לִזכּוֹראֲפַרסֵק?

זו הייתה אפליקציית הרשת החברתית הפרטית והחמה במיוחד שהושקה לפני כמעט שבוע. כולם הורידו את זה ומילאו רשתות חברתיות אחרות שדיברו על זה. היה לי FOMO כל כך קיצוני, שהשתמשתי בחיבור Wi-Fi של GoGo Inflight כדי להוריד אותו לאייפון שלי בזמן שטסתי מעל הרי הרוקי. ואז הייתי על מגובה 33,000 רגל באוויר ופרסמתי אפרסק... אה...

זה היה, ובכן, די בסדר.

בניגוד לדיווחים פופולריים, אפרסק לא מת. האפליקציה קיבלה עדכונים שוטפים; אחד אחרון העביר בצורה חכמה את בקשות החברות מהחלק העליון של עדכון הפוסטים שלך. עכשיו אתה יכול לראות באופן מיידי מה אנשים מפרסמים במקום את כל הבקשות האלה.

בתחילה, מצאתי את האפרסק פשוט ומזמין. העיצוב הליניארי משהו הקל על ההבנה ומילות הקסם היו גאוניות.

למי שלא מתחיל, מילות קסם של אפרסק הן בעצם פקודות שאתה יכול להכניס לפוסט שלך שמפעילות פעולות מורכבות יותר כמו ציור תמונה, הוספת GIF והוספת שיר. במקרה של "צייר", ברגע שאתה מקליד אותו, אתה יכול ללחוץ על כפתור צייר ולאחר מכן להוסיף שרבוט פשוט לפוסט שלך. כלי הציור הם ראשוניים (יש רק בטל, ללא מחיקה, זום, גודל עט, צבע וכו'). למרות זאת, זה הישג שפייסבוק וטוויטר עדיין לא השיגו.

Peach גם התבלט בכך שהוא פחות רשת חברתית ויותר דרך להתחבר רק למשפחה ולחברים. כְּמוֹנָתִיבלפניו, Peach משתף רק עם אלה שהתחברת אליהם ישירות. בניגוד ל-Path, Peach לא מגביל אותך ל-50 חיבורים.

עוד ב-2011 הכרתי אנשים שאהבו את נתיב. הם הרגישו שזה נותן להם שליטה על הקיום החברתי המקוון שלהם ועזר לחתוך חלק מהרעש שהם נתקלו בהם ברשתות חברתיות פתוחות יותר כמו טוויטר.

כשאנחנו מסתכלים על מה שיכול להיות אורך חיים קצר מאוד עבור Peach, כדאי לשקול את המסלול הממושך יותר של Path, חברה עם טונות של התרגשות וחום עצום.

למדתי לראשונה על Path במסיבה בשנת 2011 שבה פגשתי במקביל את מייסד ומנכ"ל Path דייב מורין ואת המשקיע אשטון קוצ'ר. אני זוכר שקוצ'ר אמר לי ששיתוף עם קבוצות קטנות יותר הוא העתיד. מורין לא אמר הרבה, אבל זה יכול להיות בגלל שקוצ'ר לא הפסיק לדבר (בנאדם, הוא היה אינטנסיבי).

זמן קצר לאחר מכן, נרשמתי ל-Path, אבל גיליתי שכשרציתי לשתף משהו עם קבוצה קטנה יותר (כזו שכללה בדרך כלל משפחה וחברים קרובים) עשיתי זאת בפייסבוק. רק בשנים האחרונות התחלתי לשתף דברים בפומבי בפייסבוק.

נתיב לא נתן לי השראה ולא הייתי לבד. למרות שהאפליקציה והפלטפורמה שרדו עד היום, Path כןהערת שולייםבהיסטוריה של מדיה חברתית.

נראה שפיץ' מוכן לסבול את אותו גורל, אבל בזמן שיא.

כמה ימים טובים

לאחר ההרשמה קיבלתי במהירות תריסר בקשות חברות (בדיוק כמו רשתות חברתיות אחרות, יש לי בקשות מאנשים שלא הכרתי כל כך טוב ואני בוחרת להתעלם מהם) ויצרתי את הפוסטים הראשונים שלי. עד כה, פרסמתי בערך 12 פעמים. במהלך אותה תקופה, צייצתי הרבה יותר מ-100 פעמים.

למען ההגינות כלפי פרסק, אחרי העומס הראשוני של ההתלהבות, שמתי אותו בצד ליומיים. הפעם היחידה שבה זכרתי את קיומו היא כאשר אפליקציית Apple Watch Peach הייתה מתריעת על בקשת חברות חדשה של Peach. שמתי לב גם שהדיון על אפרסק בטוויטר ובמקומות אחרים די גווע.

חשבתי מעט על Peach ב-36 השעות האחרונות עד שעמית לעבודה הגיבה באחד מערוצי Slack של Mashable שהיא הצטרפה זה עתה ו"די הוקסמה מזה". ברגע שהיא אמרה את זה, הרגשתי כמו הורה שבטעות השאיר את הילד שלו מאחור במכולת: אשם ואולי קצת מודאג. כהורה, הייתי הולך להביא את הילד שלי, אבל Peach היא רק רשת חברתית שפעם הכרתי. היה כיף לנסות, אבל חסרה את הדביקות שמצאתי בפייסבוק, פינטרסט, לינקדאין, אינסטגרם ובעיקר בטוויטר.

מבחינתי, הבעיות של Peach ברורות.

רשת חברתית מבודדת אינה, מעצם טבעה, ויראלית. אני יכול לקבל לייקים על Peach, אבל עם קומץ חברים, מה הטעם?

ברור שכמה רשתות מסובבות היטב אכן שורדות ומשגשגות. Snapchat היא לא רק פרטית, היא ארעית. אולי זו הייתה השובבות המובנית שעזרה לסנאפצ'ט ליצור את עצמותיה ולשמור עליהן. ל-Peach יש שם קצת שובב ויותר יכולות מולטימדיה בהשקה ממה שיש לרשתות חברתיות אחרות אפילו עד היום, אבל זה עדיין מרגיש מאולף ולא מעניין.

הניחוש שלי הוא שפרסק נכשל בגלל שהוא בער כל כך בהיר. Snapchat וחצי תריסר רשתות הודעות ממוקדות בני נוער ופלטפורמות מדיה חברתית פועלות ומשגשגות בתת-התרבות הנסתרת המכונה Teenagedom. בני נוער חולקים טעם ופרספקטיבה ייחודיים מסוימים. במילים אחרות, הם צוחקים על אותן בדיחות פנימיות. הם גם משתמשים בהודעות טקסט וברשתות אחרות כדי לשתף פרטים על הרשתות החדשות שכל בני הנוער צריכים להיות בהן.

אני מבין שפרסק לא ברשימה שלהם. כשאתה רואה משהו מגמתי בטוויטר, זה לא בני הנוער והטווינים של העולם שמדברים על זה - זה התקשורת, משווקים, "חובבי מדיה חברתית" וסלבריטאים. הם לא הובילו לפופולריות של רשתות חברתיות. אם כן, ל-Wosay ולטוויטר היו מיליארד משתמשים כרגע.

אפרסק צברה קצת אחיזה בציבור הרחב. לאחרונה עשיתי קטע חדשות מקומי שכותרתו "האם אפרסק תופס?" לפחות הם שואלים את השאלה. בסקר הטוויטר האחרון Peach לא היה הוגן גם כן: 17% אמרו שפרסק הוא "חם", 34% אמרו "לא" ו-49% עצומים בחרו "מה זה פרסק?"

ל-Peach עדיין יש סיכוי, במיוחד אם פייסבוק תקנה אותו ותשלב כמה מהכלים החכמים שלה במדיה החברתית ובפלטפורמת ההודעות שלה. באופן אישי, אני מוכן לשרבט בפייסבוק.