גרין דיי היא הלהקה שמגיעה לנו וצריכה אותה כרגע

עוד בספטמבר, לפני השחרור שלרדיו המהפכה, נכנסתי למקום קטן בניו ג'רזי בציפייה לראות מופע רוק מעולה.

מה שקיבלתי היה הרבה יותר.

כשהלכתי לשולחן הסחורה לקנות חולצת סיור כדי להנציח את האירוע (כלומר, מתי אי פעם התכוונתי לראות את גרין דיי במוֹעֲדוֹןשוב?), הסיחה את דעתי על ידי חולצה נוספת של הלהקה שעליה היה כתוב "No Racism, No Sexism, No Homophobia". קניתי את זה במקום.

באותו רגע גיליתי מחדש איזו פנינה הלהקה הזו באמת. לא רק שבילי ג'ו ארמסטרונג, מייק דירנט וטר קול הם מוזיקאים מצוינים שעזרו לעצב את ז'אנר הפאנק והפופ-פאנק המודרני, אלא שהם גם תומכים גדולים.

ראה גם:

אמש בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית, גרין דיי לקחו רגע במהלך ההופעה שלהם ל-"Bang! Bang!" להעביר מסר מאוד פוליטי. הם החלו בקריאה של "לא טראמפ! לא KKK! לא ארה"ב פשיסטית!" להזכיר לכולם שיש להם מסר, והם יישמעו.

כמובן, אני יודע את זה מאזאמריקן אידיוטיצאה עוד ב-2004. אבל הייתי רק בת 12, ועדיין לא הייתה לי ההתעוררות הפמיניסטית שלי. פשוט אהבתי את הכעס של המוזיקה בתקליט ואת התיאטרליות של כל זה. כשגדלתי, ראיתי על מה הלהקה מדברת באלבום ההוא.

ועכשיו אני רואה את זה יותר מתמיד.

אמריקן אידיוטהיה ישירתגובה לממשל בוש, במיוחד המלחמה שלה בעיראק. זה גם דיבר על המאבקים של אלה שלא התמזל מזלם להיוולד עם פריבילגיה ואלה שסומנו "אחר". אבל בעיקר, זה היה על נוער חסר זכויות ואיך גדלנו לעולם שלא הסכמנו איתו. כולנו היינו ישו של הפרברים, ושמנו לב שכולם "מלאים חרא, נולדו וגדלו על ידי צבועים".

לנו, כמו לרוב הדורות האחרים, יש אמונות שונות באופן מהותי מאלה של הורינו. אם מדברים בצורה רחבה, אנחנוהם יותר ליברלייםומוכן לקבל את אלה ששונים מאיתנו. ואנחנו מפקפקים כל הזמן בממסד. אנחנו "מתחננים לחלום ולהבדיל מהשקרים החלולים".

מעולם לא רצינו להיות ה"אידיוט האמריקאי" הסטריאוטיפי הזה. לא נשלט על ידי מחשבותיהם של אחרים שביקשו לדכא אותנו. לא נעמוד בחיבוק ידיים מכיוון שאחרים מופלים לרעה, בין אם זו הקהילה המוסלמית, הפליטים הסורים, קהילת ה-LGBTQ+ או כל קבוצת אנשים שוליים אחרת.

אחד המילים/נושאים החוזרים ונשנים של האלבום הזה, המתחנן בפנינו להתנגד לעריצות ולאפליה, הוא "זעם ואהבה". זה נוקב במיוחד עכשיו, כשיש לנו נשיא נבחרשאולי לא מייצג את כל האמריקאים.

אנחנו יכולים לכעוס. אָנוּצריךלִכעוֹס. ואנחנו צריכים להיות מלאי זעם בגלל האהבה שיש לנו לאחינו האמריקאים ואזרחי העולם.

אנחנו יכולים להשתמש בזעם ובאהבה בצורה פרודוקטיבית, ועלינו לעשות בדיוק את זה כדי להעביר את כולם את ארבע (או שמונה) השנים הבאות מבלי לצעוד אחורה.

האלבום הבא של גרין דיי, של 2009התמוטטות המאה ה-21, היה גם טעון פוליטית. יש שירים שביטאו בצורה מושלמת את הרגשות שלי אחרי הבחירות, שחלקם שותפו על ידי הסולן בילי ג'ו ארמסטרונג.

המילים שבהן השתמש בכיתוב באינסטגרם, "חלום אמריקה, חלום. אני אפילו לא יכול לישון מהשחר המוקדם של האור. הו, תצעק אמריקה, תצעק. תאמין למה שאתה רואה מגיבורים וחסרונות", פגעו בי, גַם.

אבל זה שבאמת תפס אותי היה מהחלק השני של שיר שנקרא "אמריקן הספד". (מדברים על כותרת מושלמת.) זה מתחיל בקריאה של "היסטריה! היסטריה המונית!" וקרשנדוס עם הדברים הבאים (ששר הבסיסט מייק דירנט):

"במקום שבו ערך המוח שלך אינו מוחזק בבוז, אני יכול לשמוע את קולו של לב פועם שמדמם מעבר למערכת שמתפרקת עם כסף לשרוף בשכר מינימום, לא אכפת לי מהעידן המודרני. לא רוצה לחיות בעולם המודרני!"

באמת לא רציתי לחיות ב"עולם המודרני" אם זה אומר לבחור מישהו שמוציא זונות גזענית וסקסיסטית, ושאני ואחרים מחשיבים אותו כטורף מיני.

בהתחשב בעובדה שהמוקד ההתאבדות הלאומי היה עסוק מדיכדי להתמודד עם כמות השיחות לאחר הבחירות, כנראה שלא הייתי לבד בסנטימנט הזה.

אמנם שני האלבומים האלה של Green Day עדיין רלוונטיים עכשיו, אבל הם התיישנו קצת. לכן חשוב לציין שההוצאה הראשונה של הלהקה מזה ארבע שנים,רדיו המהפכה, יעיל באותה מידה.

לדוגמה, "בנג! באנג!" -- השיר שעשה גלים אמש -- הוא על מגיפת הירי ההמונית שיש לנו במדינה הזו ואשרלא קיים בשום מקום אחר.

האלבום בכללותו מרענן ומעורר רוח של מרד שמי שהיה מעורב בכל אחד מהההפגנות האחרונותנגד הנשיא הנבחר שלנו יכבד. אבל שיר אחד מרגיש רלוונטי במיוחד.

קשה להתעלם מ"Troubles Times". רק תעיף מבט במילות הפתיחה:

"מה מועיל אהבה ושלום עלי אדמות? כשהיא בלעדית? איפה האמת במילה הכתובה? אם אף אחד לא קורא אותה יום חדש מפציע מגיע ללא אזהרה אז אל תמצמץ פעמיים

אנחנו חיים בזמנים בעייתיים"

אני לא בטוח שזה נהיה יותר מדויק מזה.

גרין דיי דיבר עלטראמפ בעבר. כשראיתי אותם מנגנים, ארמסטרונג עצר באמצע שיר כדי לשאול את הקהל, "מה אנחנו חושבים על הטוב ביותר בניו יורק, דונלד טראמפ?" לאחר שהקהל עשה בוז, הוא הוסיף: "אין גזענות. אין כאן גזענות, או עליונות לבנה". זה הוגן להניח שהוא אמר את זה, או משהו דומה, בלילות אחרים של הסיור.

אבל הופעת AMA אמש הייתה הפלטפורמה הגדולה ביותר שהייתה להם מאז הבחירות. הם לא בזבזו את זה. למעשה, הם הוכיחו משהו ליותר מסתם בסיס המעריצים הרגיל שלהם.

מיליוני אמריקאים נבהלים ומודאגים מהנשיאות הקרובה של טראמפ. ועכשיו אנחנו יכולים להיות בטוחים שגרין דיי ימשיך לספק פסקול להתנגדות שלנו לגזענות, סקסיזם, הומופוביה, איסלאמופוביה, שנאת זרים וכל שאר צורות הדיכוי. הלהקה תתדלק את הרצונות שלנו להתנגד לעריצות הזו ולעמוד על זכויותינו וזכויותיהם של אחרים.

לכן, בעיני, גרין דיי לא רק רלוונטי, אלא גם הכרחי.