התקופה שבין עזיבתו של סטיב ג'ובסתַפּוּחַבשנת 1985 והדעיכה הסופית של החברה אילצה אותה להחזיר אותו על ידי רכישת הסטארט-אפ שלו הוא פער של 12 שנים שזוכה למעט תשומת לב מהיסטוריונים של חברת הטכנולוגיה היקרה ביותר בעולם. וולטר איזקסון, בביוגרפיה האדירה שלו של סטיב ג'ובס, בקושי נוגע בזה.

עם זאת, אפל מחשב מצאה את עצמה במקום מרתק כששנות ה-80 פינו את מקומן לשנות ה-90.משרותנעלם מזמן; החברה נסחרה בבורסה במשך יותר מעשור. זה עדיין היה יציב מבחינה מסחרית, אבל חלפו הימים של מטרה משיחית. שעדיין לבוא היו השפל של החברה והתחייה שלאחר מכן.

Mashable ניגשה לאחרונה לסדרה של שיחות פנימיות בין עובדי אפל דרך פורום הדיון "Hotlinks" של החברה.

הרישומים מגיעים מאוסף של מסמכים שאפל תרמה להםאוניברסיטת סטנפורדבשנת 1997. החומרים נועדו במקור למוזיאון תאגידי רשמי, אך כיום שוכנים ב-מחסן מסתורי מחוץ לקמפוסוזמין רק לפי בקשה מיוחדת.

שרשורי הדיון שהגיעו לידי Mashable מראים מתחים פנים-ארגוניים בין שאפתנות מטריאליסטית ואידיאליזם של תרבות נגד. היה הרבה מחלוקת לגבי המשמעות של להיות אפל בשחר שנות ה-90. זה צריך לעבוד עם הצבא? האם זה צריך לתת כסף לצדקה? ואולי הכי חשוב, איך העובדים התמודדו עם הכוכבים שלהם בעמק הסיליקון?

עימותים צבאיים-תעשייתיים

עמדות בנושאים טעונים פוליטית היו שנויים במחלוקת עבור חלק מהעובדים. עבודת החוזה הצבאית של אפל התגברה; בספטמבר 1989, המהנדס ג'רי נירן פתח שרשור שמתנגד לכך.

"אני מוצא את ההתפתחות הזו מאוד מייאש", כתב. "בכל חברה איתה ראיינתי לפני שהגעתי לאפל לפני כמעט שנתיים, הבהרתי שאני לא מעוניין לעבוד בחברה שנשענה על קבלנים צבאיים... איך שארכם מרגישים לגבי שאפל מרוויחה מזה שימוש במערכת זו?"

עובדים שהגיבו נפלו משני צידי המחיצה. אבל המהנדס ג'פרי פסקו כתב בחזרה למחרת כדי לטעון שניירן הזניחה את הטיעון החשוב ביותר לעבודה צבאית של אפל.

"לעזור להגן על המדינה שלנו ועל העולם החופשי זה דבר טוב מבחינה מוסרית", כתב פאסקו. "תתעורר ג'רי, העולם הוא מקום רע גדול ואנחנו צריכים להגן על עצמנו. רוב האמריקאים, ואני מקווה, רוב עובדי אפל רואים את הצורך בהגנה חזקה".

פסקו סיכם את הפוסט שלו בכך ש"אם אתה לא מרגיש בנוח לקבל רווחים על חוזים צבאיים, אולי אפל יכולה לתת שתי רמות של בדיקות חלוקת רווחים: אחת לסרבני מצפון (מינוס רווחים שנגזרו מהצבא) ואחת לשארנו. "

הרוקסטאר "פנומן"

אפל הייתה תאגיד הטכנולוגיה הצרכני הראשון שזכה לקהל קהל ורתם את רמת המטמון והמיסטיקה שמהם נהנות כיום חברות פופולריות כמוגוגלופייסבוק. בדומה לאנשי פייסבוק וגוגלרים כיום, עובדי אפל התקבלו לעתים קרובות במבטים נדהמים והתנשפויות של קסם כאשר מכרים גילו היכן הם עובדים.

דיאנה ווילן, שעבדה במשאבי אנוש, העלתה את הנושא שעדיין מתהווה בשרשור ממאי 1989. היא סיפרה על החוויה השכיחה של להיות במסיבה או במקום ציבורי אחר ו"נשאלת את השאלה הזו: האם אתה עובד עבור אפל?" (כל האותיות שלה.)

סדרה של מעקבים מוכרים תתפתחנה: איך להשיג עבודה באפל, המלצות טכנולוגיות אישיות ורעיונות גדולים למוצרים עתידיים.

"אחרי שנים רבות והרבה מפגשים כאלה", כתב ווילן, "התברר לי שכל עובד אפל הוא פוטנציאלי דובר של אפל". לאחר מכן שאלה: "האם אפל רוצה להכיר בתופעה הזו ולספק כלים/מידע לעובדים כדי שיוכלו להרגיש יותר בנוח ב'תפקיד' הזה?"

עובדים אחרים תמכו ברעיון והדהדו את הסיפור שלה עם החוויות שלהם מהאפקט של אפל - כזה שיהפוך לנפוץ ככל שהטכנולוגיה החלה לחלחל לחיי היומיום.

צדקה: "סרטן אלטרואיסטי"?

מייסד שותף של אפל, ג'ובס, עמד על הגבול בין אידיאליזם היפי לפרקטיקה עסקית חסרת רחמים. אבל שרשור שפתח המהנדס מייק צ'פוניס בינואר 1990 שיקף כיצד המתח הזה התנהל בקרב אנשי החברה.

הוא כתב שהחברה צריכה "להתרכז" ולהתרחק מאלטרואיזם, "מוסר מנוגד בתכלית לקפיטליזם". הוא האמין שתרומת צדקה של 50,000 דולר על ידי החברה הייתה טעות, לאחר שנה שבה מנייתה ירדה ב-12%.

"המצוקות הנוכחיות שלנו נגרמות על ידי מנהלים אלטרואיסטים", כתב. "אבל נותרה תקווה! אם ניפטר מהסרטן האלטרואיסטי הזה, מובטחת לנו חברה צומחת, מרגשת, מהמאה ה-21! הבה לנו להתקדם אל העתיד על ידי יצירת החברה המייצרת ערך הגדולה ביותר שהעולם ראה אי פעם!"

ההתלהמות המוגזמת של צ'פוניס אולי הייתה או לא הייתה לשון הרע, אבל היא בהחלט עוררה תגובה רצינית מצד עמיתים לעבודה. היו שהכירו בתקפותן של כמה מנקודותיו, אך רובן חזרו על שאיפתו העירומה. עובד בשם "lcw" ייצג רבים כשכתב:

"אני חושב שהקישור שלך מייצג את ההיבט המגעיל ביותר של המאה ה-20: גישה גוזלת כסף, אנוכית, קצרת רואי ובלתי אנושית שאומרת לעזאזל עם החברה (והאנשים שחיים בה) ומעלה עם חבורה של פיסות נייר ירוק חסרות משמעות."