אַשׁרַאי:
אַשׁרַאי:
תודה לכולם על ההערות והמיילים על החוויות שלכם עם חוסר היגיון. נושא נפוץ שמופיע הוא הרגע מיד אחרי שאנחנו מקבלים את ההחלטה הלא נכונה, ואיך אנחנו מכים את עצמנו בראש: "למה בדיוק עשיתי את זה?"
מה שמעניין אותי גם הם זמנים שבהם אנחנו חושבים שאנחנו מקבלים את ההחלטה הרציונלית לחלוטין, כשאנחנו חושבים שאנחנו מקבלים את ההחלטה מכל הסיבות הנכונות - אבל אנחנו לא. אחד ממחקרי המחקר שאנו בוחנים ב-Sway קשור לאופן שבו משקיעי הון סיכון מעריכים את ההשקעות שלהם.
אפשר לחשוב שמכל האנשים, קרנות הון סיכון יעריכו השקעה על סמך התשואה שלה. עושה כסף=טוב. מפסיד כסף=רע. אבל התברר שהגורם החשוב ביותר עבור הון סיכון היה בעצם התדירות שבה היזם שהם מימנו שמר על קשר.
יזמים שנשארו בתקשורת תכופה - לא משנה על מה הם דיברו בפועל - גרמו לחברות הון סיכון מאושרות יותר מההשקעה. כעת, הנטייה היא לשים את האף לאבן השחזה ולמעשה לעבוד בניגוד לשוחח עם מממנים. וכשהחדשות רעות, אנחנו רוצים במיוחד להסתיר ולהימנע מה-VC.
אבל מסתבר שחברות הון סיכון ממש ממש רוצים לשמוע את קולם, להרגיש שהם חלק מהתהליך. אז בכל אופן הרם טלפון ושוחח עם המממנים האהובים עליך (או אפילו לא כל כך אהובים). הקשיבו להם. לגרום להם להרגיש מעורבים.
