אוסטין, טקסס -- אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי אי פעם כנראה לא הייתה יכולה להיווצר ללא מחשב. לא כל מחשב ממוצע, שימו לב. בישול קוגניטיבי הוא פרויקט חדש יחסית של ווטסון של IBM שנחשף כאן במהלךSXSWשמשתמש בנתוני מרכיבים וברצונות מזון אנושיים כדי ליצור מתכונים שלא דמיינו בעבר - כאלה שטבחים אמיתיים צריכים לאחר מכן להתאים אותם ואז להכין לאוכל אכיל.
בישול קוגניטיבי הוא פרי מוחו של פלוריאן פינל, מהנדס תוכנה בכיר ב-IBM ושף שעבר הכשרה. המערכת מכניסה מחשבים למטבחים כדי להשלים - לא להחליף - שפים. "מדובר בשיתוף פעולה בין בני אדם למחשבים", אמר פינל. המחשב הזה לא מבשל; זה רק מציע את המרכיבים הטובים ביותר.
ראה גם:
מדען IBM פלוריאן פינל, שחשב על בישול קוגניטיבי, הוא גם שף מיומן. קרדיט: Mashable / Lance Ulanoff
כדי להשיג שיתוף פעולה טעים - וחשוב יותר, המצאתי -, המחשב הקוגניטיבי של ווטסון היה צריך להבין כמה מאפיינים קריטיים של מרכיבים וטעמים.
המדענים ומשתפי השפים מילאו את מחשב הבישול הקוגניטיבי במידע על פרופילי הטעם וההרכבים הכימיים של כמעט כל מרכיב המוכר לאדם. הצוות של פינל גם העמיס על המחשב מתכונים ממאגרים ציבוריים כמו ויקיפדיה והמכון לחינוך קולינרי (ICE), שהוא שותף שלהם.
מרכיב מרכזי בהשכלה של ווטסון בבית הספר לבישול מבוסס על מחקר בפסיכופיזיקה ההדונית, שנשמע מורכב אבל בעצם די פשוט: בניסויים שונים, אנשים התבקשו להריח מרכיבים ולדרג אותם על סמך רמת הנעימות. הריח למעשה חשוב יותר מהטעם, כשמדובר באוכל טוב, מכיוון שיש לנו רק חמישה טעמים - מתוק, חמוץ, מר, מלוח ואומאמי - אבל מאות ריחות. מידע זה למעשה עוזר לחזות את "הנעימות" של מרכיבים משולבים. הידע מהמחקר הזה משחק בבישול הקוגניטיבי של ווטסון, כך שהוא יכול להציע שילובי מרכיבים חדשים או שלא דמיינו קודם לכן.
מעשה הבישול הקוגניטיבי, עם זאת, הוא שיתופי. כדי להדגים, IBM הזמינה אותי למסעדת Mettle באוסטין, שם שני שפים מומחים, ג'יימס בריסיון ומייקל לייסקוניס, שיחקו סוג של Mad Libs קולינרי. הם התחילו עם מרכיב רצוי (כמו בייקון) ואז בחרו באחד מהמטבחים הרבים של ווטסון (כמו הונגרי). לאחר מכן, הם בחרו סוג מנה (גמבו). מחשב הבישול הקוגניטיבי החזיר רשימה של מרכיבים שיעבדו היטב יחד כדי ליצור מנה נעימה. פינל הסביר שהמערכת מחפשת באופן פעיל את השילובים החדשים ביותר.
אז התחילה העבודה הקשה. השפים לקחו את המרכיבים האלה, שהם יכולים להתאים במערכת, ואז הבינו איך להכין מנה שגם טעימה וגם נראית טוב. בארוחת הערב ביום חמישי השפים ומקבילם למחשב הצליחו בצורה מרהיבה, לספק ארוחת חמש מנות שכללה מנות מעודנות אך עם שמות קצת מוזרים כמו מוסקה בטן חזיר צ'כית וצמד ברווז צלוי איטלקי.
בכירים ושפים של IBM הצביעו שוב ושוב על ההזדמנויות היצירתיות האפשריות עם הטכנולוגיה החדשה הזו. "כל מה שאנחנו עושים מבוסס על מקום שהיינו בו", אמר בריסיון. "זה לוקח אותנו למקום חדש לגמרי."
פינל, שהשיק את הפרויקט לפני שנתיים עם צוות קטן מאוד כמו "פרויקט חיות מחמד", חושב שהאפשרויות לשילוב רכיבים קטנים ליצירת "חפצים חדשניים" הן בלתי מוגבלות. הוא אמר שהוא יכול לראות מחשוב קוגניטיבי מיושם על יצירת ניחוחות, מסלולי טיול מותאמים אישית ואפילו תהליכים עסקיים.
למרות שכל ביס בארוחה שלי היה ראוי לחמישה כוכבים, עדיין הייתי צריך לשאול: האם מנוע הבישול הקוגניטיבי של ווטסון הציג להם אי פעם סט מרכיבים שפשוט לא יעבדו יחד? פינל ובריסיון שניהם הגיבו מיד: פטריית המערב התיכון סטרוגנוף. בריסיון אמרה שזה טעים, אבל בהחלט לא היה סטרוגנוף.
בהתבסס על הדוגמה הזו, בישול קוגניטיבי אולי עדיין לא מוכן למטבח שלך - אבל בהתבסס על היכולת של ווטסון ליצור מתכונים חדשים וטעימים, עתיד הבישול המודרני יהיה ללא ספק שיתוף פעולה בין אדם למכונה.
[nggallery id=15377]
