זוהי מודעת הבאנר הראשונה בעולם

לקראתהמאשיס, Mashable מפעילה סדרה שבועית החוגגת כמה "ראשונות" פרסומיות. צפו לפרקים חדשים בסדרה מדי שבוע.

בניגוד ל"ראשונות" פרסומיות אחרות כמו מודעת הטלוויזיה הראשונה או ההוצאה הראשונה להדפסה, הבאת מודעות באנרים לעולם נראית כמו הוקרה מפוקפקת.

ג'ו מקמבלי, הבחור שזוכה לעתים קרובות להמצאת יחידת המודעות באוקטובר 1994, מסוכסך משהו לגבי זה. לאחרונה הוא כתב אכתבה של Harvard Business Reviewבטענה שאחרי הופעת בכורה מבטיחה, באנרים היו כוח מושקע עד שנת 1998: "חזרנו לספק את מה שמסרו תוכניות טלוויזיה, פרסומות ברדיו ופרסומות מודפסות במשך שנים: הודעות מכירה", כתב. "השאר, כמו שאומרים, זה היסטוריה".

ראה גם:

או שכן? בתור מקמבלי, כיום המייסד והמנהל הקריאטיבי במפעל הפלא, מודה, עסקי הבאנרים גדולים מתמיד. נילסןמְשׁוֹעָרשעסקי התצוגה צמחו ב-26.3% ברחבי העולם ברבעון הראשון. ל-eMarketer יש גםחזושההכנסות מתצוגה יעפילו על ההכנסות מפרסום ברשת החיפוש בארה"ב ב-2015.

ברור שבעוד שמקמבלי חושב שבאנרים הם שממה יצירתית, יש הרבה אנשים שעדיין עומדים בתור לקנות אותם. קרייג קנאריק, שעבד עם מקמבלי על הבאנר הראשון הזה לפני 19 שנים, אומר שזה לא מפתיע שרוב מודעות הבאנר מבאסות. "תשעים ותשעה אחוז מרוב הפרסום הוא גרוע", הוא אומר.

אז לגבי מודעת הבאנר הראשונה.

ב-1994 היו "רק" כ-30 מיליון אנשים ברשת. רובם ניגשו לאינטרנט באמצעות שירותים כמו Prodigy ו-CompuServe. ספקיות האינטרנט הללו הריצו מודעות משלהן, אך מכיוון שהרשתות היו פרטיות הן אינן נחשבות למודעות באנר אמיתיות. במקום זאת, מהדורת ה-27 באוקטובר 1994 של HotWired, גרסת האינטרנט של Wired הייתה אמורה להיות הראשונה להפעיל מודעות באנר אמיתיות.

הלקוח של מקמבלי, AT&T, היה אחד מבין כמה שהוצגו בגיליון זה, אך זוכה לזכותו להיות הראשון. מַדוּעַ? או בגלל שהחומרים שלה היו הראשונים שהגיעו למשרד של HotWired או שהוא היה הפופולרי ביותר. תלוי עם מי אתה מדבר.

אַשׁרַאי:

שימו לב שהלוגו של AT&T לא היה בשום מקום. הסיבה לכך היא שהלקוח לא סומן לחלוטין. השפה התייחסה גם לאקמפיין קדוםבזמנו עם הנושא "תרצו", שהבטיח שבקרוב תוכלו לעשות דברים כמו לקרוא ספר באינטרנט, לקבל הנחיות במכונית ולשלוח פקס מהחוף.

במקרה זה, לחיצה על הבאנר הביאה את המשתמש לאתר מיקרו שבו הוא יכול למצוא רשימות של המוזיאונים המובילים ואתרים אחרים שמרחיבים את התודעה. "ראינו את המודעה שלנו כסוג של הודעת שירות לציבור", אומר אוטו טימונס, שעבד על הבאנר וכיום מנהל ב-3GR.

הרעיון, אמר מקמבלי, היה ש-AT&T רוצה "להעביר אנשים" דרך האינטרנט. למודעה היה שיעור קליקים של 44%, נתון שחייב הרבה לחדשנות של יחידת המודעות. (שיעור הקליקים הנוכחי הוא בערך0.1%.) אבל זו לא הסיבה היחידה. כפי שמציין קנאריק, לא היה הרבה מה לעשות באינטרנט בשנת 1994. חלק גדול מהפעילות נסב סביב קריאת אתרים שמפרטים קישורים לאתרים אחרים.

במבט מבעד לעדשה של 2013, הבאנר הראשון נראה מוזר אך גם מבשר רעות מעורר תחושה שדומה להסתכלות על גלריה של תמונות תינוקות של דיקטטורים. בעוד שמקמלרי מרגיש מסוכסך לגבי תפקידו ביצירת צורת פרסום מושמצת כעת, קנאריק כיום מנכ"למאכלי פה, אומר שהוא גאה בתפקיד שמילא. "היה נהדר ומרגש", הוא אומר. "זה היה ניסוי."

מכריזים על המאשיס

במהלך השנים האחרונות, מהפכת המדיה החברתית הגדירה מחדש לחלוטין את השיווק.

בסביבה כזו, אנחנו חושבים שמגיעים למשווקים כל הכבוד על ביצוע השיחות הנכונות ויישום פתרונות יצירתיים. בגלל זה יצרנוהמאשיס, שנועדו לזהות את השיווק הטוב ביותר במדיה החברתית.