שודד נקי בצילומי וידאו מסוכנים, מוצרט וטכנולוגיה

ברוכים הבאים לט'אבק יום שלישי, שבו Mashable מגביר את הדי המוזיקה בעבר. עם מגמות ז'אנר והשלכות לאחור, אנו מסנתזים מוזיקה ונוסטלגיה.

החיים מלאים בזיווגים נהדרים באופן בלתי צפוי: בייקון וחמאת בוטנים,חתולים ואינטרנטוכן הלאה וכן הלאה. ביטים אלקטרו פוגשים מוזיקה קלאסית (כן, כמו בטהובן) כשזה מגיע לרביעייה בבריטניהבנדיט נקי, ומעריצים ברחבי העולם אוהבים את זה.

למעשה, הקליפ של Clean Bandit לסינגל "אלא להיות" נצפה יותר מ-75 מיליון פעמיםיוטיוב. והווידאו הוא חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה של הלהקה. Clean Bandit כותב שירים עם אלמנטים ויזואליים בראש, והם מטפלים כמעט תמיד בפן של הסרטונים שלהם בעצמם; יש להם אפילו משלהםחברת הפקה.

ראה גם:

שלושה מתוך ארבעת חברי הלהקה הגיעו ל-Mashable HQ יום לאחר ההופעה הראשונה שלהם בניו יורק, לשם הגיעו לראשות ב-Music Hall of Williamsburg. חברים מימי קיימברידג' שלהם, זוג מאומן קלאסי, גרייס צ'טו וניל אמין-סמית', בתוספת ג'ק פטרסון מסתכלים אחורה להתחלה, מתחילים בתמונה מאחד מצילומי הווידאו הראשונים של Clean Bandit. למרות שהמוצר המוגמר אלגנטי, המסע לקראתו היה קשה - אפילו קטלני - במספר רמות.

שאלות ותשובות עם Clean Bandit

שלחת לנו את התמונה הזו משנת 2012"שאנטי בריטניה"צילום וידאו. אתה יכול לספר לנו יותר על זה? שמעתי שיש סיפור רקע מעניין, מלא סכנות.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2014/07/cleanbandittbtresize.jpg" caption="" credit=""צילום שאנטי בבריטניה" ]

חֶסֶד:אנחנו למעשה יוצרים את כל הקליפים שלנו בעצמנו. לעתים קרובות אנו מעלים את המושגים החזותיים במקביל לכתיבת המוזיקה. במקרה של השיר הזה, "השאנטי של בריטניה", בעצם עלה בדעתנו קודם כל שאנחנו רוצים לצלם בים מול חופי אנגליה בחורף כשהיה קצת אפור וקר מקפיא. רצינו שדמות בתולת הים תגלםלילי קול.

אז כתבנו את הסוג הזה של שאנטי ים, מנגינה עממית כדי לעשות את הסרט הזה בים, ויצרנו קשר עם לילי קול דרך חברים משותפים. היא למעשה ראתה סרטון אחר שלנו בשם "הבית של מוצרט" והתעניינה בו וביקשה ליצור קשר עם ג'ק כדי לדבר על מצלמות. היינו כמו, "כן, אתה באמת יכול להיות גם בסרטון."

היא הייתה מדהימה -- היא הייתה צריכה להיכנס למים הקרים האלה. בסצנות איתה, למעשה זייפנו את מי הים באמצעות בריכת שחייה חיצונית. רצינו שזה ייראה כמו ים, אז חיממנו אותו בעצמנו עם תנור חימום ביתי חיצוני, וזה מה שכמעט הרג אותה. זה היה ארבעה רדיאטורים מרותכים זה לזה ועשינו אש בפנים ואז שאבנו את כל הבריכה סביב הרדיאטורים האלה. הוצאנו את כל הכסף שהיה לנו עבור הסרטון על עצים למדורה.

לפני שחיממנו אותו, עשינו בדיקה -- ג'ק ביקש ממני לקפוץ פנימה עם המצלמה, והיה 10 מעלות, קפוא. הייתי צריך לצאת ישר החוצה. לא הייתה שום סיכוי שנוכל לצלם את זה ככה, אז העלנו את זה עם המחמם הביתי הזה בכ-15 מעלות, אבל זה עדיין היה ממש קר. ולילי הייתה מדהימה.

סיפור חזותי הוא עניין גדול עבורך -- אתה עושה סרטונים משלך, יש לך חברת הפקה משלך. כפי שאמרת, סרטונים נוצרים במהלך תהליך כתיבת המוזיקה. איך נראה התהליך הזה?

ג'ֵק:"UK Shanty" היה דוגמה טובה ל[כתיבה תוך כדי המשגה של הסרטון]. לסרטון אחר שלנו בשם "בנקאות טלפונית", התחלנו לצלם לפני שהשיר הסתיים, והמילים קצת התעצבו סביב הרעיונות שהיו לנו לסרטון. כל הסרטון הזה היה סוג של מאולתר; היו לנו כמה רעיונות רופפים, ואהבנו לנצל את ההקשר. היה קרנבל רחוב, קרנבל החתונה ההינדי הזה במזרח לונדון; צילמנו שם הרבה דברים שהיו בטעות.

חֶסֶד: "בנקאות טלפונית"היה גם סרטון מסוכן כי לג'ק היה טוסטוס ישן ורצה לשים עליו את עצמו, את לוק (המתופף) ואת הזמר. הוא בנה את הפלטפורמה הזו עם חבר שלנו שישב על הטוסטוס עם שני מושבים, אז הזמר היה הנהג האמצעי וג'ק ולוק ישבו משני צידיו. זה היה ממש מסוכן כי הזמר כתב את המילים באותו זמן והוא מעולם לא נהג בטוסטוס.

מה קורה בצילום הספציפי הזה? נראה שיש צ'לו על גבי עמוד...

חֶסֶד:זה היה די מצחיק לצלם את זה, כי כפי שאמרתי, צילמנו את "אנגליה שאנטי" באמצע החורף, על הים מול חופי אנגליה. בנו את המוט הזה... סוג כזה של מעמד, והכנסנו בים הכי עמוק שהוא יכול ללכת ושמנו עליו שקיות חול, כך שהוא היה די יציב. ואז, ג'ק נשא אותי על כתפיו כי לא יכולתי להירטב כלל כי אז לא אוכל לאחוז במוט. הוא היה קר קפוא. בסרטון, אני קצת קם מהמים -- אבל צילמנו את זה הפוך, החלקתי במורד המוט, אבל זה היה ממש מפחיד לדעת שאני הולך להיכנס למים הקרים האלה.

יש נזק למכשירים?

חֶסֶד:הכינור נרטב מאוד, כי ניגנו מתחת למים.

ניל: ואז ריסקנו אותם על סלעים.

חֶסֶד:אבל הם היו זולים מאוד, כמו כלי נגינה קטנים מתוצרת מפעל של ילדים.

ניל:ניפצנו כלי נגינה לילדים…

חֶסֶד:(צוחק) ברור שלעולם לא נעשה את זה לכלי בעבודת יד.

שמעתי שמועות על חמור מת על הירי המסוים הזה... על מה זה?

ג'ֵק:החבר שלנו בעל הבית עם הבריכה שבה ירינו בלילי קול -- כשהם עברו לשם, זה היה בחורף וכל הבריכה הייתה קפואה -- הם קיבלו טלפון בינואר ואמר, "מישהו ראה את החמור הזה זה נעלם?" כמה שבועות לאחר מכן, הבריכה לא קפאה והיה חמור מת על קרקעית הבריכה.

... אז כמה זמן אחרי זה צולם הסרטון?

ג'ֵק:כמה ימים.

חֶסֶד:לֹא! לֹא! (צוחק) זה היה כמה שנים מאוחר יותר, למרבה המזל.

שלושה מכם נפגשו כסטודנטים לתואר ראשון. האם תוכל לספר לנו על הימים הראשונים האלה?

חֶסֶד:ניל ואני התחלנו לנגן מוזיקה קלאסית ביחד תחילה, וזה היה ממש מדהים כי ניגנו יצירות קלאסיות גדולות שהיינו בילינו בלימוד. ג'ק הקשיב לכל הקונצרטים שעשינו כי היינו חברים באוניברסיטה, והוא חשב להקליט את זה בשבילנו. ואז החלטנו שאנחנו רוצים לשתף פעולה ביחד.

ג'ק ניגן בעבר בלהקות פאנק - הוא ניגן בסקסופון ובגיטרה בס. באמת לא ידענו איך זה יתחבר, אבל הוא התחיל להתעסק עם ההקלטות האלה וליצור ביטים ובאסליינים אלקטרוניים שעבדו עם המוזיקה הקלאסית שניגנו. זה היה לפני כשש שנים, אז אף אחד מהדברים האלה לא באמת נכנס לאלבום שלנו מלבד"הבית של מוצרט"... זה השיר העתיק ביותר שלנו באלבום.

האם אתה חושב שאפשר לשנות את כל זה?

חֶסֶד:אני חושב שקשה להקליט את הדברים האלה - פשוט מעולם לא עשינו זאת. לא ניסינו עם זה כי זה היה באמת על קונצרטים חיים.

במבט לאחור בחיבה, אני חושב שההופעה הראשונה שעשינו עם החומר האלקטרוני היה ממש מרגש כי זה היה במועדון הקטנטן הזה, כמו בניין אליזבתני עם קורות. היו לנו ארבעה מנגני מיתר שעמדו על כסאות בר, וכולנו מחוברים למחשב הנייד של ג'ק. זה היה סוג של ראשוני.

אחת הכנרות האחרות הייתה די שיכורה ולא רצתה לעמוד על השרפרף, אבל היא כן. זה היה כיף -- זו הייתה סוג של אווירה חשמלית כי הקהל היה [מלא] באנשים שצפו בקונצרטים של רביעיית המיתרים שלנו בשנה הקודמת. הם לא ממש ידעו למה לצפות.

האם לקח זמן עד שאנשים הבינו את סוג המושג הקלאסי-אלקטרו האקלקטי?

ניל:זה לקח שש שנים.

חֶסֶד:לקח הרבה זמן עד שמישהו בתעשייה שם לב.

ניל:אני מניח שזה היה חלק מהדרך שבה התחלנו. בשנתיים הראשונות הופענו רק בהופעה חיה.

חֶסֶד:אנחנו עדיין לא מרגישים שאנחנו כאן.

האם הייתה נקודת מפנה כאשר זיהית ש"הצלחת"?

ניל:אני מניח שנקודת המפנה הייתה כשעשינו את הסרטון "הבית של מוצרט" ושמנו אותו באינטרנט, וזה פתח קהל בקנה מידה שונה לגמרי ממה שהיה לנו קודם.

חֶסֶד:"הבית של מוצרט" היה בעמוד Myspace שלנו במשך זמן מה והיו לו כ-50 צפיות. עשינו את הסרטון רק בשביל הכיף -- הכנו אותו כשגרנו במוסקבה וכולם היו די שיכורים באותה תקופה. אבל אז שמנו את זה ליוטיוב ופתאום זה קיבל 50,000 צפיות תוך שבועיים, והבנו שאנשים מתעניינים.

אתה כבר חמש או שש שנים בטירוף. אם היית יכול לחזור להתחלה ולומר לעצמך דבר אחד, מה זה היה?

חֶסֶד: הלוואי שהקלטנו את הדברים המוקדמים שעשינו, כי בעצם היה לנו אלבום. במובן מסוים, New Eyes הוא האלבום השני שלנו שאנחנו מציגים לראשונה עכשיו.

אני קצת מתבייש על כל השירים שהיינו מבצעים בהופעות האלה שקצת נעלמו. אני חושב שאחת הסיבות שלקח כל כך הרבה זמן לצאת לדרך היא שמעולם לא הקלטנו שום דבר, אז אף פעם לא היה לנו מה להראות, אלא אם כן אנשים הגיעו במקרה להופעות שלנו.

ניל:הייתי חוזר ואומר, "פשוט תמשיך לעשות מה שאתה עושה, מותק." (צוחק)

אם מוצרט, בטהובן, באך וכו' היו בחיים היום, אתה חושב שהם היו מעריצי Clean Bandit?

ג'ֵק:כן, תחשוב על כל תמלוגי ההוצאה לאור שהוא יקבל.

אם הטכנולוגיה הייתה זמינה, אתה חושב שהם היו משתמשים בה?

ג'ֵק:באך היה צריך, 100%.

ניל: מוזר לחשוב על האנשים האלה שכותבים מוזיקה כל כך קצרה -- רצועות של שלוש דקות. אבל במונחים של מוזיקה עם משיכה המונית ושימוש בכלים ובטכנולוגיה המודרניים ביותר, אני חושב שהם יהיו על זה.

זה זמן ראיון של שש שניות.ג'יימס דיבוויג, קח את זה!