בעשורים הראשונים לאחר המצאת הצילום, החלו כוחות המשטרה להרכיב "גלריות נוכלים", אוספי תמונות של פושעים חשודים ומורשעים.
גלריות אלה אורגנו לעתים רחוקות בדרך שיטתית כלשהי, למורת רוחו של אלפונס ברטיון, שהחל את דרכו כפקיד במחוז המשטרה בפריז ב-1879.
בשאיפה ליצור איזושהי מערכת מסודרת לרישום תכונותיהם של חשודים בפושעים ולארגן אותם בצורה שימושית, פיתח ברטילון מערכת אנתרופומטריה שזכתה לכינוי שיטת ברטילון.
חמש מדידות ראשוניות נרשמו: אורך הראש, רוחב הראש, אורך האצבע האמצעית, אורך כף רגל שמאל ואורך ה"אמה", או אורך מהמרפק ועד קצה האצבע האמצעית.
מדידות אלה אורגנו לאחר מכן במערכת תיוק מורכבת שאפשרה לאחזר את הרשומה של אדם בהתבסס על שילוב התכונות המיוחד שלו.
ברטילון גם הגה חצובה מיוחדת מלמעלה למטה לצילום סצנות רצח בדיוק פורנזי, כמו גם חידושי חקירה נוספים.
ההמצאה המתמשכת ביותר שלו, לעומת זאת, הייתה "צילום הספל" האיקוני - דיוקן חזיתי יחד עם פרופיל.
