ג'ון טרבולטה, אומה תורמן וקוונטין טרנטינו בפסטיבל קאן. קרדיט: ונטורלי
העפעפיים שלי כבדים, הדרייר שלי כואב ואם אני שותה עוד נספרסו משלים אבי העורקים שלי עומד לפרוץ ישירות מהחזה שלי.
הגעתי לסוף פסטיבל קאן, והדבר האחרון שאני יכול לעשות לפני שאני מתמוטט הוא לפרט את 10 הטייקים המובילים שלי.
ראה גם:
בוז ולחיים
השמועות נכונות. הצרפתים (ואלה שמתיימרים להיות צרפתים) באמת עושים בוז אם הם לא אוהבים סרט בפסטיבל קאן. לא אכפת להם אם הבמאי והכוכבים נמצאים שם בתיאטרון. לעזאזל, אולי זה מוציא אותם. אבל חייבים לומר שעם שריקות הבוז (והשריקות, השריקות והמחיאות כפיים אירוניות) תמיד מעורבבות בתשואות. מעולם לא חוויתי הפצצה מלאה של כעס.
השנה הייתה קצת שנאה נשמעת ב"החיפוש" של מישל הזנוויציוס, ב"הנחל האבוד" של ריאן גוסלינג, ובעיקר, ב"גרייס מונקו" של אוליבייה דהן בכיכובה של ניקול קידמן. אל תבכה על אף אחד מהאנשים האלה, לכולם יש מכוניות שעולות מה שאתה מייצר בשנה.
עם זאת, כשהקהל בקאן אוהב משהו, הוא באמת אוהב משהו. הלהיט של סאנדנס צליפת שוט זכה ל-O בעמידה של עשר דקות והאהבה אחרי סרטה של מלאני לורן "Respire" (לנשום) הייתה נמשכת כל עוד השחקנית שהפכה לבמאית לא גירשה את כולם בבושה. אמא של הבמאי הקנדי הצרפתי חאבייר דולן עוררה תשואות עצומות שהביאו רבים עד דמעות. הייתה גם הפסקה באמצע הסרט למחיאות כפיים נלהבות כאשר הדרמה המנצחת שלו, שצולמה ביחס יוצא דופן של 1:1 אינסטגרם, נמתחה להפוגה קצרה של מסך רחב מפואר.
סיבוב נוסף של חוזות באמצע ההצגה הגיע במהלך הפרידה הניסיוני מאוד של ז'אן-לוק גודאר, Goodbye to Language. הבמאי האגדי בן ה-83 צילם את הסרט החדש ביותר שלו בתלת-ממד, וכאשר אימום שהציג שתי תמונות חוצות אחת את השניה (שגורם לכולם כאב עין) סוף סוף "תיקן" את עצמו בהתאם לסיפור, זה היה טריק שאפילו הקהל המעוות הזה לא ראה קודם לכן.
כישרון חדש
הון חדש נעשו בשנת 2014. ביניהם דיוויד רוברט מיטשל (למעלה מימין, עם הכוכבים דניאל זובאטו ומייקה מונרו), שעקב אחרי האינדי המתבגר שלו The Myth of the American Sleepover עם תמונת אימה ייחודית להפליא, It Follows, שהגיעה רחוק יותר תשומת לב ממה שמישהו חזה. (החס הפשוט של רדיפה המועברת במגע מיני באמת שר.)
שם חדש נוסף שצריך ללמוד הוא דמיאן סזיפרון, במאי ארגנטינאי שסרטו האנתולוגי "סיפורי פרא" מראה יד מיומנת בקומדיה, חסימת אקשן מוגזמת ודרמה מוגברת. בצעד נדיר עבור סרטים מסוג זה (מכנסיים קצרים אסופים בעיקרם) הוא נקנה להפצה על ידי Sony Pictures Classics.
שם חדש נוסף - וייתכן שתצטרך עט בשביל זה - הוא מירוסלב סלבושפיטסקי. דרמת הפשע המוזרה שלו השבט זכתה בשלושה פרסים בסרגל הצדדי של שבוע המבקרים. ההפקה האוקראינית האפלה והמטרידה נעשית כולה בשפת הסימנים. זה לעולם לא ישחק את המרב, אבל מי שמחפש חוויות סרט מוזרות ישתגע על זה.
ואז יש את השחקן החדש הזה בשם סטיב קארל. מסתבר שלג'וקר מ-Anchorman 2 יש צלעות משחק אמיתיות, כפי שתראו כשהוא ילבש אף מזויף ויגלם את ג'ון דופונט בסרט Foxcatcher מוכן לאוסקר. זו יציאה מדהימה עבור הקומיקאי, ותפתיע את קהל המיינסטרים בהמשך השנה.
כישרון ישן
כמו מלון קליפורניה, אתה יכול לעשות צ'ק-אאוט אבל אתה לעולם לא יכול לעזוב. פעם במאי קאן תמיד במאי קאן, וזו הדרך היחידה להסביר מדוע הסרט הנורא באמת של אטום אגויאן "השבה" שיחק את הפסטיבל. אסון של חוסר הגיון וניהול כושל טונאלי, דרמת החטיפה הזו של ריאן ריינולדס (דרמה לכאורה, אני צריך לומר) היא מועמדת לסרט הגרוע של השנה. לראות את זה בתיאטרון הטוב בעולם, הגראנד לומייר, פשוט לא היה הגיוני.
בחירה אומללה נוספת ממתחרה חוזרת הייתה מפות הסאטירה ההוליוודיות של דיוויד קרוננברג מפות לכוכבים.
תהנה מהאוכל שלך
בשעת לילה מאוחרת, אחרי שכל המסעדות סגרו חנות ואנשים נכשלו מהברים, הפעולה של קאן פונה לכיכר ליד תחנת הרכבת שבה שני דוכני קבב מתחרים על דקל הזהב. פרוסות בשר עסיסיות עטופות בחסה, עגבנייה, בצל וצ'יפס ומכוסות ברטבים פיקנטיים לבחירתכם, נספגות על ידי הסינפילים הכי נבונים בעולם. האהוב עלי הוא הרוטב אלג'ירין, שהוא כמו סרירצ'ה משופרת במיונז. Vive le France (והמהגרים מצפון אפריקה!)
Easy On The Eyes
מסיבת פנדי בפסטיבל קאן ב-23 במאי. קרדיט: ונטורלי
כולם יפים בקאן. הבנות, הבנים, הקשישים, אפילו הטמבל שחותכים אותך בתור. אפילו הכלבים, שלחלקם יש תספורות יקרות מאוד. יש יותר כלבים מטופחים בקאן לנפש מאשר בכל מקום אחר בעולם.
קאסטת מלכים
הסדר החברתי הנוקשה בקאן מרגיש ישן כמו התארים של האדון הנחת. הפער הגדול הוא בין התג הכחול והוורוד (אתה לא רוצה את הכחול) אבל זה עמוק יותר מזה. כחול, עד כמה שזה מעצבן - כי אתה לא יכול לשבת עד שכל הוורודות נכנסות - עדיין טוב יותר מהצהוב. הלבן מיועד לבני המלוכה, אבל אלה די נדירים. ואז בין לבין יש את הוורוד עם נקודה צהובה - רק כדי להקשות. (לחבר שלי לדירה הייתה הנקודה כדי הטובה ביותר לפירוד שלי. זה דבר קטן אבל זה באמת כמו מלח על פצע.)
נָשִׁים
קרדיט: מייקל באקנר
ההופעות הגדולות השנה היו כולן נשים. מריון קוטילארד באחים דארדן יומיים, לילה אחד, אן דורבל ב"אמא של אקסבייר דולן" ו(תאמינו או לא) קריסטן סטיוארט ב"ענני סילס מריה" של אוליבייה אסיאס.
היו גם, בסטנדרטים הוליוודיים, הצגה גבוהה של במאיות. ביניהם היו ה-Respire (לנשום) הנ"ל של מלאני לורן, Self Made של שירה גפן, The Wonders של אליס רוהרוואכר, Still The Water ו- Party Girl של נעמי קוואסה, שבו היו שלוש במאיות צרפתיות, שתיים מהן היו נשים שאני לא יודע את שמותיהן. מתחשק להסתכל למעלה עכשיו. (כשיש לך שלושה במאים בסרט אחד, אתה לא יכול לקבל שם בנפרד, סליחה אנשים.)
ניסור יומנים
כל סרט בקאן מלווה, בשלב זה או אחר, בקול נחירות. ובשלב מסוים, הנחירות האלה יבואו ממך!
אי אפשר שלא להנהן מתישהו. המושבים ממש נוחים ונוחים, יצאתם מאוחר וקמתם מוקדם (ההקרנה הראשונה היא תמיד 8:30 בבוקר), רוב הסיכויים שתיתם כוס יין בלילה הקודם ולפני כל הקרנה שאתם אופים בשמש ודחוף את דרכך בקו מאורגן בצורה גרועה. כמו כן, בואו נודה על האמת, הסרטים האלה כמעט ולא חלק מהזיכיון של אקס-מן. לרוב מדובר בתמונות שקטות ומהורהרות. תארו לעצמכם את החוצפה של הבמאי הטורקי נורי בילגה ציילן, שהציג סרט של שלוש שעות ו-15 דקות של דיבור מקיר לקיר ולמעשה קרא לו שנת חורף!
ה-[הכנס שם]
סימפטום מרתק של היסטריה המונית מתרחש מדי שנה בקאן. אנשים מפסיקים לקרוא לסרטים בשם שלהם ומתחילים להתייחס אליהם בשם הבמאי שלהם עם "ה" לפניו. אז הפרידה לשפה של ז'אן-לוק גודאר חדלה להיות שלום לשפה. זה הפך ל"גודאר". אמא הפכה ל"הדולאן" ויומיים, לילה אחד הפך ל"הדרדנים". כן, אפילו Lost River הפך ל"הגוזלינג".
זה הדבר הכי מגעיל בהיסטוריה של העולם ובהתחלה אתה מגלגל את עיניך על זה אבל ביום השלישי אני נשבע שגם אתה תתפוס את עצמך עושה את זה.
יש, כמובן, כמה יוצאי דופן. רק הנועזים ביותר שינו את החיפוש ל"הזנוויציוס", לויתן ל"זביאגינצב" או את השבט ל"הסלבושפיטסקי".
נִבּוּי
מה אתה הולך לעשות בזמן שאתה מחכה בתור, לבהות בכל האנשים הצעירים והמתאימים בחלוקים ובחולצות? ובכן, כן, אבל אתה צריך להיות ערמומי לגבי זה, אז חייבת להיות שיחה - וכל מה שמישהו עושה זה לנסות להבין מה יזכה בשלושת הפרסים המובילים. (הבמאי הטוב ביותר הוא, בעצם, מדליית הארד; הגרנד פרי הוא הכסף ודקל הזהב הוא, ובכן, הזהב.)
נעשות השוואות לשנים עברו. מה תוכנת באיזה משבצת? כמה באז הסרט מקבל? מי מגיע? מי הכי צריך את זה? האם זה יהיה מגניב עבור הדארדנים לנצח בפעם השלישית שיא? הדבר המצחיק שכולם שוכחים הוא שזה באמת תלוי בגחמות של חבר מושבעים קטן מאוד (בהנהגת השנה של ג'יין קמפיון) וקשה לדעת מה הם חושבים.
אחרי הכל, לא סביר שהם מחכים בתור וחוטפים קבבים של חצות.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
