"ביל קוסבי חף מפשע!!!!!!!!"

שלוש המילים הללו יצרו 45,000 ציוצים מחדש, 54,000 לייקים וכמעט 5,000 תוצאות חיפוש של חדשות Google כשהן צייצו בחודש שעבר על ידי קניה ווסט.

בשבועות שקדמו להוצאת אלבומו האחרון של הראפר, מעקב אחר הפרציות האחרונות שלו של אי-סקווטור פרובוקטיביים בטוויטר הפך כמעט לזמן עבר לאומי.

כל טירדה חדשה נארזה באלפי מאמרים והופצה למרחקים ברחבי האינטרנט תמורת דולרי פרסום. מפורסמים אחריםהטילה אותואוֹנקמהוזרועות השיווק במדיה החברתית של מותגים ארגונייםגב חזירוןעל דבריו עם בדיחות מוצר-תקע.

ייתכן שהציוץ נמחק

אפילו אלפי המשתמשים החזקים כביכול של טוויטר העירו עליו כדי לשעשע את העוקבים שלהם ולשמור על המותגים האישיים שלהם.

כזו היא המערכת האקולוגית המוזרה והעצמאית של התקשורת שהטוויטר הולידה סביב ידוענים מסוימים - שרשרת מזון של מציצנות וריבוי תשומת לב שסוחרת בסנסציוניות.

מי שמבין איך לנצל אותו יכול להשתמש בו כמכונת פרסום חינמית כדי לקדם את עבודתם, לקיים את מה שאולי היה אחרת 15 דקות של תהילה - או אפילו לרוץ לנשיאות.

אינטראקציות אלו כנראה לא יהיו אפשריות בשום סביבה אחרת. במהלך עשר השנים האחרונות, טוויטר שינתה באופן מהותי את הדרכים שבהן אנשים מוצאים תהילה ומחזיקים בה באופן שעיצב את התרבות שלנו - לטוב ולרע.

"אם זה מדמם זה מוביל"

טרולי טוויטר נחשבים לעתים קרובות כנחילים של פרופילי אווטאר ביצים אנונימיים עם עוקבים קטנים וצירים מטורפים לטחינה.

אבל אלה עם סימני ביקורת כחולים שתמיד הגדירו את הפלטפורמה והרוויחו ממנה הכי הרבה.

מימיה הראשונים, טוויטר חייבת הרבה למשתמשי הסלבריטאים שלה. חלק ניכר מהפנייה ההמונית המוקדמת של האתר הגיע מהתחושה שזה כמו טור חי ונושם "כוכבים - הם בדיוק כמונו".

איפה עוד אפשר לראות את קניה ווסט מהורהרבקבוקי מים במטוסים, פוסט של אלן דג'נרוססלפי עטור כוכביםאו סת' רוגןלבחור קרבעם חברת תעופה מהונג קונג.

ייתכן שהציוץ נמחק

ציוצים כאלה נראו כמו צוהר גולמי וגלוי לחייהם של אנשים - משוחרר מהברק הפובליציסטי של כתבות חדשותיות - והעניקו למשתמשים את ההתרגשות להרגיש שהם חלק משיחת תרבות ענקית.

"לטוויטר יש את האיכות הייחודית בכך שהוא נראה בלתי אמצעי", אומרת פמלה ראטלדג', פסיכולוגית החוקרת את ההשפעות של מדיה וטכנולוגיה. "אתה מבין שלא מטפלים בסלבריטאים מסוימים או בפוליטיקאים או במי שזה לא יהיה."

בתורם, הכוכבים נהנו מהחשיפה החופשית הבלתי מסוננת שהעניקה להם טוויטר.

אבל כפי שכל מבצע חדשותי יכול להעיד, סכסוכים ומחלוקות הם מה שבאמת מביא את העין - שום דבר לא תופס כותרות כמו טוויטר בקר וזעם קולקטיבי.

"זה קצת כמו תוכנית ריאליטי בזמן אמת", אמר ראטלדג'. "זה החלק המלוכלך של החיים. אתה צופה באנשים האלה שמתנהגים בצורה לא נכונה ובמובן מסוים זה גורם לך להרגיש טוב יותר כי זה כמו 'ילד חשבתי שאני משוגע'".

סוג זה של סנסציוניות משחק טוב במיוחד בטוויטר המטומטם והמעורער עם שיחותיו בזמן אמת ופוסטים קצרים שלעתים קרובות נמחקים מהקשרם.

יותר מכל רשת חברתית אחרת, זה מקום שבו אין דבר כזה עיתונות גרועה - לפחות עבור זן מסוים של פרובוקטורים ציבוריים ידידותיים לתוכניות ריאליטי עם כשרון למקומם.

וזה מה שאנשים צריכים לצפות ממנו.

"להיות מגעיל, להיות זלזול, להיות כלבבי, להיות מרושע, להיות ביקורתי - זה הכל טוב. אנחנו רוצים כמה שיותר מזה."

כך אומר יועץ המיתוג דין קראצ'פילד. הוא מוסיף: "אם זה מדמם זה מוביל - אנחנו רוצים את זה".

לא עוד שומרי סף תקשורתיים. עָצוּב!

החיים של פרובוקטור מדיה חברתית הם, כמובן, לא עבור כולם.

רוב הסלבריטאים לא מחפשים מחלוקת, שעלולה להיות משפילה, פוגעת רגשית ומזיקה לתדמית שלהם. לחלקם, כמו לואי סי סי ולנה דנהאם, יש אפילומְצוּטָטזה כסיבה לעזוב את טוויטר.

אבל אחרים - כוכבי ריאליטי כמו קים קרדשיאן ודונלד טראמפ שעשו קריירה מלרדוף אחריה, כוכבים מפורסמים למחצה או דועכים שרוצים לשמור על שמם בעיתונות ואנשים גלויים בדרך כלל - לא אכפת להם להשתכשך לתוך בושה בשביל תשומת לב.

הם בונים פרסונות טוויטר ייחודיות המשלבות - בדרגות שונות - נוסחה חסינת תקלות לתפיסת כותרות בפלטפורמה: קונפליקט, דעות קולניות והתנהגות לא סדירה.

מעמדו של טראמפ בחזית הרפובליקה הרפובליקנית נזקף בחלקו לזכותו הנוכחות הפורה שלו בטוויטר, שאותה הוא מפעיל כדי לעורר יריבים ואויבים ולפעמים לשדר זרם לכאורה של דעות מצפון.

כמה מרגעי שבירת האינטרנט האחרונים של קרדשיאן הגיעו מסלפי עירום שפרסמה ומהטוויטר המוזר שבא בעקבותיו עם בטה מידלר ופירס מורגן, שאף אחד מהם לא זרים למחלוקת בטוויטר בעצמם.

אבל לא רק שמות נועזים מסורתיים מנהלים את קרבות הפרסום הללו. אחרים, כמו מד מחירי התרופות מרטין שרקרילי, הם אנשים שאולי נמוגו מדעת הציבור מזמן אלמלא נכונותו לריב בטוויטר.

במובן זה, תעשיות הבידור והמדיה אינן עוד שומרי הסף למי מותר לתהילה - כל מי שיש לו מעט זיהוי שם יכול לנהל ביעילות את קמפיין יחסי הציבור והשיווק שלו אם הוא מכייל את דמותו בטוויטר באופן שישמור על שם באור הזרקורים.

"כל אחד יכול להיות חברת מדיה. כל אחד יכול לשלוט בזרימת המידע. אתה יכול לקיים אינטראקציה עם אנשים שאחרת לא הייתה לך גישה אליהם", אמר פול ארגנטי, פרופסור בבית הספר לעסקים של דרטמות', החוקר תקשורת ארגונית במדיה חברתית.

"לא היה הרבה מקום בתקשורת הארצית לדברים שיש להם עכשיו הרבה מקום".

כפי שטראמפ הוכיח שוב ושוב, ידוענים אינם צריכים עוד לחזר אחרי התקשורת כפי שעשו בעבר, ולשערוריות המונעות על ידי תקשורת אין יותר את ההשפעה שהיו רגילים בעולם מוצף במחלוקת מתוכננת.

ברכה וקללה

טוויטר תלויה ברגעים גדולים כמו ההתלהמות של קניה ועלבונותיו של טראמפ כדי לעורר עניין פופולרי ברשת החברתית - זה חלק מהסיבה שהשיקה את התכונה "רגעים" לאחרונה.

אבל זה גם יכול לגרום לטוויטר להרגיש כמו מקום עוין ומנוכר עבור משתמשים חדשים. המוניטין של טוויטר כקונפליקט והדומיננטיות של קבוצה קטנה של משתמשי כוח מצוטטים לעתים קרובות כסיבות לכך שצמיחת המשתמשים שלה קפאה.

אנשים אוהבים להאזין לשיחות בטוויטר, אבל עבור משתמשים רגילים, קשה להגיע לקהל רחב.

אם טוויטר רוצה שיהיה לו עתיד, היא תצטרך להתמודד עם איך להפוך את האתר על יותר מסתם השמות הגדולים - והקולניים מאוד.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.