לאחר פטירתו בטרם עת של סולן סטון טמפל פיילוטס לשעבר, סקוט ווילנד, בילי קורגן שיתף מחווה על ה- Smashing Pumpkinsאֲתַר אִינטֶרנֶט.

קורגן היה אחד מהמבקרים הווקאליים הרבים של Stone Temple Pilots כאשר הלהקה הישנה של ווילנד פרצה לסצנת הגראנג' בשנות ה-90. אבל מאז, הוא שינה את המנגינה שלו. במכתב, קורגן משווה את ווילנד לדיוויד בואי ומכנה אותו אחד מהקולות החשובים בדורותיהם, יחד עם קורט קוביין ואליס אין צ'יינס, ליין סטיילי.

[seealso slug="scott-weiland-stone-temple-pilots-lead-singer-dead-at-48"]

קורגן מציין שעכשיו הוא מחשיב את עצמו קודם כל כמעריץ. הוא לא יכול לדבר על מה שהתרחש בחייו של ווילנד בזמן מותו, אבל מעריך את הזמנים שהם בילו יחד כבני זמננו.

"זה אולי נראה נדוש בהשתקפות, אבל הייתי מנסה לגרום לו לצחקק כשראיתי שהמערבולת המאנית של המסיבות המטומטמות שהיינו בהן (בהוליווד, לא פחות!) עשויה לגרום ללחץ מיותר", כתב קורגן, והשקף על הטירוף שחוו שניהם בשיא תהילתם.

קרא את המכתב במלואו למטה.

זה עתה התעוררתי לחדשות על פטירתו, אני מרגישה מוכרחה לשים את העט על הנייר ולחלוק כבוד לסקוט. ובזה לא אתיימר לדעת יותר ממה שאני יודע, או אוסיף איזו דרשה עצובה לאופן שבו אהב את חייו. לפחות בזה, יורשה לי לומר כעת שהוא ללא ספק בזרועות החסד והאהבה הנצחית.

אפשר גם להביע את תנחומי הצנועים למשפחתו, לחבריו ולחבריו ללהקה; שסובלים וסובלים מאובדן גדול זה. שכן כשמישהו כבעל כבוד עוזב מוקדם מדי, אנחנו מתאבלים על כל מה שהיה יכול להיות.

ככל מעריץ, אני מוצא את עצמי מהרהר על מה שיש לי בתיבת האוצר שלי: ברגעים נדירים שבהם סקוט ואני דיברנו כבני זמננו או כמתחרים, והכרנו כל אחד כאנשים אחרים מעבר לאורות הרגל והצללים שהיינו כל כך עסוקים בהטלת לעולם. זה אולי נראה נדוש בהשתקפות, אבל הייתי מנסה לגרום לו לצחקק כשראיתי שהמערבולת המאנית של המסיבות המטומטמות שהיינו בהן (בהוליווד, לא פחות!) עלולה לגרום ללחץ מיותר.

זו הייתה הדרך שלי להתנצל על כך שהייתי כל כך ביקורתית כלפי STP כשהם הופיעו בזירה כמו איזו רקטה מטורפת מונעת על ידי אדם. ולא רק שהאביר מלפנים היה נאה לאחרונה, אלא שהוא גם יכול היה לשיר! כמו כל שחקן עליון נותן קול אמיתי ושונה לכל דמות שמגולמת.

זה היה האלבום השלישי של STP שכבש אותי, שילוב קוסם של גלאם ופוסט-פאנק, והתוודיתי בפני סקוט, כמו גם בפני הלהקה פעמים רבות, כמה טעיתי בהערכת הזוהר המקורי שלהם. וכמו שבואי יכול ועושה, זה היה הביטוי של סקוט שדחף את המוזיקה שלו לספירה אסתטית ייחודית, וקשה להצמיד אותה.

לבסוף, אני רוצה לחלוק מחשבה שלמרות שהיא מגושמת, אני מקווה שתשמח את Scott In Hominum. וזה אם היית שואל אותי מי אני באמת מאמין שהם הקולות הגדולים של הדור שלנו, הייתי אומר שזה היה הוא, ליין וקורט.

אז זה מעבר לטרגדיה לומר שזה אנחנו שאיבדנו אותם, ולא להיפך...

ויליאם קורגן