התורמת של Mashable, הת'ר פול, היא דיילת של חברת תעופה גדולה בארה"ב. היא גם מחברת רב המכר של הניו יורק טיימס, גישה לשיוט: סיפורים על מטוסי התרסקות, דרמה של צוות ונוסעים משוגעים בגובה 35,000 רגל. עקבו אחריה ב@Heather_Pool

חברות התעופה לוקחות את המוניטין שלהן ברצינות. יש חוקים נוקשים לגבי מה דיילות כמוני יכולות ומה לא יכולות לעשות כשהן במדים.

כשהתחלתי לטוס לראשונה לפני 18 שנה, נאמר לי שאני לא יכול לאכול, לשתות או ללעוס מסטיק בזמן הליכה דרך טרמינל שדה התעופה. (אין לי מושג אם הכלל הזה עדיין תקף או שהחברה אי פעם ניסתה לאכוף אותו.) מחוץ לתפקיד אסור לנו לשתות אלכוהול בבר או במטוס אם אנחנו לובשים את הפוליאסטר הכחול כהה שלנו.

כאשר אנו זורקים שמלת עבודה או חולצה, עלינו להסיר את כל הכפתורים וכל סמל חברת התעופה. אם חלקי המדים שלנו נגנבים, עלינו להגיש תלונה במשטרה - חלילה שמישהו ינסה להתחזות אלינו. הידעת שיש מועדוני לילה ביפן המאפשרים לפטרונים לבלות את הערב עם נשים שלובשות "חיים אמיתיים"דיילתאָחִיד? זו הסיבה שמוביל בינלאומי אחד תפר מספרי מעקב לכל אחד מהחלקים המדים שלו ודורש מהדיילות שלו להחזיר אותם ברגע שיפסיקו לטוס.

נזכרתי בזה לאחרונה, כששיתפתי חלק מזה עם כתב שרצה לעשות סיפור על "קבוצה סודית" של דיילות. כשהיא הזכירה לראשונה את הקבוצה הסודית, הראש שלי התחיל להסתובב. קבוצה סודית של דיילות? איך יכולתי שלא לדעת על קבוצה סודית של דיילות?

אני דיילת. אני טס מיליון שנה. אני כתבתירב מכר של הניו יורק טיימסעל החיים כדיילת. אז אם יש דבר אחד שאני יודע, זה מה שקורה בעולם חברות התעופה - ובכל זאת לא היה לי מושג על מה הכתב הזה מדבר.

"חיי צוות," היא הבהירה.

"... חיי הצוות?" צחקתי. "אתה מתכוון לחיי צוות ההאשטאג?" חשבתי שהיא צוחקת. היא לא הייתה.

אני השתמשתי#חיי צוותעַללְצַפְצֵףואינסטגרםמאז 2009 כדרך ליצור קשר עם אנשים שמתעניינים בכל הקשור לנסיעות ולהתעדכן עם דיילות שעובדות עבור חברות תעופה אחרות. אני משתמש בו בעיקר כשאני כותב על עבודה. אין אגודה סודית. ההאשטאג הוא רק כלי מדיה חברתית המשמש ליצירת קשר עם אנשים בעלי דעות דומות. וזה מה שאמרתי לכתב. ואחריו: "אין לך סיפור."

אוי גבר. אתה יודע שזה רע כשהמקום הטוב ביותר לאכול בו הוא באיקאה. או זה או תחנת דלק.#CrewLife— הת'ר פול (@Heather_Poole)16 בינואר 2014

ובכל זאת היא הלכה והמשיכה על כל הדיילות היפות שפרסמו תמונות במדים ותייגו אותן עם #crewlife. כשהיא השתמשה במילה "סקסית" כדי לתאר אותם הבנתי במה מדובר באמת. לא #crewlife, לא איך זה לעבוד באוויר, אלא דיילות יפות במדים. לא משנה אם אין אגודה סודית, כל עוד ה"ניו יורק פוסט" יוכל להדביק תמונות של דיילות יפות על פני דפיו תחת הכותרת "צילומי סלפי במייל גבוה".

מה שמביא אותנו לציטוט שלי שהקיף את העולם שלוש פעמים, יחד עם תמונות הסלפי האלה בגובה קילומטרים:

"כשאני הולכת לפיד שלי באינסטגרם ורואה [דיילות] מפרסמות תמונות במדים, אני לא מאמינה שהם עושים את זה", אמרה. "זה עניין גדול. חברות התעופה מגינות על התדמית שלהן, הכל מאוד קפדני".

מה שדיברתי עליו זה תמונות מסוכנות. חברות התעופה עדיין מקפידות על מה שאנחנו עושים, אומרים ומפרסמים באינטרנט. עבדנו קשה מדי בשביל שכרטיסי הנסיעה האלה יעמידו את העבודה שלנו בסכנה. האם אני מצלם סלפי בגובה מייל? כמובן שאני עושה זאת. אבל אני מקפיד לחתוך את הלוגו של חברת התעופה, ואולי אפילו אשתמש במסנן בשחור-לבן כדי להקשות עוד יותר עליך לדעת באיזו חברת תעופה אני עובד. אבל זה רק אני.

למרות שהזמנים השתנו באופן דרסטי מהימים הטובים שבהם נסיעות נחשבו יוקרתיות, אנשים עדיין מוקסמים מדיילות. היום זה רחוק מלהיות זוהר, אבל עדיין יש בזה משהו שגורם לאלו מאיתנו שעושים את זה להמשיך לפרוש כנפיים ולעוף. פעם דיילת, תמיד דיילת. ולא משנה כמה ננסה להסביר את זה, נראה שאף אחד אחר לא מבין את מה שאנחנו עושים. אני נשואה כבר 10 שנים ובעלי עדיין מתקשה להבין את לוח הזמנים שלי. אז במובן מסוים אולי אנחנו קבוצה מיוחדת. אבל לא בגלל שאנחנו רוצים להיות.

A10. עוד אחד. החיים שלי...#CrewLife #מיומנויות נסיעות pic.twitter.com/15Tbmw8yO6- הת'ר פול (@Heather_Poole)3 בינואר 2014

ניסיתי להסביר לכתב כמה דברים שונים היום לעומת איך שהם היו כשהתחלתי לטוס לראשונה. בעבר, לחברות התעופה הייתה שליטה הדוקה על העובדים. פשוט גוגל "אלן מלכת השמיים". היא איבדה את עבודתה ב-2004 בגלל בלוגים, ואני די בטוח שזו הייתה התמונה ההיא שהיא צילמה כשהיא מתרווחת על פני שורת מושבים עם החולצה שלה פתורה אולי כפתור אחד יותר מדי שעשתה לה כפתור. או שאולי אלו היו רגליה הגרביות כל כך אהב לצלם במעבר. בעוד אלן מעולם לא הזכירה את חברת התעופה בה עבדה בשמה, המעסיק שלה ראה שחלק מתכני הבלוג אינו הולם ופיטר אותה. זו הסיבה שחלק מהדיילות הבכירות יותר שלנו נרתעות הרבה יותר מלחלוק דברים על התפקיד באינטרנט.

ראה גם:

אבל עובדים חדשים הם סיפור אחר לגמרי. פייסבוק וטוויטר הקשו על חברות התעופה לשמור על רסן חזק על העובדים שלהן, והמדיה החברתית מאפשרת לנו לא רק לשמור על קשר, אלא גם להתעדכן במדיניות החברה ובנושאים שעולים בעבודה. בעבר לא הייתה לנו דרך לדון בבעיות או להתכנס בזמנים קשים. רוב האנשים לא מבינים שאנחנו לא עובדים עם אותם הצוותים בכל טיסה - לפעמים אני לא אראה עמית לעבודה במשך שנים. במובנים רבים אנחנו מאוד מבודדים. זו עבודה בודדה. אבל המדיה החברתית שינתה את זה. מסביר מדוע חלק מהדיילות (כמוני!) עשויות להיראות פעילות מדי במדיה החברתית.

הפכתי את תמונת הנסיעות האהובה עליי בחג לכרטיס חג המולד.#חיי צוות #מיומנויות נסיעות pic.twitter.com/dhHgVu44We— הת'ר פול (@Heather_Poole)22 בנובמבר 2013

אני אוהב את העבודה שלי. רוב הדיילות כן. אז אם אתם רואים אותנו מצלמים סלפי בשדה תעופה או במטוס, זה רק כדי לתפוס רגע שנוכל להסתכל עליו אחורה בגאווה. רגע שאנחנו יכולים לחלוק עם המשפחה והחברים על הקרקע, ועם צוות הטיסה האחר אנחנו חולפים בשמיים. בלי עניין גדול, בלי רשת מחתרתית, בלי חברה סודית. רק #חיי צוות.