עבור מייסדת הצדקה קייטי מיילר, חשבון האינסטגרם שלה הפך לאמצעי להחיות את הסיפורים של תושבי ליבריה, מדינה נכה מאבולה.
המייסד של היותר ממניארגון צדקה, שניהל בית ספר בליבריה, לפני שנסגר ביוני עקב התפשטות המחלה, עזב בתחילה את המדינה כשהנגיף הקטלני הידק את אחיזתו.
האִבחוּןהשבוע של אדם בדאלאס עם אבולה הביא את מציאות המחלה קרוב לבית עבור האמריקאים. אבל עבור אלה שחיים בחזית משבר האבולה, החולה הוא פשוט הקורבן האחרון של מחלה שאת חומרתה הם יודעים היטב.
מיילר החליטה לאחרונה לחזור כדי לסייע במאבק באבולה בקהילה שהיא כינתה ביתה במהלך תשע השנים האחרונות. חמושה בחשבון האינסטגרם שלה, היא תיעדה את המשבר בזמן שיותר ממני ממשיכה בעבודתה הקהילתית.
"אני מנסה להשתמש בחשבון האינסטגרם שלי כדרך להפוך את הילדים האלה לאמיתיים יותר. הילדים האלה לא שונים, ילדים הם ילדים", אמר מיילר. "הם עצובים שבית הספר לא פתוח. אף אחד לא נותן להם תשובות ואף אחד לא יודע מתי זה ייגמר, והם רואים את השכנים והחברים שלהם מתים".
יותר ממני הופכת בית הארחה לבניין שבו ילדים שנחשפו למחלה יכולים להיות בהסגר למשך 21 יום ולאחר מכן להשתלב מחדש בקהילות שלהם כשהם בריאים.
בליבריה, אבולה לא מראה שום סימן להאטה.
לפי משרד הבריאות והרווחה בארץ, מספר המקרים בארץהגיע ל-3,696עד 28 בספטמבר. עובדי הקהילה וקומץ ארגוני בריאות בינלאומיים פעלו לעצור זאת.
מיילר, שעבד עם קבוצות מקומיות בשטח, ציין שרבים קיבלו הכשרה מוגבלת ומעט או ללא אספקה.
היא פגשה עשרות עובדים קהילתיים בקולדוול, שכונה מצפון-מזרח למונרוביה, שחינכו אנשים כיצד להילחם בהתפשטות המחלה, מבלי לקבל שכר במשך חודשים.
"האנשים שפועלים בשטח, בקווי החזית שנלחמים בדבר הזה, אלה לא עובדים בעלי הכשרה גבוהה. אלה חברי קהילה שעלו כדי להילחם בכל מה שהם יכולים", אמר מיילר. "הצוות הזה עבד שלושה חודשים בלי שכר, בלי כלום. אין להם כסף לשלם על אוכל למשפחות שלהם".
קריטריון מונרוביה, ארגון לא-ממשלתי מקומי המנוהל על ידי סטודנטים המתמקד בתרבות ובבית קולנוע עצמאי בליבריה, הפנה את תשומת ליבו גם למודעות לאבולה. פנדורה הודג', רכזת הפרויקט של הקבוצה המקומית, הסבירה לחברי הקהילה את הסימנים והתסמינים של אבולה. היא סיפרה להם על הצורך במניעה נכונה ועל הסימפטומים העיקריים של הנגיף בתקווה להכיר לאנשים את המחלה.
הקבוצות מאורגנות בעצמן וביקשו מהממשלה את האספקה הבסיסית ביותר להתמודדות עם המשבר. רשימה של בקשותיהם כללה דליים עבור אקונומיקה, ציוד נייח והגנה.
"אינך שומע דבר מלבד פחד, פחד, פחד, ואתה שוכח שאנשים חיים כאן", אמרה ג'נסה וולס, אמריקאית אחרת שעובדת במונרוביה. "למרות שיש פחד ומוות, ליבריה עמידה ואתה עדיין רואה אנשים הולכים לשוק, וילדים פשוט הם ילדים".
