אזהרה: אם אתם מחפשים סיפור על הרומנטיקה של מסע בחלל -- ההרפתקה, הפלא, ההתעלות של מה שאנו יודעים בשם חקר אלמוני גדול -- זה לא זה. הסתובב עכשיו.
עדיין איתי? גָדוֹל. אז הנה משהו מהצד השני של החלל. הצד הפחות רומנטי, ולמעשה מגעיל במעורפל. הצד שמעורבשתיית שתן ממוחזרושימוש בחדרי אמבטיה הכוללים שואבי אבקו
על כדור הארץ, אנחנו בקושי שמים לב לתהליך הזה: תאי העור שלנו נמסים וכוח המשיכה מושך אותם מהגוף שלנו, בצורה נוחה ובלתי נראת. בחלל, לעומת זאת, אין כוח משיכה כדי למשוך את התאים המתים (טכנית: הדטריטוס). מה שאומר שהדטריטוס, שנותר לנפשו, פשוט צף. מה, בהתחשב בעובדה שמספר אסטרונאוטים חיים בתחנת החלל בו-זמנית, והעובדה שאפילו נוסעי חלל מאומנים מאוד עלולים להיסחף מעננים צפים של עור מת, הוא פחות אידיאלי.
בסרטון שלמעלה, דייר ISS לשעברדון פטיטמתאר מה קורה כאשר, במיוחד, אתה מוריד את הגרביים שלך בתחנה. "הענן הזה, הפיצוץ הזה של חלקיקי עור - דטריטוס - צף החוצה", הוא אומר. "ואתה בסביבה חסרת המשקל הזו, ולחלקיקים אין לאן ללכת אלא לצאת."
זה אפילו נכון לגבי יבלות בכף הרגל - שאחרי כמה חודשים של חוסר משקל, נוטים להתרכך. אשאיר את הפרטים לפטיט, אבל השורה התחתונה היא כזו: אם אי פעם תמצא את עצמך גר בתחנת חלל, וודא שמערכת האוורור של התחנה עובדת ממש ממש טוב. כי, בתור אסטרונאוטמייק מאסימינומזהיר בסרטון: "זה באמת נשמע די מגעיל."
"טוב, זה כן," פטיט עונה. "אבל זה חלק מלהיות בן אדם".
