זה דבר מפחיד, לשמוע משהו שאורב לך כבר עשרות שנים מקבל שם.

המטפל שלי השתמש במילים כמו "דיכאון" ו"חרדה". אולי יש אנשים שמתנחמים בזה. אני לא. פגשתי את התוויות האלה פנים אל פנים, בפעם הראשונה, ולא הורם משקל מהכתפיים שלי. אבל זו הייתה התחלה.

זה גם עדות למצב קיים מראש. ואם אובמהקר יבוטל, יתכן שאנשים יימנעו מסיקור על משהו כמו מה שאני עושה עכשיו: לכתוב על מחלת הנפש שלהם באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות. זה יכול לכלול אותי, ומיליוני אמריקאים אחרים שנכנסו לאינטרנט כדי לתת ולהתנחם בשיתוף החוויות האישיות האינטנסיביות הללו.

למעשה אין דיווחים על חברות ביטוח שגוללות בעדכונים של פייסבוק ודוחות תביעות בגלל עדכון סטטוס — עדיין. אם חוק הטיפול בר השגה, המבטיח כיסוי לאנשים עם תנאים קיימים, יבוטל?

זה בהחלט משהו שמבטחים יכולים לעשות.

"זה תלוי איך מוגדר המצב הקיים בפוליסת הביטוח, אבל יכול מאוד להיות שאתה עלול להיות בסיכון גם אם מעולם לא פנית לרופא או קיבלת טיפול כלשהו למצב", טום בייקר. , אמר לי מומחה לדיני ביטוח בחברת Penn Law. "המצב כל כך חמור".

בתחליף Obamacare של הרפובליקה הדמוקרטית, התנאים הקיימים עדיין מכוסים. אבל אין שום ערובה שזה ישרוד את הקונגרסברייטברט(נפתח בלשונית חדשה)והרבה רפובליקנים(נפתח בלשונית חדשה)פוצצו את החקיקה על כך שאינה שמרנית מספיק.

תוכנית הכשל בטוח של דונלד טראמפ מדאיגה לא פחות:תן לאובמהקר למות(נפתח בלשונית חדשה), האשימו את הדמוקרטים, ואז נסו להעביר משהו אחר בעוד כמה שנים. גם אם תוכנית הרפובליקה הממשלתית תעבור,מומחים רבים(נפתח בלשונית חדשה)חושבים שללא המנדט הפרטני המחייב אנשים לרכוש ביטוח, שוק ביטוחי הבריאות עלול להיכנס ל"ספירלת מוות", שכן לא מספיק צעירים בריאים נרשמים לסבסוד קשישים וחולים.

במילים אחרות, היינו חוזרים למקום שהתחלנו.

שלוש שנים לפני שהנשיא ברק אובמה חתם על חוק הטיפול בר השגה ב-2010,אחד מכל שבעה מועמדים(נפתח בלשונית חדשה)נדחו כיסוי בגלל מצב קיים מראש, על ידי ארבעת המבטחים הגדולים למטרות רווח: Aetna, Humana, UnitedHealth Group ו-WellPoint.

לא ברור לכמה מאותם אנשים היו בעיות נפשיות, מכיוון שחברות הביטוח לא חייבות לחשוף את המידע הזה באופן חוקי. עם זאת, הם יכולים להסתכל על מידע שאתה מפרסם במדיה החברתית. כל עוד זה פומבי, זה משחק הוגן ויכול לשמש את חברות הביטוח כהוכחה למצב קיים מראש.

"זה לא משנה אם חיפשת עזרה עבור מצב קיים או לא, כל עוד יש ראיות שאכן יש לך את המצב", אמרה אליסון הופמן, פרופסור בבית הספר למשפטים של UCLA.

1 מתוך 7 פונים נדחה כיסוי בגלל מצב קיים מראש

חברות טכנולוגיהכבר חקרו(נפתח בלשונית חדשה)כיצד לנתח את הרשתות החברתיות שלך כדי לקבוע אם אתה מהווה סיכון אשראי. זו לא קפיצה טכנית גדולה לדמיין אלגוריתם שמחפש מילים כמו "דו קוטבי" או "דיכאון". אולי זה פשוט לא יהיה חסכוני.

"ייתכן שחלק מהמבטחים ישקיעו בתוכנת כריית נתונים כדי למצוא תנאים קיימים או התנהגויות מסוכנות כדי לשלול ביטוח כשמישהו מגיש בקשה", אמר הופמן.

"אבל אני חושב שזה הרבה יותר סביר שהם ילכו לחפש מידע ברגע שמבוטח [חולה] יגיש תביעות יקרות".

עד כמה היו חברות הביטוח קמצניות לפני ה-ACA?

בקרן משפחת קייזרמחקר משנת 2001(נפתח בלשונית חדשה), החוקרים הרכיבו אישה בת 56 שהתאלמנה לאחרונה, "אמילי", שסבלה מדיכאון מצבי - כלומר זה לא היה כרוני, אלא נבע מדיכאון שחוותה לאחר שבעלה מת לפתע. הם שלחו את בקשתה ל-60 חברות ביטוח. 23% דחו אותה על הסף, בעוד שמחציתם שלחו לה הצעות עם פרמיות שעלו מ-20 ל-50%.

זה נכון: להיות בדיכאון בגלל טרגדיה היה משהו שמנע מאנשים לקבל ביטוח. ולפי המכון הלאומי לבריאות הנפש, "אמילי" אינה כה נדירה: ה-NIMH העריך כי 6.7 אחוזים מכלל המבוגרים האמריקאים (או 16.1 מיליון אנשים) חוו לפחות אפיזודה אחת של דיכאון רציני במהלך 2015.

ואם הייתה לך הפרעה דו קוטבית? פְּסִיכוֹזָה? אין שום סיכוי שהצלחת לכסות את השוק הפרטי, לפי שרי גליד, ששימשה כעוזרת מזכירה לתכנון והערכה במשרד הבריאות האמריקאי ושירותי אנוש תחת אובמה.

"מצבי בריאות הנפש היו בהחלט מצבים קיימים", אמרה. "אלה היו תנאים רציניים מראש. חברות לא אוהבות לכסות אותם".

מצבי בריאות הנפש היו בהחלט מצבים קיימים

ככותב עצמאי לפני Obamacare, לא הרווחתי מספיק כסף כדי להרשות לעצמי ביטוח בריאות בסיסי, שלא לדבר על להוציא את ה-600 דולר לחודש עבור תרופות גנריות וטיפול לטיפול בדיכאון שלי.

העלות הייתה רק סיבה נוספת לא לפנות לטיפול. והיה לי מזל. מעולם לא נאלצתי לבקר בבית חולים או במרכז טיפולי מגורים. עוד בשנת 2007, 62 אחוז מפשיטות הרגל האישיות היו קשורות לחשבונות רפואיים, על פימחקר נוסף של קייזר(נפתח בלשונית חדשה).

התמודדות עם מחלת נפש היא קשה מספיק. מתחת לערימת שטרות של עשרות אלפי דולרים? זה יכול להיותגְרִיסָה(נפתח בלשונית חדשה).

למה המדיה החברתית חשובה

לקח לי 31 שנים להקים מושב. שבועות של נדודי שינה בלתי פוסקים אילצו את ידי, אז עשיתי קריאה עצבנית, והלכתי הלוך ושוב ברחוב המיוזע של מידטאון מנהטן לפני, סוף סוף, הצלחתי באומץ להיכנס לבניין ולראות מטפל בפעם הראשונה.

הלוואי שמדיה חברתית הייתה עניין כשהייתי ילד - אולי זה היה עוזר. בימים אלה, בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם וב-YouTube, אני רואה אנשים צעירים עושים מה שלקח לי עשרות שנים לעשות. כוכבי פופ עם עוקבים עצומים באינטרנט - כמוסלינה גומז(נפתח בלשונית חדשה),קיד קודי(נפתח בלשונית חדשה)ודמי לובאטו(נפתח בלשונית חדשה)- מדברים בפתיחות על המאבקים שלהם במחלות נפש, ומנרמלים את זה לכל מי שעוקב אחריהם.

זה עשוי להיראות נדוש לחלקם - בני דור המילניום וסלבריטאים "חולקים יתר על המידה" ברגשותיהם באינטרנט. אבל לכל מי שהיה תחת לחץ של דיכאון, זה כל כך חשוב. זהו רגע מפתח במעבר מהרגשה שאתה - ברמה בסיסית כלשהי - טעית, להבנה שדיכאון ניתן לטיפול, כמו מחלות אחרות, כמעט בלתי אפשרי לעשות בעצמך, בבועה. אתה צריך לדבר עם אנשים. אתה צריך לשמוע את הסיפורים שלהם.

"הייתי מאוד לא רצה להגיד שום דבר", אמרה מישל סטפ.

היא הרגישה מדוכאת לראשונה בגיל 12, אבל התנערה מכך. הרגשות חזרו חמש שנים מאוחר יותר. שוב, היא ניסתה להתעלם מהם, לא בטוחה כיצד משפחתה תגיב.

"פחדתי שהם הולכים להתאכזב או להתבייש ממני", אמרה.

ואז, בשנה שעברה, נשואה טרייה והתמקמה בבית באשלנד, אוהיו, היא ניסתה להתאבד.

"בדיוק יש לי התקף פאניקה", אמר לי סטפ, כיום בן 25. "אז, במשך יותר משנה, נאבקתי כל הזמן בחרדה ודיכאון. לא הצלחתי להחזיק בזה".

רק כשהיתה במיטת בית חולים, כשהיא מתאוששת מניסיון ההתאבדות שלה, היא החליטה שהיא לא יכולה לשתוק.

"זו הייתה נקודת המפנה, מבחינת שיתוף", אמרה. "זה כמעט נתן לי תוקף, שמה שאני עובר היה אמיתי".

אם מדברים, זה לוקח את הכוח ממחלות נפש

מישל כתבה על המאבקים שלה בפייסבוק ובאתרים כמוהאדיר(נפתח בלשונית חדשה). סיפורים של אנשים אחרים, היא אמרה, נתנו לה תקווה ואסטרטגיות להתמודדות עם מחלת הנפש שלה. היא רצתה להחזיר טובה. והיא הרגישה שזה עזר גם לה.

"אם מדברים, זה לוקח את הכוח ממחלות נפש", אמרה. "זה לא שולט בי. לא שזה גורם לזה להיעלם. אבל אני לא מפחד מזה יותר".

קשה להודות שאתה זקוק לטיפול, לא משנה המצב שלך. אבל זה יכול להיות קשה יותר באזורים כפריים, שבהם יש אמחסור באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש(נפתח בלשונית חדשה), ובקהילות מיעוטים, שבהן גורמים כמוהטיית ספק(נפתח בלשונית חדשה)וסטיגמה מוגברת מעכבת אנשים מלבקש עזרה.

הדבר הטוב במדיה החברתית? אתה יכול לקרוא פוסט בפייסבוק מבלי לשפוט. אתה יכול לשוחח בצ'אט אנונימי ב-Reddit על רגשות שלא הבנת שיש לאנשים אחרים.

כשזה מגיע לבריאות הנפש, "המדיה החברתית היא באמת הדבר היחיד שדוחף אותה קדימה והופך אותה לשיחה", אמרה קטי מורטון, מטפלת מוסמכת עםיותר מ-170,000 עוקבים(נפתח בלשונית חדשה)ביוטיוב.

הדרך שבה זה קורה לעתים קרובות כל כך: אנשים צופים בסרטון או מקבלים עצות באינטרנט, היא אמרה, "ואז הם אוזרים אומץ לעשות את זה בחיים האמיתיים".

עתיד בלי אובמהקר

נוף המדיה החברתית שונה בהרבה עכשיו ממה שהיה לפני אובמהקר.

ב-2009, שנה לפני החתימה על חוק טיפול משתלם, היו לפייסבוק 360 מיליון משתמשים פעילים חודשיים. כעת, המספר הזה הוא 1.86 מיליארד. טוויטר עלתה מ-14 מיליון ל-313 מיליון משתמשים באותה תקופה. בסך הכל, לפיPew Research(נפתח בלשונית חדשה), אחוז האמריקאים שמשתמשים לפחות באתר רשת חברתית אחד טיפס מ-38 אחוז ב-2009 ל-69 אחוז ב-2016.

זה אומר שיש הרבה יותר אנשים שמדברים על חייהם באינטרנט. ולפעמים שיתוף יכול לעלות לך.

לפני כניסתו של חוק טיפול בר השגה, כולם מילאו טופס בעת הגשת בקשה לביטוח בריאות, ואם החברה ראתה משהו שהיא לא אוהבת - מצב לב חמור, סרטן, הריון - זה יכול להחליט שאתה לא שווה את הכספים לְהִסְתָכֵּן.

זו הסיבה שהרבה אנשים חיפשו טיפול בדיסקרטיות. גם אם המטפל שלך לקח את הביטוח שלך (רחוק מלהיות ערובה), התשלום מהכיס פירושו שנמנעת מהמכתב הארגמן המפחיד: מצב קיים מראש.

כן, מפגשי טיפול לא היו זולים, אבל לפחות לא סכנת את כל הכיסוי הבריאותי שלך.

והרבה אנשים היו צריכים לעשות את הבחירה הזו.

בארצות הברית, 45 מיליון אנשים מתמודדים עם "הפרעות בריאות התנהגותיות", על פי משרד הבריאות והשירותים האמריקני. קטגוריה זו גוררת רק לחץ דם גבוה (46 מיליון) כמצב הקיים הנפוץ ביותר במדינה.

גם אם אנשים לא נדחים באופן שגרתי, האפשרות של סיקור ידחה עלולה לחנוק את השיחה ברשתות החברתיות.

מגי ברטרם היא המנהלת המשותפת של הדרכה במוחות פעילים(נפתח בלשונית חדשה), ארגון שעוזר לסטודנטים לדבר בפתיחות על בריאות הנפש.

אם מחלת נפש היא שוב מצב קיים מראש, היא חוששת שזה עלול "להציב חומות של סטיגמה" מכיוון שאנשים דואגים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם.

זה יהיה חבל. ברטרם ראה את הצעירים מתקדמים רבות בכל הנוגע לטיפול נפשי. עבור כל כך הרבה אנשים, הקהילות המקוונות שלהם יצרו עבורם סביבה פתוחה כדי לדון בבעיות שלהם, ובסופו של דבר, לדחוף אותם לבקש עזרה.

"אין להם את אותה סטיגמה ופחד כמו לדורות קודמים", אמר ברטרם על סטודנטים היום. "כשהייתי תואר ראשון ועסקתי בבעיות נפשיות, בהחלט לא סיפרתי את הסיפור שלי".

גם אני לא הייתי. אין דרך לחזור אחורה בזמן ולראות איך המדיה החברתית הייתה משנה לי דברים, אם כי אני לא לא מרוצה מהאופן שבו הדברים הסתדרו - קיבלתי עזרה. ולמרות שאני לא צריך להחשיב את עצמי כאחד מבני המזל, כל מי שחווה אי פעם הקלה ממחלת נפש יודע עד כמה ההבדל בין לסבול ממנה יומיומי לבין טיפול בה יומיומי באמת יכול להיות.

אבל אם יש סיכוי שאפשר לחסוך מהדורות הבאים שנים של מחשבה שהם לבד במאבק שלהם, זה ממש מול אמריקה, כרגע, בזמן שפוליטיקאים מחליטים אם לתת לחברות הביטוח את ההזדמנות לקחת אותה משם, לדחוף את בריאות הנפש בחזרה אל הצל, וכדי להכריח אנשים שסובלים להשתיק את עצמם - באינטרנט או כבוי.

• עוזר עורך

  קית' וגסטף

• עורך מנהל

  פוסטר קאמר

• מאייר

  אמבר דל מורל