בשנת 1936, גל של פשיזם שטף את אירופה. אדולף היטלר תפס וביסס את השלטון כמופיהררשל גרמניה הנאצית, והטיל את תמיכתו מאחורי הלאומנים של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים בספרד.
איגוד הפשיסטים הבריטי, שנוסד ב-1932 על ידי חבר הפרלמנט הימין הקיצוני אוסוולד מוסלי, פיתח קהל אוהדים נכבד בקרב העובדים והמעמד הבינוני הודות למדיניות הבידודית והפרוטקציוניסטית. המעקב הזה התכווץ באופן דרמטי כאשר ה-BUF - המכונה "חולצות שחורות", על שם המדים שלהם - אימץ מצע שנאת זרים ואנטישמי והתנגש באלימות וחוזרת עם מפגינים אנטי-פשיסטים.
באוקטובר הכריזו מוסלי וחולצותיו השחורות על תוכנית לצעוד דרך האיסט אנד של לונדון, שכונה המאוכלסת בעיקר בפליטים ובמהגרים אירים ויהודים. הממשלה אפשרה זאת כנגד התנגדויות נוקשות של קבוצות מקומיות.
כמה קבוצות אנטי-פשיסטיות, כולל מפלגת העבודה ומועצת הצירים היהודית, החליטו להתעלם מהצעדה כדי להרעיב אותה מתשומת לב.
אולם רובם לא התכוונו לאפשר דבר כזה בקהילה שלהם. קואליציה רחבה של יהודים, אירים, קומוניסטים, סוציאליסטים, איגודים, עובדי רציף ושאר תושבי מזרח לונדון היו נחושים בדעתם לעצור את הצעדה הפאשיסטית בכל האמצעים הדרושים.
ביום הצעדה ערך מוסלי כ-3,000 חולצות שחורות ברחוב המלכותי מנטה. הפשיסטים היו מוגנים על ידי כ-6,000 שוטרים, רבים מהם רכובים על סוסים.
פגשו בהם עשרות אלפי מפגינים שחסמו את הרחובות באמצעות מחסומים מאולתרים, קריעו אבני ריצוף והשליכו רהיטים מהחלונות כדי להפוך את מסלול הצועדים לבלתי עביר.
כשהמשטרה הסתערה על המתרס וניסתה לפנות את המסלול, הושלכו עליהם אשפה, ירקות רקובים, אבנים ותכולה של כמה סירי חדרים.
כשהמשטרה הניפה אגפים ודחפה לתוך ההמונים הרותחים, קראו המפגינים את סיסמת מלחמת האזרחים בספרד "הם לא יעברו!" או "לא יעברו!"
הקרב השתולל במשך שעות ברחובות הצרים, והביא למאות פציעות של שוטרים ומפגינים, כולל נשים וילדים, וכ-150 מעצרים.
לבסוף, מוסלי הפסיק את הצעדה, והאנטי-פשיסטים הכריזו על ניצחון.
הקרב נראה בתחילה כניצחון פירוס עבור המפגינים, שכן הוא הוביל לזינוק בתמיכה הפשיסטית ובאלימות אנטישמית - בדיוק מה שמוסלי רצה. עם זאת, התקבלו במהירות חוקים שאסרו על צעדה במדים ודרשו אישור המשטרה לצעדות.
איגוד הפשיסטים הבריטי ירד בחברות כיוון שהוא נקשר יותר ויותר עם גרמניה הנאצית. ב-1940 נאסרה המפלגה לחלוטין, ומוסלי נכלא במשך רוב המלחמה.
כיום, האיסט אנד - כיום ביתם של קהילות של מהגרים מוסלמים מפקיסטן, בנגלדש וממקומות אחרים - נושא לוחות ואנדרטאות רבות לקרב רחוב הכבלים, רגע של סולידריות נגד גזענות ופשיזם לפני שפיכות הדמים של מלחמת העולם השנייה.
