המדען האוסטרי ויקטור הס התחמם לראשונה על קיומו שלקרניים קוסמיותלאחר טיסה בכדור פורח ב-7 באוגוסט 1912.

ב-100 השנים שחלפו מאז, החוקרים למדו הרבה על החלקיקים המאוד אנרגטיים הללו, שמפציצים ללא הרף את כדור הארץ מהחלל החיצון. אבל נותרו שאלות חשובות, כולל מהיכן הן מגיעות.

מדענים עלו על עקבות הקרניים הקוסמיות בשנות השמונים של המאה ה-19, כאשר הפיזיקאי הצרפתי שארל-אוגוסטין דה קולומב הבחין שכדור טעון חשמלי איבד באופן ספונטני את מטעןו. זה נראה מוזר, כי באותה תקופה מדענים האמינו שהאוויר הוא מבודד ולא מוליך.

ניסויים נוספים הוכיחו, עם זאת, שהאוויר הופך למוליך כאשר המולקולות שלו מיוננות - בהינתן מטען חשמלי חיובי או שלילי נטו - על ידי אינטראקציה עם חלקיקים טעונים או קרני רנטגן.

מקורם של חלקיקים אלה הדהים את המדענים, שכן ניסויים הראו שעצמים מאבדים את המטען שלהם אפילו כשהם מוגנים על ידי גושי עופרת גדולים, החוסמת קרני רנטגן ומקורות רדיואקטיביים אחרים.

זה המקום שבו ציון הדרך של הס 1912טיסה בכדור פורחנכנס. בגובה של 17,400 רגל, הוא מדד רמות קרינה מייננת גדולות בערך פי שלושה מאלה שנראו על הקרקע. הס הגיע למסקנה שקרינה זו חודרת לאטמוספירה של כדור הארץ מהחלל החיצון, תובנה שזיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה ב-1936.

הס גילה קרניים קוסמיות, חלקיקים תת-אטומיים טעונים המתפצלים בחלל כמעט במהירות האור. חושבים שהם גרעיני אטום מכל מגוון היסודות המתרחשים באופן טבעי, אם כי נראה שרובם המכריע הם פרוטונים (גרעיני מימן).

מקור הקרניים הקוסמיות, לעומת זאת, נותר מסתורי. מדענים לא בטוחים אילו תופעות קוסמיות מאיצות את החלקיקים למהירויות הפנטסטיות שלהם.

"היקום מלא במאיצי חלקיקים טבעיים, כמו למשל בפיצוצי סופרנובה, במערכות כוכבים בינאריות או בגרעינים גלקטיים פעילים", אמר כריסטיאן סטגמן, ראש מרכז המחקר הגרמני של סינכרוטרון האלקטרונים (הידוע בראשי התיבות הגרמניים שלו, DESY) בזאוטן בהצהרה.

"עד כה, רק 150 מהאובייקטים הללו מוכרים לנו, ויש לנו רק הבנה פיזית ראשונית של המערכות המרתקות הללו", הוסיף סטגמן.