהו פרסם ואז להיכנס ולבצע שינויים בצבע או לנסות להוסיף תוספים או ממשק API [ממשק המאפשר לשני יישומים לדבר זה עם זה]." לעתים קרובות היא הייתה מעדכנת את הנושא כך שיתאים לאסתטיקה של המהדורה המוזיקלית האחרונה של f(x). "אני זוכר שממש נאבקתי בהוספת תכונת תיבת הצ'אט הזו. בסופו של דבר הצלחתי לעבוד, אבל זה היה רק ​​בפינה הימנית התחתונה כשגללת עד למטה. זה היה הניסיון הראשון שלי בעולם התכנות".

התיכון של הוד לא הציע שיעורי מדעי המחשב, אבל בסמסטר הראשון שלה בוולסלי קולג' היא נרשמה לקורס מבוא שיוביל אותה למסלול להתמחות בנושא. "ידעתי שאהיה מעוניין בזה בגלל הקידוד שלי בטאמבלר", היא אומרת, "בלי לערוך ערכות נושא, אני לא יודעת אם הייתי עושה זאת".

דימיטרה זוקארלי, 26, חייבת את הקריירה שלה גם לטאמבלר. היא הצטרפה לפלטפורמה בסביבות 2009, והשתמשה בה תחילה כ"בלוג ראוי" לפני שהאתר התפתח למכה מולטימדיה עשירה בתמונות ו-GIF שהיא "הטמבלר המוכר לנו כעת". כשזה הגיע לקידוד, המשחק מרובה משתתפים בנושא ארקטי "קלאב פינגוויןהיה ממש סיפור המקור שלי", היא אומרת, אבל טאמבלר פתחה עולם אחר של אפשרויות.

"הייתי כל כך אובססיבית", היא מוסיפה. "זה היה מאוד מכונן עבורי ועבור הרבה אנשים אחרים. זה היה המקביל למה ש-TikTok הוא עכשיו עבור הדור הצעיר: מקום פנוי ללמוד על הסגנון שלך ועל תחומי העניין שלך. היה לי חוש חזק לסגנון, ואני באמת רציתי להביע את זה".

צוקרלי ואחותה התאומה הזהה מילנה "גדלו יחד בטאמבלר. היא הייתה מעצבת [ערכות נושא] בפוטושופ, ואז הייתי יוצאת ומקודדת אותם", נזכרת זוקרלי. "בתור נער, הייתי מאוד מאוד מאוד חזון מנהרה. אם רציתי לעשות משהו, אני הולך להבין את זה... בעצם פשוט הנחתי את הראש כשגוגל הכל... נכנס לקוד המקור של אתרים של אנשים אחרים, להעתיק ולהדביק הכל, ואז פשוט לעבור שורה אחר שורה, למחוק דברים, להעתיק קטעים קטנים, לראות מה זה יעשה על ידי התאמה של משהו כאן, איך זה היה נראה בדף הרבה ניסוי וטעייה, אבל הייתי חוזר הביתה אחרי בית הספר כל יום ועובד על זה עד לנקודה שבה אתה מתחיל לראות דפוסים, וזה הופך לטבע שני.

"ברגע שאתה מבין איך משהו עובד, אז זה די קל להתחיל ליישם את העקרונות האלה על משהו מאפס."

צוקרלי אומרת שהיא ואחותה הצטיינו בסגנון של תבנית שהיה "נישתי בזמנו, מאוד מינימליסטי. היה קשה למצוא דברים שמתאימים בדיוק לאסתטיקה הזאת". הם החלו למכור תבניות HTML ופתחו עסק קטן בבניית אתרים. ואז, "התחלתי להבין שבעוד שאני מאוד נהניתי לעצב את האתרים, ההבנה איך [שפת התכנות] PHP ב-WordPress עובדת הייתה הרבה יותר מעניינת עבורי", היא נזכרת. "אהבתי לחלוטין את הצד ההגיוני של זה... ואז הבנתי שאני יכול ללכת לקידוד כקריירה. ידעתי כי ביליתי את חיי במחשב והייתי באינטרנט באופן כרוני שזה יהיה מסלול קריירה טוב."

Zuccarelli עובדת כעת בפיתוח עורפי עבור סטארט-אפ פינטק בלונדון, בעוד שאחותה, שלמדה עיצוב אינטראקטיבי בבית הספר לאמנות של גלזגו, עובדת בהנדסה חזיתית. צוקרלי אומרת שלימוד קוד בטאמבלר הוא כעת אות כבוד שהיא מוצאת "מצחיק".

"לא נהגתי לספר לאנשים [על למידה בטאמבלר] כי עד לפני כמה שנים הייתה לזה כל כך הרבה סטיגמה", היא מסבירה. "כמו, 'אוי אלוהים, היית בטאמבלר, אתה כמו פתית שלג SJW שהיה לו הפרעת אכילה'. יש לזה המון סטריאוטיפים עכשיו אני חושב שלא הייתי נבוך בכלל".

ייתכן שהציוץ נמחק

היא רואה בטאמבלר אדמה עשירה לצמיחה יצירתית מעצבת - אם יש לך זמן להשקיע. "הייתי מבלה כל כך הרבה זמן רק במחקר ובגילוי דברים חדשים וללמוד על צילום ועיצוב גרפי וחווית משתמש. הלוואי והיה לי את זה שוב כי אני מתגעגע ליכולת פשוט לצלול בראש לדברים שמעניינים אותי. עכשיו קשה יותר עם תשע עד חמש".

לשנאיה רמירז בת ה-23, קידודהיההמוצא היצירתי העיקרי שלה. "אני לא יכולה לצייר, אני לא יכולה לצייר... הצד היצירתי שלי יוצא עם קידוד", היא אומרת. היא הצטרפה לטאמבלר בכיתה ו', ב-2010 או 2011, פותה על ידי הוואן דיירקשן (היא ילדה של זאין) ופרסי ג'קסוןפאנדומים. רמירז התעסק בעריכת HTML כדי ליצור ווידג'טים וערכות נושא של בתי הוגוורטס מנוקדים בגזר, בדיחה פנימית מוקדמת בתוך פאנדום ה-directioner מאוחר יותרמכוער.

אבל הדברים נעשו רציניים עם "עליית הטאמבלר האסתטי" כש"הכל היה מינימליסטי, הכל היה בז'", היא צוחקת, והיא רדפה אחרי "מראה נקי יותר וזרימה טובה יותר". באופן אירוני, "הצלחתי להיות יותר יצירתית עם מינימליזם: להפוך את הצבעים ליפים, את המעברים, את האפקטים, כשאני מפרסם מחדש, כשאני מרחפת מעל פוסטים", היא אומרת לי, קולה חם מזיכרונות. "התמכרתי ללמידה... וכשלא הצלחתי לפתור בעיה, זה היה מעצבן אותי. הייתי עושה מחקר מחוץ לטאמבלר, 'איך HTML עובד?'"

בתיכון, רמירז נטשה את טאמבלר כדי לשפוך את האנרגיה שלה בלימודים ובאפליקציות לקולג'. "אני אסייתית. אז אתה יודע שיש סטריאוטיפ שלם לגבי לימוד סיעוד..." אבל היא לא חשבה שקריירה בתחום הבריאות היא המתאימה. כשהיא שאלה את עצמה, "מה עשיתי לפני זה כשהיה לי זמן?" - התשובה הרגישה טבעית: "אני אוהב טכנולוגיה. למה לא קוד?" זה השביע את הצורך שלה בשינוי מתמיד ובאבולוציה. "אני משתעמם בקלות [אבל] עם מדע מדעי אתה צריך לעמוד בקצב. אני תמיד לומד. זה תמיד משתנה."

היא למדה שפות תכנות Java, C, C++ ועובדת על שליטה ב-Python. "זה תמיד שונה בכל יום, תמיד יש איזו שפה חדשה. אני לא יכול להשתעמם".

רמירז יסיים השנה תואר במדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה סטייט בסן מרקוס. זה יכול להיות שביל בודד לפרוץ, אבל היא אומרת שהיותה אחת מקומץ נשים במקצועות הלימוד שלה, דחפה אותה להישאר עם זה. "את יכולה לספור כמה בנות יש בכיתה שלי על יד אחת. הייתי נכנסת לשיעור קידוד וכל הגברים, הם היו מסתכלים עליי כמו, 'אוי, ילדה, הלכת לאיבוד?' אני כמו, 'לא, אני בעצם כאן כדי לעשות את אותו הדבר שאתה עושה'".

בסוף השיחה שלי עם הוד, הטבלתי את תופעת המיני הזו ל"צינור Tumblr-girl-to-engineer". אבל אז חזרתי לאחור - אולי "נערת טאמבלר" הרגישה מצמצמת. "אה, אתה יכול לקרוא לי ככה!" הוד הבטיח לי, בגאווה. "זה בסדר שקוראים לי ילדת טאמבלר."