באוקראינה מוכת המלחמה,יותר מ-14 מיליון בני אדם נמלטו מבתיהםלפי סוכנות הפליטים של האו"ם. אנשים עזבו למדינות שכנות, בעיקר פולין ורומניה, וגם נעקרו מבית, ונמלטו לאזורים אחרים במדינה.

צַלָםאליסה אוורטמתעדת חוויות של פליטים כבר 15 שנה. באוקראינה, מדינה שנחרבה על ידיפלישה בקנה מידה מלא של רוסיהמאז פברואר, היא מצאה אי ודאות ואינטימיות תוך כדי לכידת מאמצים הומניטריים בגבולותיה.

במרץ נסעה אוורט למערב אוקראינה ולגבולות מולדובה ורומניה שמסביב, שם במשך למעלה מ-10 ימים, היא התבקשה ללכוד "סיפורים אישיים, אנושיים מאחורי המספר הבלתי נתפס של פליטים", כפי שהיא מספרת ל-Mashable. אוורט הוזמנה על ידי קצין תקשורת שעבד עבורהארגון הבינלאומי להגירה (IOM), סוכנות של האו"ם המספקת שירותים הנוגעים בעיקר להגירה, במיוחד בעתות משבר ועל מנת לתמוך בעקורים.

"הייתה תחושת דחיפות", אומר אוורט, "להעניק סיוע הומניטרי למיליוני האוקראינים שנמלטו מעבר לגבול". במהלך תקופתה עם ה-IOM, אוורט הייתה עדה לארגון כשהם מיסדו את תהליך רישום הפליטים, רשמו נתונים והקימו מסדרון הומניטרי להעברת פליטים מגבולות מולדובה לרומניה. הסוכנות גם הקימה שותפות עםAirbnb לספק דיור מיידי לפליטים. האחרון כלל נסיעה של 15 שעות באוטובוס, עם המתנה ממושכת ביותר במעברי הגבול באמצע הלילה. לרוב האנשים באוטובוס כבר לקח ימים להגיע לגבול, חלקם נסעו ואחרים נסעו בתחבורה ציבורית.

"לכל אחד ואחד שדיברתי איתו החיים שלו התהפכו לגמרי", היא ממשיכה. "מילדים שעוזבים את בית הספר, מול מעבר למדינה שהשפה שלה הם לא מדברים, ועד נשים שעבדו באוקראינה מול פרנסת ילדיהן ומציאת מקום מגורים".

אוורט מספרת כי היא פגשה בעיקר נשים וילדים, ש"היו מותשים מנסיעות ארוכות, לאחר שחיו וחיו אירועים טראומטיים, משוחררים שהגיעו למקום מבטחים ועם זאת היו חסרי וודאות להפליא לגבי מה שעשוי להיות העתיד". רוב המשפחות השאירו גברים מאחור - אחים, אבות, בעלים, בנים - ולא ידעו "מתי או אם הם יראו אותם שוב". גברים בגילאי 18 עד 60 היונאסר על יציאה מהארץ, כפי שמאפשרת ההכרזה על החוק הצבאי.

"במצבים האלה, קל להיות המום מהמספרים העצומים, וחשוב להפליא לזכור שכל פליט הוא אדם עם סיפור משלו, תקוות, חלומות, רצונות", אומר אוורט. זו הייתה מטרתה בתקופתה באוקראינה: לרכז את הפרט בכל דיוקן, בזמן שהם מנווטים את הזוועות ושברון הלב של המלחמה.

באזורים המערביים של אוקראינה, שבהם כיסי שלום מציעים לחימה פחות אינטנסיבית ופעולות מלחמה מוחלטות, אוורט צילם תמונות של נשים וילדים, שרבים מהם מצאו מקלט בבונקרים או בדירות הפזורות בערים. ימים נשברו עם צפירות אוויר ונסיעות לבונקרים אלה, ובעוד החיים נעים קדימה, היה "מתח שלא נאמר" מרחף. פחד דומיננטי, היא מצאה, "שנובע מכך שהאויב מסוגל לתקוף ממרחק של 2-3000 קילומטרים ולתקוף מקומות הנראים בדרך כלל כמקלט: כנסיות, בתי ספר, בתי חולים".

רוב גדול של האנשים שפגש אוורט באוקראינה היו מעורבים במאמצי מלחמה, ממציאת דרכים לחלוקת אספקה ​​רפואית לחזית ועד עזרה לאחרים שנעקרו על ידי מתן מקלט ותמיכה.

"תחושת התכלית הזו עזרה להם להתמודד עם אובדן הבית, המשפחה, העבודה והתוכניות לעתיד, שהפך מאוד לא ברור".

הצילומים של אוורט מעוררים פשטות וחריפות, כשהנושאים מעבירים המון. כשנשאלת על תמונה שבלטה בעיניה, אוורט מדברת על אצטדיון ריק ברומניה, מכוסה במאות מיטות בית חולים פנויות. שם, IOM בחנה מקלטים פוטנציאליים בבירת בוקרשט, והתכוננה ל"מספר הפליטים העצום שעוד עתיד להגיע".

"המיטות הריקות דיברו אלי על כל משפחה שחייה נעקרים ומסומנים באופן בלתי צפוי ובלתי נמחק", היא מספרת.

היא גם נזכרת באישה אוקראינית צעירה שפגשה בהפסקה במסע מגבולות מולדובה לרומניה. טניה, בת 24, עזבה אתהעיירה מיקולאיב שהופצצה בכבדות, בדרכה להתחיל חיים חדשים בספרד.

"הסיפור של טניה דיבר אלי על דור הצעירים, שמתחיל את חייהם לאחר הלימודים, שתקוותיהם וחלומותיהם נקטעו במלחמה".

אוורט, שצילם פליטים ברחבי קניה, טורקיה, אפגניסטן ואינספור מדינות אחרות, אמר שבמובנים רבים, הסצנות באוקראינה משקפות מצוקה דומה לזו שעומדת בפני פליטים ברחבי העולם. כשזה מגיע למאמצים עבור אוקראינה, רובחיבוק הפליטים של אירופה הוא חסר תקדים. זה נכון במיוחד בהשוואה להתגובה כלפי מדינות עקורים אחרות. בעוד שהסולידריות הייתה מבורכת - והכרחית לחלוטין - צוינו כמה סטנדרטים כפולים, מה שמניעקריאה לאמפתיהכלפי פליטים מכל הלאומים והדתות.

המלחמה באוקראינה נמשכה כעת שלושה חודשים, והיא רחוקה מסיום. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, ושר החוץ דמיטרו קולבהביקש עוד נשקמסופק על ידי המערב, כשהאחרון אומר שנאט"ו לא עשה "כמעט שום דבר" כדי לעזור למדינה הנצורה במלחמה.

התמונות של אוורט הן עדות למי משפיעה המלחמה: רבים שנאלצו לעזוב את בתיהם, אחרים עדים להרס מחוץ לדלתותיהם, והרוב שעומד כעת בפני עתיד לא ברור.