הנשיא טראמפ, בניסיון לקיים הבטחת קמפיין גדולה, הודיע ​​ביום חמישי כי הוא עובר לפרוש את ארה"ב מהסכם פריז המובהק על שינויי האקלים בזמן שהוא מנסה בדרך נס להגיע לעסקה טובה יותר. עבור צעירים, שוחרי אקלים ומנהיגים זרים, זהו סיוט נורא.

לאזרחים רגילים המודאגים בדרך כלל משינויי האקלים, אך לא משוכנעים בחוכמת ההסכם הזה, זה עשוי להרגיש כמו מקרה אפי ומוזר של צליפת שוט פוליטית.

בנאומו של טראמפ, למשל, הוא לא הצליח לתאר במדויק את הוראות ההסכם, כשהוא מתנגד לעונשים הכלכליים שהוא מטיל על כלכלת ארה"ב, כאשר למעשה ההסכם כולו הוא וולונטרי.

הכרזה זו מסמנת נקודת מפנה עבור המנהיגות האמריקאית בעולם, כמו גם עבור הסיכויים שלנו להגביל את חומרת ההתחממות הגלובלית לפני שיהיה מאוחר מדי.

כראש הפלט השני בגודלו בעולם והמדינה האחראית ביותר לגרימת ההתחממות הגלובלית שאנו חווים היום, החלטתו של טראמפ לצאת מהסכם פריז אך לעבור לניהול משא ומתן מחדש עם תנאים טובים יותר עבור ארה"ב מסתכמת בענק. האצבע האמצעית לשאר העולם.

זה קורה במיוחד במדינות מתפתחות שמרגישות את השפעות האקלים הכי הרבה ויש להן הכי פחות יכולת לעמוד בגלי חום, בצורת ומערכות סערה עזות יותר.

אבל יש אזהרות חשובות לחדשות.

בראש ובראשונה, זה לא התרחיש הגרוע ביותר. לממשל הייתה אפשרות לפרוש מכל תהליך המשא ומתן האקלימי של האו"ם על ידי עזיבת אמנת המסגרת של האו"ם לשינויי אקלים (UNFCCC), שבמסגרתה ניהל משא ומתן על הסכם פריז. זה היה מבולגן, וקיצוני, והיה יכול להסתיים תוך שנה אחת בלבד.

במקום זאת, הצוות של טראמפ בחר לעבור את המנגנונים במסגרת ההסכם עצמו, שייקח עד 2020 להשלמתם. בינתיים, טראמפ אמר שהוא מבקש לנהל משא ומתן מחדש על ההסכם הזה או להגיע להסכם אחר כדי להיות "הוגן יותר" כלפי ארה"ב

זה מביא אותי לנקודת המפתח השנייה.

לבחירות יש השלכות, וזה לא נגמר. הנשיא הבא יכול להפוך את ההחלטה הזו על ידי הצטרפות מחדש להסכם ב-2020, אבל עד לשלב זה לא סביר שיושג יעדי הפחתת הפליטות לשנת 2025 שהציב הנשיא אובמה.

כמובן שטראמפ אומר שהוא עשוי "להצטרף מחדש" להסכם לפני כן אם ישיג תנאים טובים יותר, אבל לא סביר שזה יקרה.

שלישית, יש לראות בכך מהלך פוליטי להשליך עצם לבסיס הפוליטי של הנשיא בתקופה שבה יועציו עדיין נאבקים על השפעה.

בעניין זה, היועץ הראשי סטיב באנון ומנהל הסוכנות להגנת הסביבה, סקוט פרוט, נשאו את היום לאחר רדיפה אחרקמפיין לובינג מעוצב בקפידה. בכך הם ניצחו יותר יועצים מיינסטרים שמכירים בקונצנזוס המדעי והבינלאומי בנושא זה, כמו היועץ הכלכלי הראשי גארי קון ומנכ"ל אקסון לשעבר רקס טילרסון.

"זה תוכנן מתחילתו ועד סופו כדי לספק את הבסיס של טראמפ ולא אף אחד אחר", אמר מייקל אופנהיימר, מדען אקלים מאוניברסיטת פרינסטון. "זהו 100 אחוז רק נאום פוליטי המכוון רק לבסיס שלו, מכיוון שכל אחד אחר בעולם מסכים שיש בעיה".

טראמפ אמר במהלך הקמפיין שהוא יפרוש מההסכם וגם מפחית מהסכנות של שינויי האקלים. למעשה, הוא אמר שההתחממות הגלובלית היא מתיחה שמבצעת סין כדי לפגוע בכלכלה האמריקאית, מה שהופך אותו לאוהד למדי לכל מי שמנסה לטעון, באופן שגוי, שההסכם יפגע באינטרסים של ארה"ב.

במציאות, ההשפעות של שינויי האקלים והעלויות של עיכוב פעולה יהיו הרבה יותר יקרות, הן בחייהם והן בדולרים, מאשר יישום קיצוצים בפליטות שהיו וולונטריות לחלוטין.

זכרו, עד להכרזה של טראמפ, הסכם פריז זכה לתמיכת כל מדינה מלבד שתיים - ניקרגואה, שחשבה שהיא לא שאפתנית מספיק, וסוריה, שנמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם. ארה"ב מצטרפת אליהם כעת בהתנגדות לעסקה.

בכך היא מתנגדת להסכם שהוא וולונטרי לחלוטין. חשוב להיות שאפתניים ולשלוח איתות לממשלות ולתאגידים שהזמן לפעולה הוא עכשיו, והמעבר למשק אנרגיה נקייה מתקדם במהירות.

ככל הנראה, טראמפ מעדיף לשלוח איתות חיובי לארץ הפחם מאשר להתכונן לעבודות האנרגיה של העתיד.

מדהים שארה"ב אפילו שקלה ברצינות לפרוש מההסכם בהתחשב בכמה מעט היא דורשת מהמדינה, וכמה טוב הוא הוליד בחו"ל.

העובדה שזה היה הסכם האקלים הראשון שהשיג השתתפות כמעט אוניברסלית הושגה במידה רבה משום שדיפלומטים יצרו ארכיטקטורה מלמטה למעלה שבה כל אומה הוציאה פליטות מרצון והבטחות כספיות משלה.

ארה"ב, מצידה, התחייבה לצמצם את הפליטות שלה ב-26 עד 28% מתחת לרמות של 2005 עד 2025 ולעזור לתרום 100 מיליארד דולר בשנה כדי לעזור למדינות מתפתחות לעמוד בהשפעות שינויי האקלים עד 2020.

שתי המטרות הללו יורדות כעת מהשולחן עבור ארה"ב, לעת עתה, הכל בגלל שטראמפ הבטיח הבטחה לבסיס הפוליטי שלו, למרות שרוב הרפובליקנים תומכים במסקנות של מדע האקלים המרכזי ותומכים בהסכם.

הפעולה האקלימית תימשך, היא רק תתפזר לערים, מדינות ועיירות ברחבי אמריקה, במיוחד קליפורניה, ולברית המתהווה בין האיחוד האירופי לסין. ארה"ב עשויה להצטרף מחדש לקבוצה הזו מוקדם יותר ממה שאתה חושב.

אבל כמות הנזק שנגרם לדורות הנוכחיים והבאים, בהתחשב במה שאומר מדע האקלים על הדחיפות של הפחתת הפליטות, תהיה חמורה במיוחד. בפרט, מטרת ההסכם להחזיק את ההתחממות הגלובלית ל"הרבה מתחת" ל-2 מעלות צלזיוס, או 3.6 מעלות פרנהייט, מעל לרמות הקדם-תעשייתיות עשויה להיות מחוץ להישג יד על ידי עיכוב זה.

"יש טענה אמיתית שטראמפ פשוט דן את העולם לרמה בלתי מתקבלת על הדעת של שינויי אקלים", אמר אופנהיימר.