כשאנחנו מדברים על שיתוף קבצים, יש מגוון שלם של נושאים שבדרך כלל מתערבבים או מתייחסים אליהם כאחד כשהם באמת דברים שונים מאוד.
האם זה בסדר לשאול תקליטור שמע שקניתי זה עתה? האם זה בסדר להשמיע את זה לכמה חברים במסיבה? האם אני יכול להמיר אותו לקבצי MP3 או ליצור עותק? האם זה בסדר אם אשים אותו בתיקייה משותפת של יישום P2P כגון eMule?
בקצה השני של הספקטרום, יש לך יוצרי אפליקציות P2P, בעלי אתרי קישורים (אתרים שבדרך כלל לא מארחים שום תוכן, הם רק מקשרים לתוכן שנמצא במקומות אחרים) וטרקרים.
לפעמים, תשמע שכל האמור לעיל אינו חוקי. לעתים קרובות, יצחקו על דוגמאות קיצוניות כמו "להאזין לתקליטור עם חבר" (טוב כמובן שאתה יכול לעשות את זה) אבל כשזה מגיע ליצירת עותק גיבוי פשוט, זה ייקרא אזור אפור או אפילו יוכרז בלתי חוקי.
לעתים רחוקות מאוד תשמע בית משפט מחליט שקישור לחומרים המוגנים בזכויות יוצרים הוא בסדר, אבל זה בדיוק איך השופט הספרדי ראול נ. גארסיה אורג'ודו פסק במקרה של אגודת אספני המוזיקה הספרדיתSGAE(החברה הכללית של סופרים ומוציאים לאור) לעומת Jesus Guerra, הבעלים של אתר קישוריםwww.elrincondejesus.com.
האם הטיעונים של השופט ראול הגיוניים? אתה בטוח שכן. רֵאשִׁית,הוא דחה את בקשתו של SGAEלסגור את האתר של Guerra ביוני, ואמר כי "רשתות P2P, כהעברת נתונים גרידא בין משתמשי אינטרנט, אינן מפרות, באופן עקרוני, כל זכות המוגנת בחוק הקניין הרוחני".
כעת, הוא החליט ש"הצעת אינדקס של קישורים ו/או קישור לחומר המוגן בזכויות יוצרים אינו זהה להפצה". החלטתו התבססה במידה רבה על העובדה ש-Guerra לא מרוויחה מהאתר רווחים ישירים או עקיפים.
מבלי להיכנס לצד המוסרי של הסיפור, ברור שאין הבדל גדול במיוחד בין אתר כמו www.elrincondejesus.com לגוגל. ואם אתה מתחיל ללכת בדרך הזו, אתה מוצא תקדימים משפטיים מוזרים, כמו ההחלטה האחרונה של בית משפט איטלקי, אשרמצאו את המנהלים של גוגל איטליה אשמיםעל סרטון פוגעני שגוגל לא הצליחה להסיר מהאינדקס שלה.
