אתמול, אנחנוהזכיר הצעת חוק שיצאה מוועדת הסנאטיום חמישי מציע הגנות אזרחיות לחברות אינטרנט המציעות נתונים פרטיים ל-NSA כאשר נשאלו, בעודבאותו הזמן מתקשר לג'רי יאנגלוועדת החוץ של הבית כדי להעיד על הפרטים של עשיית אותו הדבר עבור סין. ההפרעה הדו-קוטבית של חירויות האזרח נמשכת גם היום כשהקונגרס התקרב צעד נוסף לחקיקת חוק חדש המסדיר היבטים מרכזיים של אופן פעילותן של חברות טכנולוגיה אמריקאיות במדינות כמו סין, שבהן ממשלות מצנזרות או מבצעות מניפולציות אחרות באינטרנט.

היום, ועדת בית הנבחרים האמריקאית לענייני חוץ תמכה בחוק החופש המקוון העולמיבהצבעה קולית. החוק נקרא "הכרחי" על ידי אנשים כמו טום לנטוס (D-Calif) כי "האינטרנט צריך להיות כלי לטוב וכזה שעוזר לקדם ערכים אמריקאים", הוא אומר.

דחף השטר נשמע טוב על פני השטח. מי באמת אוהב צנזורה ודיכוי? הצעת החוק מציעה להקים את "המשרד לחופש אינטרנט גלובלי". הירידה לפרטים היא כאשר הצעת החוק מראה את האופי הבלתי ניתן לניהול של מה שהממשלה מתכוונת להשיג.

כל מנועי החיפוש האמריקאיים, למשל, חייבים לספק רשימה ל-OGIF של כל מילות מפתח שעבורן סיננו תוצאות חיפוש לממשלה. כל שירות אירוח תוכן (שיכול להיות פירושו כל דבר מבלוג ועד חברת אירוח אתרים) חייב לספק את כל כתובות האתרים לנתונים שהם מארחים שהוסרו מהשרת, נחסמו מנגישות לאינטרנט או סוננו על ידי מילת מפתח כדי לציית למדיניות של ממשלה זרה.

כל אי עמידה עלולה לגרום לקנסות הנעים בין 10,000 ל-$2,000,000, שיוקצה על ידי התובע הכללי של ארה"ב. ניתן להעריך קנסות ועונשים למפיקי תוכן, עובדים, בעלים או בעלי מניות.

אז, כדי להחזיר את זה לאנגלית פשוטה, ממשלת ארה"ב חושבת שעל ידי הוספת שכבה של בירוקרטיה לייצור תוכן ולחיפוש, היא תשמן את ההילוכים של חופש הביטוי באינטרנט. או כפי שניסח זאת הנשיא רייגן: "המילים המפחידות ביותר בשפה האנגלית הן: אני מהממשלה ואני כאן כדי לעזור".