'Borderlands: The Pre-Sequel' הוא יותר הרחבה ממשחק מלא

Borderlands הוא זיכיון שנבנה על אהבת מעריצים. היריות/RPG ההיברידית מכופפת ז'אנר ביצעה את עצמה כמשהו מיוחד אחרי Borderlands 2 של 2012, עם זרם ארוך של תוכן נוסף להורדה ודמויות חדשות כדי לספק את השחקנים.

בסך הכל, כל הדברים האלה היו נהדרים, אבל זה רק התבסס על המשחק הזה. הבעיה הגדולה ביותר עם Borderlands: ה-Pre-Sequel, שיצא השבוע, היא שהוא מרגיש כמו הרחבה גדולה מאוד עבור Borderlands 2, במקום משחק עצמאי עם רעיונות חדשים.

ראה גם:

בכנות, הרבה שחקנים שרק רוצים עוד Borderlands עשויים להיות נרגשים לגמרי מכל הקונספט הזה. אבל אם אתה רוצה לראות אולפני משחקים מפתיעים ומתענגים על רעיונות חדשים או מכניקה, ייתכן ש-Pre-Sequel חסר.

ג'ק הוא דמות ראשית ב'Borderlands: The Pre-Sequel', לפני שהוא הופך להיות אידיוט ענק. קרדיט: משחקי 2K

בחזרה לג'ק

Borderlands: Pre-Sequel, כפי שאומר הכותרת החצופה שלו, משתלב היטב בין המשחק הראשון והשני של הסדרה. מכיוון שהמשחק השני סובב סביב סיפורו של נבל מעניין באמת, Handsome Jack, המשחק הזה מספק את סיפור המקור שלו. ארבעת הגיבורים הניתנים למשחק שלנו פוגשים ג'ק צעיר יותר ולומדים שהוא לא בחור כל כך רע. הוא יותר טיפוס של מנהל בינוני שנתקע במאבק בפוליטיקה ארגונית והשתלטות שודדי החלל על בסיס הירח שמסתובב סביב פנדורה, הכוכב הראשי של המשחק.

העלילה של המשחק סובבת סביב אותה תחנת חלל היפריון שהוצפת עם קבוצה מתחרה של פורעי חוק, שבסופו של דבר מנסים להשתמש בלייזר החזק שלה כדי לפוצץ את הירח. המטרה שלך היא לעזור לג'ק להחזיר לעצמך את השליטה בתחנת החלל, ולבנות צבא רובוטי כדי להפעיל את הצד הפוגע. רוב העבודה המלוכלכת מתרחשת על ירח בעל כוח משיכה נמוך, אפס אטמוספירה, המספק את המכניקה החדשה של המשחק.

Borderlands תמיד זרח הודות לכתיבה החכמה והחתרנית שלה, ובאופן כללי המשחק הזה לא שונה. הזמנים שבהם אתה שומע דמויות מדברות הן המהנות ביותר, במיוחד שאתה רואה הרבה דמויות אהובות על הזיכיון. חלק מההכללות מרגישות לי קצת כמו שירות מעריצים, כאילו כל הפרק האמצעי הזה נכתב עם כמה יותר מדי קריצות והנהונים לאוהבי Borderlands.

גם בעלת הבר Moxxi וכל הממסד שלה חזרו. קרדיט: משחקי 2K

עם זאת, חלק מהדמויות החדשות די בלתי נשכחות. זה היה נכון במיוחד הודות להשפעות האוסטרליות והבריטיות הכבדות במשחק הזה; מכיוון ש-Pre-Sequel פותח בעיקר על ידי 2K אוסטרליה בהנחיה של Gearbox, יש כמות מגוחכת של מבטאים אוסטרליים מקסימים. זה מספיק כדי לגרום לך רק להניח שהירח הוא הקבלה של פנדורה למושבת עונשין בריטית מהמאה ה-18.

הפיקחות מתפוגגת בכל הנוגע למגוון משימות המשחק המוצגות לשחקנים. בעוד שכותרים קודמים החדירו הרבה הומור למשימות שלך, במיוחד המשימות הצדדיות, רבים מהסרטים המקדימים הופכים לבסיסיים: עבור לכאן, לחץ על כפתור, תפוס משהו. משימות רבות גרמו לך לסגת משמעותית; במקום להוסיף אתגר באופן יצירתי, הם פשוט היו ממציאים הרבה מחסומים קטנים כדי להאריך את זמן המשחק. אפילו משימות שבהן אתה ממש בונה רובוט ענק וקטלני מצטמצמות לסדרה: לרוץ, להרוג אויבים, למצוא כפתור, ללחוץ על כפתור, לחזור לאזור ההתחלה, לחזור. משחקים לעולם לא צריכים להרגיש כמו מטלות.

לזכות המשחק ייאמר, אני מרגיש שרבות מהמשימות נעשו קצת יותר סוערות ומעניינות מעבר לחצי הדרך. הרגשתי פתאום בתלם של הרג, התקדם, השלמת יעדים. ברגע שאתה מגיע לרמה מסוימת, זה התחיל להרגיש כמו המכונה המשומנת היטב של Borderlands, עם כמה טריקים חדשים.

קרדיט: משחקי 2K

קפיצה אחת גדולה של ירח

השינוי המכני העיקרי ל-Borderlands: ה-Pre-Sequel תלוי בכוח המשיכה הנמוך של הירח. אתה מקבל ערכת O2 לנשום באזורים ללא אווירה, עם הבונוס הנוסף שאתה יכול לירות עודף חמצן לקפיצה סופר נוספת. המשמעות היא תוספת לפלטפורמה יצירתית שלעולם לא תצפו מכותר ב-Borderlands, וזה יכול להיות די כיף.

רמות החמצן שלך דורשות ניטור מתמיד, והמשחק יתחיל להעניש אותך אם הוא יגמר. במקור שיחקתי מאוד זהיר, תמיד שמרתי מקור O2 בטווח ראייה במהלך טרקים ארוכים. אבל גיליתי שהמשחק היה מאוד סלחן, ולקח הרבה זמן מרגע שהחמצן שלך נגמר ועד שמתת בפועל, כמעט שתי דקות.

ניתן למצוא אלמנטים חדשים נוספים מהשיעורים המקוריים של הגיבורים שהמשחק מציג. התמקדתי בעיקר ב-Lawbringer, אישה שיכולה לירות במהירות ובדייקנות וקיבלה הרבה בונוסים על קליעה טובה. אחרים כוללים את ה-Enforcer, אדם שהופך ליותר ויותר מכונה עם הזמן כשהוא משנה את עצמו עם חלקים רובוטיים, והגלדיאטור, דמות בסגנון קפטן אמריקה שיכולה לתפוס כדורים על המגן שלה ולהעיף אותם החוצה. יש גם Claptrap אקראי מאוד, רובוט אהוב על מעריצים שעד עכשיו היה קיים כתבליט קומיקס, וכישוריו במשחק משקפים את העובדה הזו.

מה שלא חדש זה בעצם כל השאר. המכניקה שחוקה בזמן עבור שחקני Borderlands, והיא תתאים כמו כפפה מוכרת מאוד. זה כולל את כל הדברים הטובים, כמו התחושה של אקדח מגיב וייחודי, אבל גם את הרע, כמו התקלות המוזרות ממשחקים קודמים. הצורך בכל זאת להרים כל חפץ מבריק שנפל על ידי רע בנפרד הוא כאב, במיוחד אם האיסוף האוטומטי נכשל, מה שנראה שקורה הרבה.

הטיול האחרון לפנדורה

אם אתה אוהד מושבע של Borderlands, אחד שספג את כל ה-DLC ויודע הכל על הפרטים הקטנים בעולם, אז ה-Pre-Sequel הוא חובה לקבל. ובהתחשב בהצלחתו של Borderlands 2 -- נמכרו 8.5 מיליון עותקים ושמונה פרקים של תוכן להורדה -- כנראה שיש הרבה אנשים שמתאימים לתיאור הזה. המשחק קושר בצורה מסודרת חלקים מהעולם הזה, ולא רק נותן סיפור מקור מעניין לג'ק החתיך, אלא גם להרבה דמויות אחרות.

אבל אם אתם מחפשים אתגר חדש או יצירתי, המשחק מדשדש. זה מרגיש יותר כמו החלפת פלטות של קודמו המוצלח. העובדה שזה רק בקונסולות ובמחשבים מהדור הקודם מאפשרת לעובדה שהמפתחים רצו את המשחק האחרון הזה מחוץ לדלת לפני שיצרו גרסה חדשה לגמרי של הדור הבא על הזיכיון. למרות הנסיעה לעולם חדש לגמרי, אנו רואים רבים מאותם טריקים ישנים של Borderlands בסרט ההמשך.

Borderlands: The Pre-Sequel יוצא ב-14 באוקטובר ל-Xbox 360, לפלייסטיישן 4 ולמחשב האישי תמורת 59.99 דולר.