ביל סימונס, שהקים את גרנטלנד, ו-ESPN מצאו זה את זה בדיוק ברגע הנכון.

השניים לא היו הגיוניים בעידן שלפני האינטרנט. באינטרנט, הם היו שידוך מגן עדן, ביחד בנו קהלים עצומים וסללו את הדרך לאופן שבו ידברו על ספורט באינטרנט.

ביום שישי הודיעה ESPN על השעייתו של Grantland, האתר שסימונס הקים בזמן שהיה בחברה.

הסיפור על איך ESPN וסימונס התאחדו - ובסופו של דבר יצרו את גרנטלנד - הוא סיפור מוזר.

ESPN רכבה על הפיצוץ של הטלוויזיה בכבלים בשנות השמונים והתשעים והפכה לאחת מחברות התקשורת החשובות ביותר בעולם. כעת הוא מושרש היטב בממסד התקשורתי, כולל עסקאות של מיליארדי דולרים עם ה-NFL וה-NBA.

סימונס היה עובד לשעבר בעיתון ברמה נמוכה שהפך לברמן, שפנה לטור ב-AOL בזמן שבדיקת אימייל פירושה להפעיל מודם ברעש חריקות מוזר.

סימונס הצטרף ל-ESPN ב-2001 והפך במהרה לאחד הכותבים הנקראים ביותר באינטרנט ובמקביל גם דחף את ESPN לעתיד, פתח פודקאסט פופולרי, השיק סדרה של סרטים תיעודיים קצרים ויצר את Grantland, אתר עצמאי שהתקרב לספורט ולתרבות הפופ. כאמנות גבוהה להדיוט.

האתר נתן ל-ESPN את היתרון והקול שחיזקו את הנוכחות המקוונת הקיימת שלה. לכל אתר ספורט אחר יש את אותם תוצאות כמו ESPN, אבל לאף אחד מהם לא היו סימונס והכותבים החדים שלו. גרנטלנד היה מאוד אתר האינטרנט שלו, עם רגישות גבוהה-נמוכה שצמחה מלוס אנג'לס, בצד השני של המדינה מהמטה של ​​ESPN בריסטול, קונטיקט. האתר הוקדש לסוג של כתיבה אינטרנטית פטפטנית אך עמוקה ארוכת צורה שהוא עזר לחלוץ. סימונס ידוע כבעל עין לכישרון, והוא קטף סופרים רבים שבתוך כמה שנים קצרות הפכו נחשבים.

כעת, סימונס איננו - החוזה שלו לא חודש לאחר שהושעה מספר פעמים בגלל הערות בטוויטר ובפודקאסט שלו, החברה פרסמה באכזריות את החדשות בניו יורק טיימס לפני שאפילו סיפרה לסימונס. גם גרנטלנד נגמר. ESPN הודיעה על סיום האתר ביום שישי לאחר ארבע שנים של פרסום.

הנכונות של החברה לתת לסימון ללכת וחוסר היכולת לשמור על האתר מעלה את השאלה: האם ESPN פוצצה את הסיכוי שלה להחזיק באינטרנט לספורט?

גרנטלנד

הנרטיב הרווח מתנהל כך: גרנטלנד היה פרויקט תשוקה שהועלה ל-ESPN על ידי סימונס, שראה בעיני רוחו מקום לכתיבה בעלת מחשבה גבוהה, אך נגישה, בעלת ידע תרבותי, שעזר לה לפופולריות. ESPN הסכימה לממן את זה אבל לא סיפקה המון תמיכה. גרנטלנד צמח מלוס אנג'לס, בצד השני של המדינה מהמטה של ​​ESPN.

גרנטלנד התחיל בקטן אבל מצא את צעדיו, בסופו של דבר השיג יותר תמיכה בעבודתה הודות לשליטה שסיימונס החזיק עם בכירים ב-ESPN. לאחר כמה שנים, האתר הפך בסופו של דבר בדיוק למה שהוא אמור להיות. סופרים פרסמו באופן שגרתי מאמרים ארוכים על ספורט אך גם על מגוון נושאים כולל סרטים, טלוויזיה ואירועים אקטואליים. הקהל שלה לא היה ענק, אבל הוא היה נאמן ואמיד.

האתר פעל כמעט ללא תלות ב-ESPN. הצוות שלה ראה את עצמם גרנטלנדים, לא עובדי ESPN. סימונס היה כמעט הקשר האמיתי היחיד בחזרה לבריסטול. הקשר הזה התקלקל במהירות אחרי שהוא עזב.

אוווווו RT@katiebakes: יום הולדת שלישי שמח GRANTLANDpic.twitter.com/Dukp1L2ApT— ביל סימונס (@BillSimmons)7 ביוני 2014

כריס קונלי, שתרם קצת לאתר בעיקר בפודקאסטים, נבחר כעורך זמני. כהונתו התחילה ברגל לא נכונה, כאשר רבים מהכותבים הטובים ביותר באתר עזבו לאחר שבוע בלבד בהדרכת קונלי. קולו השתנה: האתר הפך לחדש יותר ושוק המוני יותר, מתגאה ב"בלעדיים" כמוראיון עם ליאונרדו דיקפריו על סרטו החדש.

לפני כן, המילה "בלעדי" הייתה משהו שגרנטלנד השתמש בולגמרי על הלשון.

מאז, הצוות הלך והצטמצם מיום ליום. גרנטלנד איבדה את השני בפיקודו על מאמר המערכת של MTV, זוכה פרס הפוליצר ווסלי מוריס לניו יורק טיימס, רמברט בראון לניו יורק מגזין וארבעה אנשי צוות שהולכים לעבוד עם סימונס על פרויקט חדש. בינתיים, אלה שנותרו בגרנטלנד נמצאים בנקודה קשה, ורבים בקושי מסתירים את אומללותם.

ESPN טענה שהאתר ימשיך, אפילו בשיחות עם Mashable ימים ספורים לפני הוצאת התקע. ESPN סירבה להגיב על הקטע הזה.

עמודה: אני שומע שעשרות אנשים שעבודתם/עתידיהם השתלשלו מעל בור בששת החודשים האחרונים עשויים להיות אומללים - הולי אנדרסון (@HollyAnderson)17 באוקטובר 2015

העתיד

זה היה יכול ללכת בדרך אחרת.

לפני שסיימונס עזב, נשיא ESPN, ג'ון סקיפר, נשאל מדוע החברה טבעה כסף בגרנטלנד. האתר לעולם לא היה אומר הרבה לשורה התחתונה של ESPN. מה היה הטעם?

אהבה -- זו התשובה סקיפרנתן. ESPN היה צריך לגרום לדברים שאנשים אוהבים. זה רעיון הגיוני לחלוטין עבור חברה שהצליחה לפעול במשך עשרות שנים מבלי שיהיה אכפת אם אנשים אוהבים את ESPN.

כשסקיפר פרסם הצהרה על שחרור מסימונס, הוא סיים את זה עם "ESPN נשארת מחויבת לגרנטלנד ויש לנו קבוצה חזקה במקום".

ואכן ESPN וסקיפר נראו משוכנעים מספיק מהרעיון הזה כדי להמשיך בשני פרויקטים דומים לגרנטלנד.

זֶהקנה את הזכויות על FiveThirtyEightוהביא איתו את נייט סילבר, במובנים רבים את הגרסה הפוליטית של סימונס.

זה גם התחיל לעבוד על "הבלתי מנוצח", אתר שנקרא "הגרנטלנד השחור" ויופעל על ידי ג'ייסון ויטלוק, בעל טור פופולרי נוסף ב-ESPN. האתר הזה עדיין לא יצא לדרך ומאז ויטלוק עזב את החברה, אבל ESPN פשוט שכר

קווין מרידה, שהיה העורך הראשי של הוושינגטון פוסט, כדי להפעיל את הפרויקט.

ESPN אמרה שהיא מחויבת לנכסים האלה ושהם לא יושפעו מהסגירה של גרנטלנד.

זה נראה קצת קשה להאמין.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2015/10/Simmons-Emmy.jpg" caption="טייט דונובן, ומשמאל, דן סילבר, קונור של, מאורה מנאט, ג'ון דאל וביל סימונס מצטלמים לפורטרט בטקס פרסי האמי לאמנויות יצירתיות של האקדמיה לטלוויזיה בתיאטרון נוקיה LA LIVE ביום שבת, באוגוסט. ב-16, 2014, בלוס אנג'לס היה סימונס המפיק בפועל של "30 עבור 30 סרטים קצרים", שזכתה בפרס על תוכנית עיון בפורמט קצר. credit="Vince Bucci/Invision עבור האקדמיה לטלוויזיה" ]

הדאגה של ESPN היא שהיא פשוט לא קיבלה את גרנטלנד. אולי זה אות כבוד לזוהר של סימונס ולרקורד שלו להפוך הרבה ממה שהוא נגע לזהב. או אולי זה נובע מהעובדה שהוא שמר על האתר מבודד מ-ESPN ויצר אווירה שציירה את החברה כ"Big Bad ESPN", כפי שאמר אחד הבכירים בפני Vanity Fair.

כך או כך, ברגע שהוא עזב, מהר מאוד התברר של-ESPN פשוט אין הרבה מושג איך להתייחס לאתר או לאנשים בו. מבט מהיר עלתגובות כותבי גרנטלנד בטוויטרמספק מושג עד כמה הם אהבו את האתר ותגובות הקוראים מוכיחות זאת.

אהבתי את כל מי שעבדתי איתו ב-G ואהבתי את מה שבנינו. לראות אנשים טובים/חביבים/מוכשרים זוכים ליחס כה קשוח = פשוט מזעזע.— ביל סימונס (@BillSimmons)30 באוקטובר 2015