מכוניות בנהיגה עצמית, הארכת חיים קיצונית, וwifi עולמי מסופק על ידי בלוני מזג אוויר: גוגל מייצרת פרויקטים שנשמעים כמו מדע בדיוני למציאות במעבדת המחקר החשאית שלה, Google X.
ויכול להיות שזו בדיוק הבעיה.
גוגל סוף סוף אפשרה לעיתונאי, ג'ון גרטנר של חברת Fast Company,לפרופיל Google X. הדו"ח שלו הואבדוכני עיתונים (לפחות דיגיטליים)הַיוֹם. הפרט האסטרטגי המעניין ביותר שליקט היה התהליך של גוגל לבחירת פרויקטי Google X:
[T]הנה שלושה קריטריונים ש-X פרויקטים חולקים. כולם חייבים לטפל בבעיה שמשפיעה על מיליוני - או טוב יותר, מיליארדי - של אנשים.כולם חייבים להשתמש בפתרון רדיקלי שיש בו לפחות מרכיב הדומה למדע בדיוני.וכולם חייבים להשתמש בטכנולוגיות שניתן להשיג כעת (או כמעט כמעט). אבל ל-Rich DeVaul, ראש ה-Rapid Eval, יש עיקרון נוסף ומאחד יותר שמחבר בין שלושת הקריטריונים: שום רעיון לא צריך להיות מצטבר.
(ההדגשה הוספה.)
הרבה אנשים עשויים לקרוא את השורה הזו ולחשוב: וואו, מגניב, גוגל מנסה ליצור את העתיד!
אבל "מדע בדיוני" מספק רק אשנב זעיר אל המוזרות העצומה של העתיד. כאשר אנו מדמיינים עתיד דמוי "מדע בדיוני", אני חושב שאנו נוטים לדמיין עולמות שהושלמו, מכוניות מעופפות, המגדלים המבריקים והצפים של חלומות אמצע המאה.
אנו נוטים, במילים אחרות, לדמיין מערכות טכנולוגיות עתידיות כמוצרים הוליסטיים מוכנים שאנשים יבחרו לאמץ, ולא כעבודה מורכבת של אינספור שחקנים שונים, שהם תמיד היו באמת. ההעתידן סקוט סמית'קורא לזה 'חוזים עתידיים בחבילה שטוחה," והם מדביקים חשיבה "מדע בדיוני".
גם מדע בדיוני יכול להמעיט בחשיבותו ובתפקידו של שינוי חברתי. לכל כותבת מדע בדיוני פמיניסטית או אפרופוטוריסטית, יש עדיין חבר מוכר יותר בימין הקיצוני של הז'אנר. הסופר דיוויד פורבס, למעשה, ביקש תמיכה מוקדם יותר השנההוא יכול לחקור את ההשפעה הגדולה של השמרנים הקיצוניים של המדע הבדיוני.
ההיסטוריה הפופולרית של המדע הבדיוני לא מזכירה את אמונתו של ג'ון קמפבל כי מהומות גזע נגרמו על ידי "ברברים גנטיים" או חיבתו של רוברט היינליין לברונים שודדים ולשלטון צבאי. זה זוכר את עולמות החייזרים היצירתיים של לארי ניבן, לא את התמיכה שלו לשקר למהגרים כדי למנוע מהם שירותי בריאות. ג'רי פורנל זוכה לשבחים רבים כדיקן המדע הבדיוני הצבאי, האהדה שלו לפשיסטים כמו פרנקו ופינושה נשכחה.
גוגל X, כמובן, לא אשם בירושה הריאקציונרית של המדע הבדיוני. אבל דמיון מדע בדיוני נוטה לקוצר ראייה מסוג זה. אני חושש - במיוחד כשאנחנו מדברים על "מדע בדיוני" - שאנחנו מתגעגעים לרבדים של העולם, שאנשים רבים עבדו כדי לבנות אותו.
במאמרו, גרטנר מרחיב על הסלידה של גוגל X מאינקרמנטליזם:
הדחייה של אינקרמנטליזם, הוא אומר, אינה בגלל שהוא ועמיתיו מאמינים שזה חסר טעם מסיבות אידיאולוגיות. הם מאמינים בזה מסיבות מעשיות. "זה כל כך קשה לעשות כמעט כל דבר בעולם הזה", אומר [DeVaul]. "לקום מהמיטה בבוקר יכול להיות לי קשה. אבל לתקוף בעיה גדולה פי 2 או פי 10 זה לא קשה פי 10".
DeVaul מתעקש שלעתים קרובות קל באותה מידה, או קל יותר, לעלות על הבעיות הגדולות ביותר "מלנסות לייעל את 5 האחוזים או 2 האחוזים הבאים מתוך תהליך כלשהו".
זו נראית לי קביעה מסקרנת, ואני רוצה לחשוב עליה יותר. אבל זה בטוח שאפשר לקדם כמה סיבות - במיוחד חברתיות - רק בהדרגה; וטכנולוגיות מסוימות - במיוחד מערכתיות - יכולות להיבנות רק באותו אופן.
אני נזכר בהראיון של עמיתי רבקה רוזן עם ראדיה פרלמן, שהמצאתו של פרוטוקול span-tree איפשרה את האינטרנט המודרני. פרלמן מכונה לעתים קרובות "אמא של האינטרנט" על עבודתה, תואר ממנו היא נמנעת.היא הסבירה למההיא לא אוהבת את זה:
האינטרנט לא הומצא על ידי אף אדם. יש המון אנשים שאוהבים לקחת קרדיט על זה, וזה משגע אותם כשנדמה שמישהו חוץ מהם רוצה קרדיט, אז נראה שהכי טוב פשוט להתרחק מהדרך שלהם. אכן תרמתי כמה תרומות בסיסיות לתשתית הבסיסית, אבל אף טכנולוגיה אחת לא באמת גרמה לאינטרנט להצליח. ולפעמים, דברים מומצאים מספר פעמים עד שהזמן במקרה נכון. הדבר שקרה שם בזמן הנכון לא בהכרח טוב יותר מהאחרים.
