בריסל - שעות לאחר המועד האחרון של חצות ביום שני להשגת הסכם חילוץ יוון, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס עמדו להתרחק מהשולחן - מותשים משיחות כל הלילה מלאות באיומים, צעקות ואולטימטומים.

הודעת טקסט בודדת הצילה את השיחות - ואולי את היורו. ראש ממשלת הולנד מארק רוטה, איש קו קשיח ברפורמה ביוון שמחכה בחוץ עם מנהיגים אחרים, שלח לנשיא האיחוד האירופי דונלד טוסק הודעת SMS המציעה פשרה על נקודת הקושי האחרונה שמרחיקה את שני הצדדים בנפרד.

במשך שלוש שעות, מרקל, ציפראס, טוסק ונשיא צרפת פרנסואה הולנד היו תקועים בשיחות מבוי סתום, וההודעה פתאום גרמה למשהו לקליק.

תוך שעה העסקה נסגרה.

התיאור הזה של האירועים הדרמטיים שהובילו להסכם חילוץ של הרגע האחרון ליוון נוצר מראיונות עם חצי תריסר פקידים ממדינות ומוסדות האיחוד האירופי שהשתתפו במשא ומתן במהלך החודשים האחרונים. הם דיברו בעילום שם כי השיחות לא היו פומביות.

בהכרזה על העסקה מאוחר יותר באותו בוקר, טוסק, מארח הפסגה - שהיה גורם מרכזי בשמירה על הצדדים היריבים לפני נחיתת הודעת הטקסט - ניסה להקל על מצב הרוח בהומור נדוש. הוא הכריז "יש לנו א-יווני".

לא היה די בכך כדי לטאטא את חודשי המרירות שהובילו לאותו רגע. המשא ומתן, שנצפה בחשש ברחבי העולם, הפך מייאוש לתקווה וחוזר חלילה, כאשר מנהיגים גיששו אחר הסכם שישאיר את יוון באירו ותשמור על יציבות השווקים העולמיים.

המשבר היווני, שפוקד את אירופה מאז הבחירות בינואר של ציפראס - איש שמאל רדיקלי שנשבע לשחרר את יוון מהצנע המחליש - הגיע לנקודה סופית בסוף יוני, כאשר תוכנית החילוץ שהחזיקה את יוון על הרגליים אמורה להסתיים. ללא עסקה, יוון למעשה תפשוט רגל, וככל הנראה תאלץ אותה לצאת מהאירו.

השווקים היו סוערים לקראת המועד הזה, על רקע סימנים ששני הצדדים קרובים להסכם.

אבל אף מנהיג לא יכול היה לערוב למה שיקרה במקרה של כישלון.

עמוק לתוך הלילה של ה-26 ביוני, לאחר יומיים מבטיחים של שיחות פסגה, התיישבו משא ומתן טכני במטה האיחוד האירופי כדי לכוונן את הפרטים של מה שצפוי להיות פריצת הדרך הסופית.

אז כולם היו המומים כאשר מנהלי המשא ומתן היוונים קיבלו שיחות טלפון סלולרי, ואז פשוט קמו והלכו. הם קיבלו הוראה לגבי פצצה שהוטלה מאתונה.

הסיבה התבררה לכולם מאוחר יותר. ציפראס חזר לבירת יוון באותו לילה, וכינס את הקבינט שלו בחיפזון. שעות לאחר מכן, הוא נשא נאום בטלוויזיה שזעזע את אירופה: הוא קרא למשאל עם לסוף השבוע הבא בשאלה האם לקבל את תוכנית החילוץ האירופית - ודגל בהצבעת 'לא'.

"מנקודת מבט כלכלית, פיננסית וחברתית זה היה אסון מוחלט", אמר שר האוצר האירי מייקל נונן.

בתוך שעות נוצרו קווים במכשירי כספומט ברחבי יוון. הריצה הבנקאית נמשכה לאורך כל סוף השבוע, ולממשלה לא נותרה ברירה עד יום ראשון בלילה אלא להכריז שהבנקים ייסגרו בשבוע שלאחר מכן. היא הטילה פיקוח על הון, והגבילה את משיכת המזומנים ל-60 אירו (67 דולר) ליום.

הצבעת ה"לא" המוחצת במשאל העם ב-5 ביולי הייתה ניצחון עבור ציפראס. כשהוא מרוצה ממה שהוא ראה כמנדט חזק להמשיך במשא ומתן עם הנושים של יוון, הוא חזר לשולחן המשא ומתן - אבל לא לפני שביקש את התפטרותו של יאניס ורופקיס, שר האוצר הנועז שלו.

פרופסור לנהיגה על אופנוע עם המראה של כוכב "Die Hard" ברוס וויליס - ודיבורים ויחס מתאים - וארופקיס היה כבר מזמן קוץ בעיניהם של שאר המשא ומתן. לא רק גישתו החריפה, אלא גם טקטיקת המשא ומתן שלו, הרגיזה את עמיתיו באיחוד האירופי.

"הוא כל הזמן אמר שהוא יביא משהו בפגישה הבאה, אבל הוא מעולם לא מסר", אמר דיפלומט של האיחוד האירופי, שדיבר בעילום שם בגלל רגישות השיחות. "זה יצר הרבה מאוד חרדה ותסכול בקרב השרים האחרים".

מרקל - המנהיגה הבלתי מעורערת של העמדה הקשוחה של אירופה כלפי יוון - לכדה את הסנטימנט הזה כשהגיעה לפסגה המכריעה בסוף השבוע שעבר עם הצהרה אחת בלבד: "המטבע החשוב ביותר אבד: זה האמון".

בשבת, ערב הפסגה, מסמך דיון בהשראה גרמנית קרא לתנאי הרפורמה הקשים ביותר אי פעם עבור יוון כדי לקבל כסף כדי לשלם את חובה המיידי. אפילו בעלות ברית אמרו שהן יצאו ישר.

העיתון דיבר על "פסק זמן" מיופת מגוש האירו עבור יוון. למרות שנשמר בסוגריים - קוד דיפלומטי לעובדה שלא כולם הסכימו על השעיה כזו - זה נתן את הטון לדרמה הגבוהה שעתידה לבוא.

משתתף בפסגה, שדיבר בעילום שם מכיוון שלא היה מורשה לדבר עם התקשורת, אמר כי הדרישות הנוספות נתפסו מיד כפרובוקטיביות. אבל הפעם, מנהיגים היו צריכים לגבש הסכם - או להתמודד עם אסון כלכלי ופוליטי אפשרי. טוסק ו-19 מנהיגי גוש היורו ננעלו יחדיו לפסגה מרתונית של 17 שעות, שעד מהרה ירדה לקריאות "השפלה" ובגידה.

בסופו של דבר, החריפות התרכזה בנקודה מינורית יחסית: כיצד להקצות כספים בקרן ההפרטה של ​​50 מיליארד אירו שהייתה אחת הפלטפורמות המרכזיות של הסכם החילוץ. הקרן תחזיק את הכסף שהרוויחה יוון ממכירת נכסים כמו איים ושדות תעופה.

תחילה ציפראס רצתה ש-25 מיליארד יורו מהחבילה יהיו זמינים להשקעות ביוון, בעוד שמרקל התעקשה על 10 מיליארד יורו בלבד לשם כך.

ואז הגיעה הודעת הטקסט לטוסק, שנרקחה יחדיו על ידי רוטה, בעלת ברית קרובה של מרקל ומנהיגה ממדינה שגם היא עברה את הכאב של חילוץ.

הטקסט של Rutte הציע פיצול של 12.5 מיליארד יורו להשקעות ו-37.5 מיליארד יורו לתשלום חובות. המנהיגים הסכימו שזו הפשרה היחידה שתאפשר לאירופה למנוע אסון.

בסופו של דבר, ציפראס נותר עם הסכם חריף יותר מזה שהוצע לפני שהוא כינס את משאל העם. זה ישאיר את מדינתו רצופת החובות באירו, אבל ישאיר את בני עמו עמוסים בכל כך הרבה כפיות כלכליות ופיננסיות - ואובדן כל כך של ריבונות - עד ש-#ThisIsACoup החל במהרה להופיע בכל רחבי האינטרנט.