כיתה היא יותר מסתם אזור לשיעורי חשבון והחזרת אוצר מילים; זו אבן הפינה לעתידו של ילד. נאמר לנו פעם אחר פעם שהוראה היאהכי לא מוערךובכל זאת המקצוע ההכרחי ביותר באומה שלנו - וזה לא צריך להיות כך.

הגיע הזמן להפסיק את מה שאנחנו עושים, לקחת צעד אחורה ולהכיר בגיבורי היום-יום שלנו: המורה בכיתה ג' שישבה איתך אחרי הלימודים כדי לעבוד על לוחות הכפל שלך, או היועצת של התיכון שהנחילה בך את האומץ וה ביטחון להגיש מועמדות לאוניברסיטת החלומות שלך. אתה יודע מי האנשים האלה, אז למה לא להודות להם? המחנכים של האומה שלנו הם אלה שדוחפים אותנו קדימה בכל יום, ויש להוקיר את זיכרונותיהם ולקחיהם.

ראה גם:

המורים שלנו לוקחים את הזמן לפגוש אותנו ברמה שלנו ולעזור לנו ללמוד על עצמנו ועל העולם -- באמצעות עבודה קשה, לילות ללא שינה ושעות חסרות תודה, המורים מדריכים, מעצבים ומעוררים השראה בתלמידים בכל מקום. עכשיו תורנו להחזיר.

ביקשנו ממךשתפו את הסיפורים שלכםעל מורים שהשפיעו עליך, ולמטה אנו שומעים כמה מהסיפורים הנוגעים ללב. אלו המורים שעושים את ההבדל, שלקחיהם נטועים לעד בליבנו ובמוחנו.

מקנזי לואיס-- גב' היידי היקוקס,וויליאם עמוס הוג היי:

גב' היקוקס היא מורה ששמה את השיעורים שלה לפני כל דבר בחייה האישיים. היא מבלה שעות על גבי שעות בניסיון למצוא את ההזדמנויות הטובות ביותר עבור האסקי Howlin' להפגין את הכישרון שלהם. יש לי את הכבוד המוערך להיות במקהלת המופע ומקהלת הקונצרטים של בית הספר. אני מבלה הרבה זמן במהלך ואחרי בית הספר עם גב' היקוקס וראיתי ממקור ראשון במה שהיא עושה בכל השיעורים שלה.

מקהלת הקונצרטים קיבלה דירוג מעולה בפסטיבל MPA בוינגייט. הקבוצה שלנו הייתה המקהלה היחידה שקיבלה מפקד באותו יום. בנוסף, מקהלת המופע קיבלה לאחרונה דירוג מצוין יחד עם גביע מקום שני ב-Carowinds "פסטיבל בפארק -- תחרות מקהלות מופעים אזוריים של Showstoppers". כזמרת ושחקנית מנוסה, גב' היקוקס משתמשת בידע שלה כדי להניע כל אחת מהמקהלות עוד ועוד בדרך של הצלחה. אני יכול לומר בכנות שהיא עזרה לי לצמוח כזמרת וכמבצעת. היא עזרה לי למצוא אהבה ותשוקה עמוקה הרבה יותר למוזיקה ואני לא יודע איפה הייתי בלעדיה. עבודתה הקשה ומסירותה לכל מקהלה מוכיחה שהיא ראויה להכרה כמורה מעוררת השראה ומעוררת יראה!

ג'יימס סמית'-- מר דיוויד קניס,תיכון ויקטור ואלי:

אחד המורים הזכורים לי ביותר היה חייב להיות המורה שלי לאנגלית III, מר קניס. הוא מורה מצטיין כי לא רק שהוא מלמד אותנו, אלא הוא מסביר רעיונות בצורה שגורמת לך לפקוח את העיניים. אחרי שהייתי בכיתה שלו השנה, השנה הצעירה שלי, אני מסתכל על החיים וגם על קריאת ספרים אחרת. מר קניס השאיר את זה טבוע במוחי שהשכלה במכללה היא חסרת ערך אלא אם היא מלווה בכישורים רכים מפותחים היטב וברצון חזק לעבוד קשה. הוא הפך אותי לאדם חזק יותר כי כדי לשרוד בכיתה שלו אתה צריך לקרוא, לעשות את הבחינות, לכתוב את החיבורים ולעשות את העבודה. עד לאחרונה אף פעם לא נהניתי לקרוא ועכשיו אני רואה איך זה יועיל לי וכמה זה שימושי בכלי.

מר קניס לא בהכרח מודאג שמצאנו את הפועל ושם העצם במשפט, כי כבר למדנו איך לעשות זאת. הוא רוצה שנהיה יודעי קרוא וכתוב ונוכל לקרוא ספרים ולהבין אותם. אם אצליח בחיים אצטרך לחייב חלק מהצלחתי למר קניס.

לורה קודר-- גב' מייגן לניהאן,אקדמיית וילברהם ומונסון:

הייתי בכיר בתיכון, והגיע הזמן להצביע לדובר הכיתה שלנו. כל הכיתה שלנו התכנסה בקפלת הפגישה שלנו, וגב' לניהן שאלה מי רוצה להיות דוברת הכיתה שלנו. בהיותי אחד הביישנים, ניסיתי לא ליצור קשר עין ונפלתי בכיסא שלי. אדם אחד עלה ליציע ואמר: "היי חברים, הצביעו לי". תלמיד אחר הלך בעקבותיו ונתן פירוט קצר של שלושים שניות על למה הוא צריך להיות דובר הכיתה בסיום הלימודים. הרגשתי הקלה כשעוד כמה בחורים ובחורות עשו את אותו הדבר, אבל לא ציפיתי שגב' לניהן תגיב כמו שהיא הגיבה בסוף הפגישה שלנו. היא צעדה מול הקבוצה בגועל ואמרה: "עוד שבוע נקיים עוד פגישה, ואני מצפה לראות יותר מאמץ והשתתפות. אני מאוכזבת שחלקכם פשוט יושבים שם כשאתם צריכים להיות כאן למעלה לוקח סיכון!" כשהיא אמרה את המילים האלה הרמתי את מבטי ועיניה ננעצו בי. הרגשתי כל כך עצבני, אבל בידיעה שיש לה כל כך הרבה אמונה בי, לא רציתי לאכזב אותה.

ביליתי את כל השבוע בכתיבה ותרגול של נאום של שתי דקות מול המראה והחברים הכי קרובים שלי. קמתי מול שמונים חבריי לכיתה, עצבניים ככל שיכולתי להיות, וקראתי את הנאום שלי. היו עוד שמונה עד עשרה תלמידים שעשו את אותו הדבר, ולא ציפיתי לעצמי להרבה. הבנתי שהתגברתי על הפחד שלי על ידי לקחת את הסיכון ואני אפילו לא צריך לנצח. כשההצבעות הגיעו למחרת, גב' לניהאן הודיעה שהכיתה בחרה בי לדובר הכיתה. אצטרך לעמוד מול כל בית הספר, הפקולטה והמשפחות שלנו. רמת החרדה שלי עברה את הגג, אבל גב' לניהן חייכה אליי חיוך מרגיע ואמרה לי שהיא שמחה שהגשתי את האתגר.

במהלך החודש הבא הגעתי לנאום שהתווה את כל הגדולה שבנתה את חומות בית הספר שלנו. כשעמדתי מול 350 עד 400 האנשים האלה, עדיין הייתי עצבני, אבל כשהסתכלתי על גב' לניהן נזכרתי שכל הסיבה שהייתי שם למעלה הייתה בגלל שהיא האמינה בי. אני מאמין שהשתניתי באותו יום, ותמיד אזכור את החמלה והמוטיבציה שגב' לניהן הפגינה כלפיי.

שמס אלחוסיין-- מר קית' קלמן,ברית המכללות המוקדמת:

איך ההרגשה להגיע לכיתה עם חיוך על הפנים בידיעה שלא רק תלמדו מתמטיקה אלא גם תהנו ללמוד אותה? כשהגעתי בפעם הראשונה לתוכנית Early College Alliance פחדתי שהכל יהיה לי קשה מדי, נלחצתי מהכל. באמצע כל הלחץ פגשתי את מר קלמן, והוא היה מאוד רגוע ומצחיק. ככל שחלפה השנה הכרתי את מר קלמן טוב יותר, אכפת לו מכל אחד ואחד מתלמידיו בנפרד.

מר קלמן עזר לי להשיג את העבודה הראשונה שלי בעיתון של אוניברסיטת מזרח מישיגן, Eastern Echo. הייתי במשרד שלו ודיברתי על איך אני מחפש עבודה בקמפוס. "אין לך מה להפסיד," הוא אמר. הלכתי איתו למי שאחראי על העיתון והכרתי את האנשים שעובדים שם, ומאז פרסמתי שלוש כתבות. ללא מר קלמן לא הייתי מקבל את התפקיד; הוא באמת המורה הכי טוב שיכול להיות לתלמיד.

לאחר שלקחתי את השיעור שלו למדתי על היבטים רבים של מתמטיקה. למדתי שמתמטיקה יכולה להיות חוויה מהנה. מורה יכול באמת לעשות שינוי בחיי התלמידים. להיות מורה למתמטיקה דורש אדם עם סבלנות ומר קלמן הוא בהחלט סבלני ומורה יוצא דופן. לעד אעריך את מאמציו ואת עבודתו הקשה.

אוליביה סמית'-- גב' אשלי (ברוקס) האו,תיכון מכינת ארבור:

כמה מורים בחיים פשוט...מלמדים. הם עושים את השגרה הרגילה שלהם ואינם מועילים במיוחד חוץ מלספר לכם את היסודות של הנושאים שלהם. עם זאת, יש מורים שבסופו של דבר הם מורה, יועץ, מדריך, מודל לחיקוי והאדם האחד אליו אתה מסתכל הכי הרבה. המורה שלי לספרדית 1 בכיתה ט', גב' אשלי ברוקס, היא המורה שמילאה את כל התפקידים האלה ואליהם אני מסתכל הכי הרבה.

הסיבה הראשונה שבגללה אני מסתכל על גברת ברוקס היא כי הייתה לה אישיות נוצצת. תמיד היה לה חיוך על הפנים או שהיתה פוצחת בדיחה. היא הייתה נחושה שנלמד ספרדית, אז היא תספק לנו פעילויות מהנות, סרטונים, פרויקטים ושיעורים שלימדו אותנו את היסודות של ספרדית 1 והיא גרמה לנו לדקלם דברים שוב ושוב כדי שהכרנו את הנושאים כמו החלק האחורי של הספר שלנו. יָד. היא ידעה אילו תלמידים שלה באמת ניסו ואיזה תלמידים לא, ובאותה מידה ניסתה להניע כל אחד מאיתנו ולא ויתרה תקווה.

למרות שגב' ברוקס הייתה אדם מקסים, היא גם ידעה מתי היא צריכה להיות קפדנית וקשוחה. היא מעולם לא קיבלה בריונות בשום צורה, ולפעמים ריצתה מעצר בימי רביעי או שישי. אם היית מחוץ לקו, היא הייתה מחזירה אותך מיד. היא גרמה לתלמידים לכבד אותה ואת חברים אחרים לכיתה, והיא לא הייתה דחיפה.

אם יש איזו מורה שלנצח יישאר בליבי, זו גב' ברוקס. היא לימדה אותי להיות חזקה ובטוחה, ונתנה לי תשוקה רועמת ללמוד ספרדית. יש לי מוטיבציה חזקה לשלוט בספרדית ולנסוע למדינה אחרת כדי שאוכל להתאמן. גב' ברוקס התחתנה במהלך הקיץ והפכה לגברת האו, ובאמצע שנה זו בבית הספר התיכון הישן שלי, Arbor Prep, היא נאלצה לעזוב ולעבור לעבודה חדשה עקב הקריירה של בעלה. אני מתגעגע אליה מאוד ואני מקווה שאוכל לראות אותה מתישהו בעתיד, ואני יודע שהיא מתגעגעת אלינו בדיוק כמו שאנחנו מתגעגעים אליה.

די בי-- מר ג'ייסון סוקודי,מכללה קהילתית מפחידה:

החיים שלי היו רחוקים מלהיות קל לגדול. נאבקתי בדיכאון ובשימוש בסמים מאז [גיל צעיר], נועדתי לכישלון, לפחות חשבתי. בגיל 17 נפטרתי מהתיכון רק כדי להמשיך בבול סמים של ארבע שנים. התעמתתי עם עצמי ועם מה שהבחירות וההתמכרות שלי עשו לחיי. יום אחד התקשרתי ל-ECC City ותהיתי איך אמשיך להשיג את ה-GED שלי. נכנסתי לשיעורים למחרת, שם פגשתי את ג'ייסון. הוא היה המורה שלי רק חודש אחד לפני שהשגתי את ה-GED שלי והמשכתי הלאה, אבל אותו חודש של להיות בשיעורי GED היה הפעם הראשונה בכל חיי שהרגשתי שיש לי מורה שאכפת לו ביושר מהצלחתם של תלמידיו.

לג'ייסון אין מושג איזה עבר יש לתלמידים שלו ולא אכפת לו. הוא לא שופט אף אחד ומתייחס לכולם כאל בני האדם שאנחנו. קשה מאוד למצוא אנשים בעולם שלא שמים שום שיפוט על אחרים, ולג'ייסון יש את האיכות הזו. הדבר הכי ראוי להערצה אצלו הוא שאם אחד מתלמידיו רוצה לוותר, הוא לא נותן לזה לקרות. הוא רוצה לראות אנשים גדלים ומתאמצים ונותן את העידוד שאולי לא היה לתלמידים בחייהם לפני הפגישה איתו.

אני בן 25 עכשיו וחושב על איך שהחיים עבדו, אני מאמין שג'ייסון הוצב בחיי, כמורה, כדי לעזור לי עם כיוון החיים שלי. הוא מאמין בחינוך ובהעצמת העצמי. הוא חי כדי לחנך בכך שהוא עוזר לאחרים להיות הכי טוב שהם יכולים להיות. הוא בעל, אבא, מורה, סופר, מאמן אישי, בונה גוף ואפילו עובד בנדל"ן. הוא השאיר חותם על רבים מתלמידיו מה זה אומר להיות חסר אנוכיות באמת.

לוסינדה גייטס-- גב' מרי קופנהייבר,בית הספר היסודי אנתוני:

גברת קופנהייבר היא השראה מתמשכת, מנהיגה ומורה מחליפה עסוקה מאוד. החיים היו חסרים עמוד שדרה אם היא אי פעם תעזוב. היא אותה מורה קפדנית ונטולת שטויות שכל תלמיד צריך להיות בחייו, אבל עם פס של הומור ושמחה בגישה היומיומית שלה.

כשהיא לא מלמדת, היא עשויה להיות מעורבת באופן פעיל במשחק 'ברווז, ברווז, אווז', 'תג הקפאה' או 'עמוק מדי' האהוב עליה. המרגיז הכי גדול שלה הוא שילדים זורקים אוכל כי הם שבעים. אם אתם חושבים שהחיים קשים, הקשיבו לסיפורים שלה על גדילה בבקתת עץ, הליכה לנחל בשביל מים והבאת הפרות. יש לה בת שמלמדת, וגם מהווה השראה גדולה ומעודדת לכל בני הנוער.

וויליאם בארנס-- גב' בוני וילר,תיכון אורנג' גלן:

ביום הולדתי ה-55, במהלך חופשת האביב, עצרתי ליד העלמה שלי באסקונדידו, קליפורניה. למזלנו, יכולתי לבקר עם גב' ווילר, ה-9 שלי. ציון מורה לאנגלית למשך כ-15 דקות. היו לה 34 ימים מיום הפרישה לאחר 38 שנות הוראה באותו בית ספר. אמרתי לה שאני עדיין זוכר את השיעורים שלה על מיתולוגיה שהיא לימדה אותנו בכיתה. יכולתי לומר כמה נלהבת מהנושא היא הייתה דרך הדרך שהיא הדריכה אותנו. בשנים שחלפו בין כיתתה לביקורי איתה, סיפרתי על שיעוריה למאות תלמידים משלי בכל סוגי השיעורים השונים. אני עדיין עושה עד היום.

אנסטסיה בורלס-- גב' לסלי סמית',תיכון אגם:

גברת סמית היא כנראה המורה שיש. היא לא רק מלמדת; היא מעוררת השראה. היא מנחילה יותר מסתם החומר מתוך ספר. היא נותנת לנו הבנה מאחורי כל פיסת מידע שהיא מספרת לנו. קיבלתי אותה בשנה השנייה שלי כמורה להיסטוריה בארה"ב. היינו נכנסים והייתה מתנגנת לה מוזיקה רק בשביל שנשמח לשיעור. בכל שיעור היא השקיעה את ליבה ואת נשמתה ואפשר היה לזהות אותו כי לפעמים היית רואה אותה רוקדת או משחקת בתפקיד של מישהו כמו פלאפר משנות ה-20; הייתה לה רוח.

אם הייתי צריך לבחור מורה אחד שאני מכיר שבאמת דואג לרווחת תלמידיו/ה, זו גברת סמית'. לכל אחד יהיה מזל להיות תלמיד שלה; אני יודע שהייתי. אם משהו לא נראה תקין עם תלמיד, היא תמיד הייתה שואלת אותם אם הם בסדר. היא עשתה את זה איתי; הדאגה שלה נתנה לי השראה לעמוד על הרגליים באחת מהנקודות הנמוכות ביותר שלי. אחד הדברים הכי מדהימים שאני זוכר לגביה היה שהיא בכתה מולנו בגלל הירי בבית הספר סנדי הוק. היא בכתה למען הילדים הקטנים. זה הדהים אותי עד כמה האישה הזו הייתה חסרת אנוכיות.

סוזן לדבטר-- גב' לורן ראסל,בית הספר היסודי סוייר וודס:

לורן הייתה מורה בכיתה ג' לשניים מילדיי. בשנת 2011 נולד לה הבן שלי קולבי, שהמורה הקודם שלו אמר שהוא לא יודע לכתוב או לקרוא. לורן לקח זמן וסבלנות עם קולבי, וכשעזב את הכיתה שלה הוא עבר לבית ספר אחר לתוכנית המחוננים שלהם. אני מאמין בתוקף שזה בגלל הדרך שבה לימדה אותו לורן ועזרה לו לאמץ את החוזקות שלו.

היא השפיעה אפילו יותר על בני הנוכחי. לורן רגילה ללמד את הילדים המוכשרים יותר. היא מצוינת איתם. אבל בגלל הניסיון והדרכים שלה להתמודד עם השונות של הילדים, המנהלת ואני החלטנו שהיא הכי טובה עבור הבן שלי שהוא אוטיסט, הפרעות קשב וריכוז, דיסלקטי והפרעות למידה מבוססות שפה. זו הייתה עקומת למידה גדולה עבור לורן שניסתה ללמד את תלמידי כיתות ג' וד' שהיו גבוהים יותר בעקומה ואת הבן שלי בתחתיתה. היא הייתה פנטסטית ולמדה את הייחודיות שלו וכיצד לעסות ולעצב אותו בעדינות. היא לקחה את הזמן איתו כדי להעלות משמעותית את הציונים שלו. היא נשארת אחרי הלימודים כדי להדריך ומבזבזת את זמנה וכספה כדי שהילדים שלה יהיו מעודכנים. לא פעם היא הזכירה לי שזה לא הציונים, אלא ההתקדמות (משהו שלא שומעים לעתים קרובות) ואיך היא לא יכולה להיות יותר גאה בהתקדמות של הבן שלי. יש לו תוכנית חינוך פרטנית, אבל מעולם לא היינו צריכים להוציא אותה איתה כי היא עונה באופן טבעי לצרכים של הילדים בכיתתה.

כל כך מעט מורים יש להם את הלב כמו לורן. באמת פחדתי ממה שהשנה הזו תביא לילד שלי עם צרכים מיוחדים, אבל לא יכולתי להיות אסיר תודה יותר.