הערת העורך: פוסט זה מכיל עירום.
הצלמת של ניו יורק סוסטנטיה ג'ונס רצתה להעביר את המסר שכל הגופים יפים ובעלי ערך, אז היא התחילה את סדרת התמונות שלה,פרויקט ה-Adipositivity, בשנת 2007 כדרך לקדם ולדון בפוליטיקה של גוף וחיוביות. הסדרה שלה מציגה תמונות של נשים במידות גדולות -- כאלה שלא תראו בדרך כלל על שערי מגזינים או במהלך שבוע האופנה.
ראה גם:
"ייצוגים מדויקים, חיוביים או ניטרליים של הלא-רזים הם דבר נדיר. במיוחד עבור נשים", אמרה ג'ונס ל-Mashable. "מה שאני עושה זה לחתור תחת הצילום, כלי נפוץ לתמיכה במתחם התעשייתי של חרדה. במקום זאת, אני משתמש בו כדי לקדם אוטונומיה של הגוף ואהבה עצמית למי שנמנעה ממנו".
"הפרויקט הוא חלק שמן, חלק פמיניזם וחלקו 'תזדיין'", נכתב באתר הפרויקט. על ידי הצגת דוגמניות עירום, עירום למחצה ובלבוש מלא - במצבן הטבעי, הלא מתנצל, עם קמטים וסימני מתיחה - ג'ונס מקווה "להרחיב את ההגדרה של יופי פיזי" ולקדם קבלה עצמית של הצופים, כמו גם גברים ונשים בתצלומים שלה.
"לדעת שאתה לא לבד בעולם זה חשוב. לראות אחרים עם גוף כמו שלך, חיים ואוהבים וצוחקים, זו התרופה הבטוחה ביותר לבושה בגוף. וברגע שאנחנו אוהבים את הגוף שלנו, יש לנו הרבה פחות סיכוי לשפוט גופות של אחרים", אמרה.
היו שמצאו את השימוש של ג'ונס במילה "שמן" כצורם, אבל היא מסבירה שהיא משתמשת במילה כ"מתאר ניטרלי מבחינה מוסרית". מילים כמו "עודף משקל" יצוק שיפוט, "מרמזות שיש קו מוסכם שעליו אסור לנו להתקיים, ו'שמנת יתר' נותנת פתולוגיות לנקודה המתרחשת באופן טבעי על הספקטרום של שונות בגודל אנושי שפירים", אמר ג'ונס.
במקום זאת, היא מוצאת את המונח "שמן" פשוט יותר ומעודדת אחרים להחזיר לעצמם את המילה.
"אנשים שמנים הם בני אדם, וראוי שיאפשרו להם את האושר שהם מצאו, או עובדים לקראתו. כמו שפרייז פורד אומרת, 'השמחה שלי לא לוקחת ממך כלום'".
[nggallery id="24244" layout="list" ]
אתה יכול למצוא תמונות אחרות מ-The Adipositivity Project ברשמי שלואֲתַר אִינטֶרנֶט,עמוד הפייסבוקולְצַפְצֵף.
