בנות לוח השנה המופלאות של ווימפל

כשהגיע הזמן של קאת'י בארטלט-הורווד להוריד את החלוק שלה לרצפה ולעמוד עירומה באולם הכפר שלה מול חבריה, היא הייתה עצבנית. בת ה-60 מנהלת מערכת יחסים מסובכת עם משקלה כבר שנים רבות. היא הייתה כל כך עצבנית, למעשה, שהיא הייתה חולה פיזית לפני כן.

למרות זאת, היא המשיכה. בארטלט-הורווד הפכה לחלק מקבוצה של נשים אמיצות שזכו לכינוי "פלאי ווימפל". ה"פלאים" נקראים כך מכיוון שהם התייצבו עירומים במקומות הנופיים ביותר של הכפר עבור לוח שנה שחוגג את יופייה של אוכלוסיית הנשים בכפר.

לוח השנה הזה הוא יותר מאשר ציור מצולם לצורת הנקבה. זהו גיוס כספים עבור המשימה שנמשכת שנה של הכפר הזה לשנות את האופן שבו תושביו מרגישים לגבי גופם.

שמו של הכפר הוא שם שאולי לא נתקלתם בו בעבר, שכן הכפר עצמו נמצא עמוק בלב דבון הכפרי - מחוז בפינה הדרום מערבית של אנגליה. הקוראים מדמיינים סצנה לא שונה ממיקום הצילום האידילי של הסרט מ-2003בנות לוח שנהלא יהיה לגמרי מחוץ לסימן.

ווימפל מורכבת משבילים מפותלים מנוקדים בקוטג'ים מסוידים לבנים עם גג סכך, כאשר מדי פעם נזרקת חווה למען הסדר הטוב.

אבל מעבר ליופי של קופסת השוקולד של הכפר, 1,173 תושביו עבדו קשה כדי להכיר ולאמץ את יופיו של גופם. זה בשום פנים ואופן לא היה תהליך של לחיצה על מתג בן לילה עבור רבים מהאנשים המעורבים.

גיל ווילסון - מטפל בהפרעות אכילה - היא האישה מאחורי התנועה. הכל התחיל בינואר 2016, כשגיל ארגנה הקרנות של סרט תיעודי בכפר בשםלְחַבֵּק(נפתח בלשונית חדשה).

הסרט - שנוצר על ידי הפעילה האוסטרלית טארין ברומפיט לאחר קמפיין מוצלח של קיקסטארטר - חוקר את נושא "תיעוב הגוף" ומטרתו לעורר אנשים לשנות את הדרך שבה הם חושבים ומרגישים לגבי הגוף שלהם.

"אחרי שילדתי את שלושת הילדים שלי, בסופו של דבר שנאתי את הגוף שלי", אומר ברומפיט בסרט התיעודי. "אז התאמנתי קשה, ואני עומדת שם בגוף המושלם שלי ואני לא מרוצה". ברומפיט אומרת שהיא לא רצתה שבתה תגדל בתחושה דומה אז היא טיילה בעולם כדי לגלות מדוע כל כך הרבה אנשים שונאים את הגוף שלהם.

החלטתו של ווילסון להקרין את הסרט התיעודי באזור מגובה במחקר. לפי דו"ח היופי והביטחון העולמי של דאב, שסקר 10,500 נשים מרחבי העולם, לנשים בריטיות יש את אחד הציונים הנמוכים ביותר של הערכה עצמית, ורק 20% אמרו שהן אוהבות את איך שהן נראות.

באופן מדאיג, דו"ח משנת 2016 של אגודת הילדים מצא שבנות "פחות שמחות מבעבר" על המראה הפיזי שלהן. המחקר מצא שיותר משליש מהבנות בבריטניה אינן מרוצות מאיך שהן נראות, עלייה של 30 אחוז במהלך חמש שנים.

וילסון מספרת שלאחר שהעלתה שתי הקרנות בכפר, אנשים עלו עם רעיונות לקדם את הרעיון של אימוץ דימוי הגוף של האדם. אחד מהם היה לוח שנה.

"קיבלתי המון אימיילים, והמסרים הכי גדולים היו שצריך להקרין את הסרט בבתי ספר, אבל צריך רישיון כדי שהוא יוצג בבתי ספר", אומר ווילסון. אבל, הרעיון של לוח השנה הציג פתרון לבעיית הרישיון - התמורה שגייסו פלאי גחמה יכלה לשלם עבור רישיונות.

השמועה על לוח השנה פשטה בכפר, ולאט אבל בטוח אנשים ניגשו ונרשמו לקחת בו חלק. "ברגע שאנשים ידעו שהחברים שלהם עושים את זה, הם היו אומרים 'אוי, אם אתה עושה את זה, אני אעשה את זה'", אומר ווילסון.

בדיוק כך הגיעה בארטלט-הורווד למעורבות בלוח השנה. "ידעתי שכמה מהחברים שלי לוקחים חלק, וחשבתי, היי למה שאני אספר להם כמה אני גאה בהם כשאני באמת יכול לעשות את זה גם!" התמונה שלה נמצאת כעת בגאווה בעמוד פברואר של לוח השנה, והיא גם על השער הקדמי.

"ביליתי שנים במאבק עם המשקל שלי ודאגתי איך אני נראית מול המשפחה והחברים שלי", היא אומרת. "אבל למה כשאני בריא ומאושר יש לי אנשים נפלאים סביבי שאוהבים אותי בגלל מי שאני וזה בפנים זה באמת חשוב."

בארטלט-הורווד רוצה שאנשים אחרים ירגישו כמו שהיא מרגישה ו"לא יהיו מודאגים ממה שאנשים אחרים חושבים".

"אפשר לעצמי האמיתי שלך לזרוח ולהרגיש בנוח עם מי שאתה", אומר ברטלט-הורווד. "כולנו מדהימים."

גבורתה - ושל הנשים שהשתתפו בלוח השנה - לא נעלמה מעיניהם בכפר. "אנשים שאני לא מכיר זיהו אותי מהלוח וחיבקו אותי", אומר ברטלט-הורווד.

סוזן רות'וול, בת 72, החליטה לקחת חלק בלוח השנה מסיבות הקרובות ללבה. רות'וול, סבתא לשישה, אומרת שראתה את הנכדים שלה מתחילים לדאוג לדימוי גוף מגיל צעיר מאוד.

"הנכדה שלי בת ה-5 אמרה יום אחד שהיא לא יכולה לעשות משהו כי אנשים יראו את הבטן שלה. כמה זה עצוב?" אומר רוטוול. היא מרגישה שילדים "מופגזים כל הזמן" בתמונות של "אנשים מושלמים".

אז רות'וול הצטלם בעירום במטע יחד עם נשים אחרות מהכפר.

"היה כיף גדול לקחת חלק, כולם היו די צנועים להוריד את הבגדים וללבוש את החלוק", אומר רות'וול. "למרבה הפלא, כשסיימנו את הצילומים והלכנו להחליף בגדים, רוב הנשים פשוט התפשטו מבלי לדאוג למערומין".

הנשים של ווימפל הצטלמו בשום דבר מלבד חליפות יום ההולדת שלהן בין עצי תפוח במטע, לצד סקונס וריבה במועדון הקריקט המקומי וכמובן, על שרפרפים גבוהים אצל האיכר הצמא.

"היינו להוטים שהלוח יקבל חתך רוחב אמיתי ויקבל מגוון של צורות גוף", הוסיף וילסון. "בסופו של דבר נולדה לנו ילדה צעירה בת 18 וגברת בת 84".

ווילסון אומר שרוב הנשים הרגישו "מועצמות" לאחר הצילום.

"המסע של כולם היה שונה, ואנשים היו די מהוססים מלכתחילה", אומר ווילסון. "אני לא יכול לדבר בשם אנשים אחרים, אבל הייתי בלוח השנה והרגשתי ממש מועצמת, ממש משוחררת."

היא אמרה שאי אפשר "לנסח במילים חלק מהחוויה" מכיוון שזו הייתה "חוויה כל כך יוצאת דופן".

"הצילומים שהייתי בו היו בפרדס ולא כל יום מורידים את הבגדים ועומדים בפרדס", אומר ווילסון.

סו דרייקוט, הצלמת מאחורי פלאי ווימפל, אומרת שחווית הצילום בלוח השנה הייתה "מדהימה".

"כולן תמכו זו בזו בצורה מדהימה וגיליתי שזו הייתה חווית קשר אמיתית לכולנו", אומרת דרייקוט.

ההקרנה הראשונה של הסרט היא שגרמה לדריקוט להחליט להתערב בלוח השנה. "תמיד היו לי בעיות בדימוי הגוף שלי ונאבקתי במשקל שלי אז כששמעתי שגיל מציג את הסרטלְחַבֵּקידעתי שזה משהו שאני חייב לראות", אומר דרייקוט.

"זה היה סרט כל כך מרגש להפליא ובאמת תפס אותי", מסביר דרייקוט. היא מספרת שבמהלך ההקרנה היא הבינה שלמדיה החברתית יש "חלק כה גדול באופן שבו אנו רואים את עצמנו".

"ללדת בת מתבגרת היה גם חלק גדול באופן שבו הופתעתי מהסרט הזה", אומר דרייקוט.

דרייקוט לא רק עמד מאחורי המצלמה במהלך הצילום, חשב. "הצטרפתי לאחת הקבוצות לצילומים ואז צילמתי דיוקן עצמי של עצמי (עירום כמובן!) לעמוד האחורי של לוח השנה", היא אומרת.

"אני כל כך שמחה שהשתתפתי ומרגישה בכנות שאני בדרך לקראת קבלה עצמית טובה יותר של הגוף שלי", היא אומרת.

לוח השנה גייס כ-4,000 ליש"ט (5,414 דולר), אשר יועברו לחמישה רישיונות והשאר ייתרמו לשתי ארגוני צדקה לסרטן השד. עבור רות'וול, לוח השנה שימש גם כדרך להיזכר באביה, שמת מסרטן השד.

קאתי בארטלט-הורווד, שנייה מימין, שהייתה כל כך עצבנית לפני עכשיו יושבת בגאווה על כס המלכות.

סו דרייקוט

"לוח השנה גייס מספיק כסף כדי להכניס את הסרט לחמישה מבתי הספר התיכוניים המקומיים שלנו. אז כולם יקינו אותו בקדנציה הבאה", אומר ווילסון.

ווילסון מקווה שנשים יסתכלו על לוח השנה ויחשבו "היא דומה לי, אני יכול להזדהות איתה".

"אני רוצה שמישהו ירגיש שזה בר קשר ויעריך שכולנו יפים עם סימני המתיחה והצלוליט שלנו. יש לנו גופים מדהימים ומדהימים, וזה ממש עצוב לי שכל כך הרבה אנשים עוברים את החיים בשונאים את הגוף שלהם ומרגישים שהם צריכים להיראות בצורה מסוימת".

ווילסון אומרת שהיא מרגישה שללוח השנה כבר מתחיל להשפיע על הקהילה.

"זה אחד מהדברים האלה, זה לא הולך להיות לחיצה על מתג ו'אלוהים אדירים, אני אוהבת את הגוף שלי'", היא אומרת. "הדרך שבה מתרחש שינוי היא לאט לאט."