ביג דאטה זה עניין גדול, אבל זה לא אומר כלום אם אף אחד לא יכול להבין את זה. אבל יש אנשים שנולדים עם יכולת מולדת לעשות בדיוק את זה; ג'ר ת'ורפ הוא אדם כזה.

ת'ורפהוא אמן תוכנה מחולל ומחנך מוונקובר, קנדה, שעובד בצומת של מדע, מתמטיקה ואמנות באמצעות תוכנות מחשב מותאמות אישית שהוא יוצר עם הכלי החינמי, הקוד הפתוחעיבוד, שפת תכנות שפותחה ב-MIT. כרגע הוא אמן הנתונים במגורים ב-ניו יורק טיימסוהוא פרופסור נלווה בתוכנית ITP של אוניברסיטת ניו יורק. הוא גם המייסד המשותף של המשרד למחקר יצירתי, קבוצת מחקר רב-תחומית הבודקת אופנים חדשים של מעורבות בנתונים. ישבנו עם ת'ורפ כדי לדון בעיצוב, בהשראות שלו וברגשות שלו, שאיכשהו, הדמיית נתונים "לא כל כך קשה".

אתה האמן במגורים בניו יורק טיימס - מה זה אומר בדיוק?

ובכן, אני צריך לומר קודם כל שזו כותרת שהמצאתי...

התחלתי לעבוד במעבדת מו"פלפני שנתיים וחצי בפרויקט בשם Cascade, שהוא פרויקט הדמיה גדול של טוויטר. בעבר, במעבדת המו"פ היו חוקרים במעון, שהם בדרך כלל כינו "עתידנים במעון" - הם היו אנשים, בדרך כלל אקדמאים, בשבתון.מארק הנסןהיה כאן מ-UCLA בתפקיד הזה, עבד על כלי ההדמיה לטוויטר, והוא היה צריך מישהו שיעבוד על הצד הוויזואלי, ואני ידעתיניק בילטוןומייק יאנג, שהיו במעבדה הזו בעבר, והם המליצו עליי. זה עתה עברתי מוונקובר, והייתי אמור להיות כאן שישה שבועות לצורך מגורים בקולומביה, אז מיד אחרי התושבות הזו התחלתי כאן. זה היה לפני שנתיים וחצי. אני לא עושה שום דבר שמופיע באתר או בעיתון -- העבודה שלנו ממוקדת יותר במחקר.

איך אתה מגדיר "עיצוב"?

הייתה לי חוויה ממש מצחיקה. אני לא אציין שמות, אבל הייתי בחדר הזה עם כל המעצבים המדהימים האלה, ברמה עולמית, מדהימים. ודיברנו על השאלה הסופר פשוטה הזו -- 'מה זה עיצוב?' וזה היה מאוד מרגיע עבורי לשמוע אנשים שנמצאים בראש המשחק שלהם ממש לא מסוגלים לענות על השאלה הזו. כלומר, אנחנו תמיד יכולים לתת דוגמאות לעיצוב טוב, אנחנו יכולים לתת דוגמאות למה שאנחנו עושים עם זה, אבל לשאול מה זה בעצם זה דבר מאוד קשה.

אני לא באמת חושב על עצמי כמעצב במיוחד, וגם לא חושב על עצמי ספציפית כאמן או ספציפית כמתכנת או משהו כזה, אז קשה לי יותר לענות על השאלות הרחבות האלה על עיצוב. במובנים מסוימים אני מרגיש קצת כמו אאוטסיידר, למרות שלימדתי בבתי ספר לעיצוב במשך שנים, והרבה מהעבודה שאני עושה בהחלט מתאים לקטגוריית העיצוב, אבל אני לא חושב על עצמי כמעצב .

בהרצאת ה-TED שלך, אתה מדבר על האנשה של נתונים -- למה אתה חושב שזה חשוב?

יותר ויותר ויותר, הנתונים הופכים לחלק מחיי היומיום שלנו. אנחנו מייצרים כל כך הרבה נתונים, אנחנו צורכים כל כך הרבה נתונים, אבל לא באמת, אני חושב, כתרבות חשבנו על המעבר הזה ומה הוא בעצם אומר ומהן חלק מההשלכות. אני חושב שלעיצוב יש תפקיד מאוד מעניין של לגשר על הפער הזה ולהפוך את הנתונים לאנושיים יותר בדרכים שונות. אני חושב שבסופו של דבר זה מסתכם, מבחינתי, בשאלה של תועלת.

הנתונים הללו שאנו מייצרים הם שימושיים ביותר ובעלי ערך רב, אך המקומות היחידים שבהם נעשה שימוש ומוערך בהם הם בדרך כלל בעסקים כרגע. ואני חושב שיש אפשרות עצומה לבני אדם, לחברה כולה -- אם נוכל לחלוק את הנתונים האלה בצורה שימושית יותר, למדע ולבניית ערים, ולכל מיני דברים כאלה, אז זה נעשה הרבה יותר שימושי. אז בעבודה שלי אני באמת חושב על איך אנחנו יכולים לתת לאנשים הצצה אל סוג זה של עתיד. לתת לאנשים הזדמנות לחשוב על בעלות על נתונים או לתת לאנשים הדמיה רק ​​כדי שהם יוכלו לראות את סוגי הדברים שניתן לעשות עם נתונים. לפעמים זה סוג של אופטימיות, ולפעמים זה אמור להיות קצת מפחיד.

איך מגיעים לעיצוב? העיצובים שלך היו ליניאריים, "מולקולריים" ומעגליים, אם להזכיר כמה. האם יש הרבה ניסוי וטעייה?

אני עובד עם תוכנה, ותוכנה היא סוג של תהליך איטרטיבי מטבעו. אף אחד לא באמת כותב תוכנה ואז לוחץ על כפתור וזה נעשה. אתם כותבים משהו ובודקים אותו, כותבים אותו ובודקים אותו, כותבים אותו ובודקים אותו, כותבים אותו ובודקים אותו. כל פרויקט שאני עובד עליו הוא באמת איטרטיבי, הוא עובר דרך צורות שונות, רובן לא עובדות. אבל אני תמיד חושב על מה שהייתי מכנה גישה של 'נתונים תחילה', שבה אין לי מושג איך אני רוצה שהדבר הזה ייראה כשאני מתחיל, ואז הנתונים מעין מודיעים לתכנון. בדרך כלל אני מתחיל לעשות קצת שרטוט עם המספרים והנתונים, ויש כמה טפסים שצצים או כמה צורות שנוחות להפוך את הנתונים לקריאה.

המעגל הוא משהו שאני משתמש בו הרבה, והמעגל מקבל שם רע בנתונים כלומר, אבל יש הרבה פעמים שהוא באמת שימושי. עבורי, לעתים קרובות למדי אני שם דברים -- ציר זמן, למשל -- לטבעת. אם היית מותח את ציר הזמן הזה, זו תהיה גרפיקה רזה ארוכה, אבל גרפיקה רזה ארוכה היא לא טובה במיוחד, במיוחד להדפסה. אז אם אתה יכול לקחת את הגרפיקה הרזה הארוכה ולסלסל ​​אותה, יש לך צורה שמתאימה להדפסה.

איזה פרויקט היה הכי מאתגר ומדוע?

אני לא יודע אם יש לי תשובה ספציפית לשאלה הזו. כלומר, כל הפרויקטים שאני עובד עליהם אני מוצא די מאתגרים. הם תמיד מלאים בתסכול וברגעים של כעס, ואת יודעת, שום דבר לא קורה לי בקלות. אני תמיד אומר שאני עושה שני סוגים של פרויקטים: אני עושה פרויקטים שנמשכים יום, או שאני עושה פרויקטים שנמשכים כשנה. אבל אני לא יודע איזה מהם יותר קל. אני מתכוון שברור שזה שלוקח יום קצר יותר, אבל זה לא אומר שזה קל יותר.

אתה מדבר על עבודה בצומת של מדע, אמנות ועיצוב - במה זה שונה ממעצב טיפוסי?

באתי מרקע מדעי במקור, אחר כך עבדתי בעיצוב הרבה זמן, אחר כך עברתי לתחום האמנויות, ועכשיו אני תופס אזור ערפילי בין הדברים האלה, שאני לגמרי שמח להיות בו. בשבילי, אני חושב שבאמת יש חלוקה, בהחלט יש חלוקה בין עיצוב לאמנות, ובוודאי שיש חלוקה בין אמנות למדע. מדע ועיצוב לא נוגעים בצורה שבה הם צריכים לגעת, ולכן זה אחד הדברים שאני באמת מעוניין בהם - שימוש באמנות כציר כדי להפגיש בין שני הדברים האלה.

לכל סט נתונים יש אופי ייחודי משלו, וזה אחד הדברים שאני תמיד חושב עליהם כשאני עובד - 'איך אתה יכול לאמץ את האופי של מערך הנתונים הזה?'

בתור ממחיש נתונים, אין לך בהכרח קצב או תחום מומחיות - האם אתה צריך להיות מומחה כדי להיות מסוגל לייצג את הנתונים?

אחד הדברים שאני מאוד אוהב בעבודה שאני עושה הוא שהיא מאפשרת לי ללכת לדיסציפלינות שונות ולמקומות שונים ולהשיג סוג מסוים של מומחיות ברמה נמוכה לגבי הדברים האלה. ברור שאין לי זמן להיות מומחה לגביהם, אבל, עם פרויקט קפלר (למעלה) למדתי הרבה על כוכבי לכת חיצוניים. אנחנו עובדים עכשיו על פרויקט מחוץ ל"טיימס" שמסתכל על מלונות, אז אנחנו עושים הרבה מחקר על איך מלונות פועלים, כמה מלונות יש באמריקה, מה טווח המחירים שלהם, איפה הם נמצאים ממוקם וכן הלאה. אני מוצא את סוגי הפרויקטים האלה באמת מעניינים כי זה משנה את הדרך שבה אתה מסתכל על העולם. עכשיו אני הולך ברחוב, ואני אומר 'אה, אני יכול לספר לך קצת על המלון הזה'. עבור פרויקט ישן יותר, למדנו שיש יותר ממיליון אנשים באוויר בכל זמן נתון, וזה היה דבר ממש מזעזע עבורי. ויש יותר מעשרת אלפים שדות תעופה באמריקה -- אם אתה טס במהלך היום, אתה למעשה אף פעם לא יכול להסתכל מהחלון מבלי לראות שדה תעופה איפשהו. זה היה אחד מהדברים שבהם העבודה עם הנתונים ממש דיממה לתוך חיי. עכשיו אני יודע יותר על שדות תעופה ממה שידעתי קודם. זה משנה את הדרך שבה אתה מתבונן בדברים.

איפה אתה מחפש השראה, ומהם כמה מהנתונים האהובים עליך, כלומר פרויקטים ממקורות אחרים?

אני לא משקיע הרבה זמן בהסתכלות על נתונים, כלומר עבודה כי אני לא חושב שזה פרודוקטיבי עבורי להסתכל על מה שאנשים אחרים עושים כל כך הרבה. ברור, אני בטוויטר, אז אני רואה הרבה דברים ואני מעריך את העבודה שאנשים אחרים עושים, אבל כשאני מתכונן לעשות פרויקט, הדבר האחרון שאני עושה הוא ללכת ולהסתכל מה עוד אנשים עשו -- באופן בלתי נמנע אתה הולך למצוא מישהו שעשה את אותו הדבר שאתה ניגש אליו וזה יודיע לך על הדרך שבה אתה הולך להמשיך, כך או כך. אני נוטה לא לחשוב כל כך על נתונים, כלומר. אבל אני מקבל הרבה השראה מהסיפורת, ומהעולם, מהעולם הגדול, כמו במוזיאונים וכאלה.

אני חושב שהספרים האלה שאוספים הדמיית נתונים הם באמת מעניינים, אבל אני לא באמת מסתכל עליהם, כי אני לא רוצה להיות מושפע מזה יותר מדי, וגם, אין דבר יותר מזלזל מאשר להסתכל על אוסף של עבודות שהוא סיים, והוא מפורסם היטב, וזה פשוט גורם לך להרגיש כמו 'אוי אלוהים, אני לעולם לא אסיים את הפרויקט הזה, הוא לעולם לא יהיה טוב כמו זה'. אז אני פשוט לא חושב על זה כל כך.

הדמיה של אנשים מצייצים "בוקר טוב" ב-21 באוגוסט 2009

מה העצה שלך לאנשים השואפים להיכנס לעיצוב ובמיוחד להדמיית נתונים?

זה אותו דבר כמעט עם הכל. יש כל כך הרבה אנשים שאני שומע מהם שהם כמו, 'אני באמת רוצה לעשות את זה, מה זה כמה ספרים, מה אני צריך לקרוא?' אתה רק צריך לעשות את זה. וסוג הסוד הבסיסי לגבי נתונים הוא שזה לא כל כך קשה. אנחנו עושים פעולה פשוטה מאוד, אנחנו לוקחים (בדרך כלל) מספר, וממפים אותו למשהו, בין אם זה מיפוי לצבע לגודל או למיקום על המסך. כל אחד יכול לקחת קבוצה של מספרים ולחשוב על דרכים לצייר את זה על פיסת נייר. שני הדברים שאני תמיד אומר לאנשים זה: קודם כל אתה צריך להתחיל עם זה ולהודות שהדברים שהפרויקטים הראשונים שלך יהיו מבאסים, וזה בסדר. אתה יודע, אתה לא יכול לצפות לעשות משהו יפה בפעם הראשונה. הדמיית הנתונים הראשונה שלי הייתה נוראית.

הדבר השני שאני אומר לתלמידים שלי הוא לחשוב על משהו שקרוב אליך, משהו שרלוונטי לך באופן אישי. אם זה לא מהדהד לך, אתה לא תעשה איתו עבודה טובה. אנחנו חיים בעולם ממש מגניב כרגע שבו יש הרבה נתונים שנגישים לנו, בין אם זה נתוני המיקום שלך לאורך זמן, עסקאות הדוא"ל שלך.

הפרס של הדמיית נתונים מגיע מגילוי, ואם אתה לא עושה משהו שבו הגילוי הזה ירגיש לך כמו התגלות כלשהי, אז אתה לא תקבל את זה.