הנייר הוטמע שלושהGoogle Docsגיליונות אלקטרוניים המפרטים סיפורים בתהליך על גביובלוג חי. שם הכתב שהוקצה וקישור אליולְצַפְצֵףהידית מופיעה לצד תיאור קצר של כל סיפור.

לא כל הסיפורים כלולים ברשימה, כמובן; תוכן בלעדי ואמברגו נשמר פרטי כדי להגן הן על המקורות והן על הנייר מפני מתחרים. (ביום שני, למשל, The Guardian הפסיק אזכור של אשערורייה מתפתחתמעורב שר ההגנה הבריטי ליאם פוקס.)

"אם נגיד לאנשים לאן פנינו מועדות הם יכולים להצביע על היבטים חשובים שיש לכסות עליהם", אומר רוברטס. "כמו כן, אם חסר לנו סיפור הם יכולים לספר לנו מוקדם מספיק, במקום לגנוח עליו למחרת."

כשנשאל אם הוא מודאג מפתיחת גישה לעיתונים מתחרים, רוברטס אומר שהיתרונות הפוטנציאליים עולים בהרבה על כל יתרון שהעיתון יעניק למתחרים. "אנחנו [כבר] מקבלים הרבה עזרה מטוויטר", הוא אומר. "כמה מהמקורות הטובים ביותר שלנו הם [קוראים] שרואים מה אנחנו עושים ועוזרים לנו".

חלק מהיופי בטוויטר הוא שקוראים וכתבים יכולים כעת להתחבר במהירות מבלי לסתום את תיבות הדואר הנכנס של האחרון. "אם נעלה את כתובת האימייל של כל כתב נקבל הרבה יותר דחיפה [מהצוות]; תיבות הדואר הנכנס שלהם יתמלאו די מהר", אומר רוברטס. "טוויטר מאפשר לנו לבחור את הדברים הטובים ולהתעלם מהמטופשים".

רוברטס אומר שזה משך "כמות מפתיעה של עניין" עד כה. "היו לנו מאות ומאות אנשים שיצרו קשר", הוא אומר. "התפתחו שלושה או ארבעה רעיונות קונקרטיים לסיפורים."