קרדיט: Richard Bellevue/Westend61/Corbis
כשזה מגיע ליציאה, המיתוס הגדול ביותר הוא שהחוויה מתאימה לסטריאוטיפ בודד: דמעות זולגות על פניך; שיחה קשה; מהומה - אפילו ייסורים. ואז, אור: בסופו של דבר, זו הקלה. חגיגה. חיים אותנטיים יותר.
ראה גם:
אבל לא כל הנרטיבים היוצאים קורים באותו אופן. עבור חלק, היציאה שונה בתכלית מהסטריאוטיפ. עבור חלק, קבלת זהות קווירית היא אישית. הצליל שאחרים שומעים הוא פשוט דממה.
בעולם שבו יציאה יכולה להוביל לכל דבר, החל מפגיעה פיזית ועד להשלכות משפטיות, לא כל האנשים הקווירים בוחרים לצאת. וזו עובדה שאנחנו, כקהילה וכחברה, צריכים להתחיל לראות כבלתי בושה.
זה רעיון שקשה לקבל, אבל אנחנו צריכים לפנות לו מקום.
הזהות שלנו עדיין מוכתמת. הטיה עדיין קיימת. המצבים שבהם אנו מוצאים את עצמנו אינם תמיד בטוחים. החברה שאנו שומרים לא תמיד מסבירת פנים. לא תמיד מחבקים אותנו.
"יש אנשים שרואים ביציאה החוצה חוויה מעצימה, אבל כשזה מגיע לחשוף שאתה [חבר בקהילת הלהט"ב], זה לא תמיד מעצים", דני הפרנן, אסטרטג תקשורת בכיר ב-GLAAD, אומר Mashable.
זו עובדה: על פי ההערכות נוער להט"ב מפצים40% מבני הנוער חסרי הביתאוכלוסייה, רבים סולקו מבתיהם לאחר שיצאו. נשים טרנסיות צבעוניות נרצחות בשיעורים מדאיגיםעל ההעזה לצאת בפומבי. מקום עבודהחוקים נגד אפליההם לא מציאות לאומית, כלומר, להיות מחוץ לעבודה יכול להשאיר אותך מחוץ לעבודה.
פעילי זכויות להט"ב נושאים דגלי קשת בענן כשהם צועדים במהלך עצרת במאי בסנט פטרסבורג, רוסיה, ב-1 במאי 2013. קרדיט: דמיטרי לובצקי, קובץ
בואו נגבה. עד כדי כך אנחנו יודעים: היכולת לצאת החוצה סימנה התקדמות עצומה עבור הקהילה הקווירית בארצות הברית.
11 באוקטובר הואיום היציאה הלאומי, יום שנוצר כדי לחגוג את אלה שקיבלו את ההחלטה לצאת, בטענה לזהותם הקווירית בפומבי. עם ביטויים כמו "בחוץ וגאה" ו"בחוץ הוא החדש בפנים" שמחלחלים לתרבות הלהט"ב, אין זה מפתיע שהיום הזה פיתח חשיבות תרבותית גדולה. ההכרזה על עצמך כחלק מקהילת הלהט"ב, אחרי הכל, נתפסת כבעלת ערך - אפילו עדיפה על הישארות בארון. זה משחרר, הוא מהווה דוגמה לילדים קווירים צעירים, זה יוצר רשת תמיכה ובונה דוגמה.
"לצאת זה דבר עוצמתי - וזה שינה את כל המדינה", קנדיס גינגריץ', מנהלת שותפה של תוכניות מעורבות לנוער וקמפוס ב-קמפיין לזכויות אדם, אומר Mashable.
אינטרסציונליות - השילוב של גזע, מגדר, נטייה מינית וזהויות אחרות - פירושה שכל אדם קווירי צריך לכתוב את הסיפור שלו בקצב אישי. קרדיט: אנתוני בהר
נראות בלתי מתנצלת מילאה תפקיד שאין להכחישה בהתקדמות שהשיגה קהילת הלהט"ב בעשורים האחרונים. החיים שלנו כאנשים קווירים עכשיו שונים מאוד מהחיים של אלה שחייםסטונוולאו אתמשבר איידס- וזה הודות לאקטיביזם הרדיקלי ולהסברה של אלה שטענו למרחב בפומבי בתור להט"ק.
ללא ספק, הבחירה בחוץ ראויה לחגוג. זה דורש אומץ ואומץ. זה סיכון אינדיבידואלי שאנשים לוקחים כדי להועיל לכל התרבות הקווירית. כל אדם שיוצא הוא יותר אדם לשנות "מוח ולב", כפי שמצהיר קמפיין זכויות האדם.
אבל אנחנו עדיין חיים בחברה שבה הסטיגמה עמוקה. שבו דיכוי הוא מציאות יומיומית עבור הלהט"בים. איפה לצאת זה לא תמיד חגיגה. איפה הנרטיב "זה משתפר" מרגיש לפעמים יותר כמו אגדה ולא מציאות.
וזה כאשר היציאה החוצה - גם אם לכאורה מועילה לכלל - יכולה לגרום נזק ממשי לפרט.
"כל יום אנו מקבלים תזכורות לכך שחיים פתוחים ופתוחים טומנים בחובם מלכודות", אומר גינגריץ'. "מחוסר הגנה מפני אפליה ועד להרחקה מכנסייה או בית כנסת שגדלת בהם, יש סיכונים".
"הבחירה לצאת באה עם הרבה שיקולים", אומר הפרנן. "זה שמישהו בוחר לא לחשוף לא אומר שהוא מתחבא או 'גר בארון' או שהוא מתבייש במי שהוא.
"העובדה ש[אדם] בוחר לא לחשוף, לא אומר ש[שלו] חיים חיים לא אותנטיים או פחות בעלי ערך."
אנחנו מדברים על יציאה כצעד ראשון לאותנטיות חיים כאדם קווירי. אבל זה בא עם אזהרות וסיבוכים שמקשים לקבל את זה כאופציה מועילה לכל האנשים הקווירים. בהתאם לדת שלך, למיקומך הגלובלי, לרקע התרבותי, לתחום העבודה ואינספור גורמים אחרים, היציאה יכולה להיות פשוטה - או מסוכנת ביותר, עם סיכון גבוה לנזק אישי.
זה לא חוסר הערכה כלפי ההתקדמות שעשינו. זה להיות מציאותי לגבי איפה אנחנו נמצאים וכמה רחוק אנחנו צריכים ללכת. מרחב לצאת ללא תוצאות הוא לא פריבילגיה שיש לכל הלהט"בים.
קרלוס מקנייט, בן 17 מוושינגטון, שמאל, וקתרין ניקול שטרוק, בת 25 מפרדריק, מד., אוחזים בדגלים לתמיכה בנישואים חד-מיניים כשהאבטחה מסתובבת מאחור מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון, ב-26 ביוני. , 2015. קרדיט: AP Photo/Jacquelyn Martin
כל הזמן מוכרים לנו את הרעיון שיציאה היא יעד -- שאתה יוצא ופשוט יוצא. במציאות, לצאת הוא למעשה מסע שלא נגמר. כשאנשים חדשים מצטלבים בדרכך ומתעוררים מצבים חדשים, החשיפה הופכת להחלטה מתמדת.
במובנים מסוימים, כולנו מוצאים את עצמנו בחזרה לארון ברגעים נתונים. בזמן ובמרחב שמעריכים זהויות ישרות ולא טרנסיות כנורמליות וטבעיות, כל מה שחורג מהנורמה הזו הוא משהו שצריך לחשוף. קוויריות היא עדיין משהו שצריך להסביר.
אבל חשיפה, ונטל הסיכון הקשור לחשיפה זו, זה לא תמיד משהו שאנחנו רוצים לבדר. אפילו בהקשרים החברתיים הפחות מאיימים, יציאה אינה חובה, למרות שהיא משווקת כמשהו שכל הלהט"בים מחויבים לעשות.
"היו זמנים בחיי שבהם פשוט לא התחשק לי לנהל את השיחה הזאת היום", אומר גינגריץ'. "זה גם על טיפול עצמי. זה בסדר לפעמים לא לעסוק. כולם צריכים הפסקה".
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
