ארה"ב נמצאת בעיצומה של תנופת גז טבעי, וחקירה חדשה של ארבע מהמדינות המייצרות את הגז הטבעי ביותר מאתגרת את תעשיית האנרגיה מבטיחה שתהליך ההפקה אינו מזהם מי תהום.
סוכנות הידיעות APנתונים שנאספומפנסילבניה, אוהיו, מערב וירג'יניה וטקסס, ומצאו מאות תלונות הקשורות לקידוח מהשנים האחרונות, לפי דו"ח שפורסם באינטרנט ביום ראשון. למרות שהמדינות לא היו עקביות במידע שפרסמו, החקירה גילתה שחלק מהתלונות הללו הובילו למקרים מאושרים של זיהום מי באר.
ראה גם:
תוצאות החקירה של AP היו כדלקמן:
במערב וירג'יניה, גורמים רשמיים ציטטו כ-122 תלונות על זיהום מי באר בארבע השנים האחרונות. קודחים "הסכימו לנקוט בפעולה מתקנת" בארבעה מהמקרים הללו.
מחלקת הסביבה של פנסילבניה אישרה 106 מקרים של זיהום מי באר מאז 2005, ואמרה שהמדינה עשויה לפרסם נתונים נוספים בחודשים הקרובים.
אוהיו הגישה 190 תלונות מינואר 2010 עד דצמבר 2013. המדינה אישרה שישה מקרים של זיהום מי באר, אך דובר משרד אוהיו למשאבי טבע, מארק ברוס, אמר שאף אחד מששת המקרים לא קשור להפקת גז טבעי.
טקסס סיפקה גיליון אלקטרוני עם יותר מ-2,000 תלונות, 62 מהן קשורות להפקת נפט וגז. גורם רשמי במדינה אמר שטקסס לא אישרה אף מקרה של זיהום מי באר הקשור לקידוח בעשר השנים האחרונות.
למרות שתומכי הגז הטבעי טוענים שהוא נשרף נקי יותר מדלקים מאובנים אחרים כמו נפט ופחם, מתנגדי איכות הסביבה אומרים שהתהליך של סילוק הגז מתצורות סלע עמוקות מסכן את אספקת המים המקומית.
תהליך המיצוי, המכונה שבירה הידראולית או "פראקינג", כולל שאיבת מים, חול וכימיקלים לאדמה בלחצים גבוהים במיוחד כדי לנקב את הסלע הקבור שאוגר את הגז. כאשר חלק מאותו נוזל חוזר אל פני השטח בצורת פסולת, נמצא שהוא מכיל "כמויות גדולות" של מי תהום, בנוסף ל"מלח, כימיקלים לקידוח, מתכות כבדות וקרינה ברמה נמוכה טבעית", לפי דוח AP.
בנוסף, מי השפכים המופקים מפריקינג נשלחים למפעלי טיהור שפכים "שאינם יכולים להסיר חלק מהמזהמים לפני שהמים מוזרמים לנהרות ולנחלים המספקים מי שתייה", לפי ניו יורק טיימס משנת 2011דִוּוּחַ.
בהתיאור של פראקינג, קבוצת תעשיית האנרגיה Western Energy Alliance קובעת כי "פראקינג בוצע ביותר מ-1.2 מיליון בארות מאז 1949 עם רקורד בטיחותי למופת וללא מקרים מתועדים של זיהום מי שתייה".
חקירת AP רחוקה מלהיות חד משמעית מכמה סיבות. ראשית, התלונות שצוינו קשורות הן לפראקינג והן לקידוחי גז מסורתיים, כך שקשה להפריד בין ההשפעה של השניים. בנוסף, הפרקינג בארה"ב אינו מוגבל לארבע המדינות הללו. אמפה אינטראקטיביתשהופק על ידי ארגון החוק הסביבתי Earthjustice מציע ש-18 מדינות מאפשרות פריקינג.
למעשה, ארה"ב עלתה על סעודיה בשנה שעברה והפכה ל-הספק הגדול בעולםשל נפט, בעיקר בגלל נפט מפצלים וגז טבעי המופקים באמצעות פרקינג, לפי חברת הייעוץ PIRA.
עם זאת, מהמידע שארבע המדינות פרסמו ל-AP, לא ניתן לקבוע באמת את ההשפעה של תנופת הגז הטבעי על מי השתייה. מלבד ההשלכות הסביבתיות האפשריות, דו"ח AP מצביע על כך ש"בלבול ניכר" לגבי היקף הבעיה מקשה על הציבור לסמוך על קביעות של חברות קידוח לפיהן הפראקינג אינו מהווה איום על אספקת המים.
"אם לתעשייה אין מה להסתיר, אז הם צריכים להיות מוכנים לתת לעובדות לדבר בעד עצמן", אמר לסוכנות הידיעות AP סקוט אנדרסון, מומחה לקידוחי נפט וגז בקרן ללא מטרות רווח להגנת הסביבה. "כך גם לגבי סוכנויות רגולטוריות".
הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית נמצאת בעיצומו של ניהול אמחקר מרכזיעל השפעת הפרקינג על מי התהום; היא מצפה לפרסם את תוצאותיה מתישהו השנה.
אתה יכול למצוא את הדו"ח המלא על החקירה של AP לגבי תלונות על זיהום מי בארכָּאן.
[wp_scm_comment]
