חומות תשלום א-לה-קארט היו באופנה אצל מפרסמי מגזינים לאחרונה.

ביולי, Esquire הציב חומת תשלום של $1.99 סביב סיפור תחקיר של כמעט 10,000 מילים,"הנביא"מאת לוק דיטריך. בהערה על חומת התשלום, דיוויד גריינג'ר, העורך הראשי של אסקווייר (בתמונה למעלה), הסביר שהסיפור לקח חודשים להפקה - ושעיתונות כזו אינה זולה.

גם ספורטס אילוסטרייטדהתחילו בבדיקותמגוון חדש של חומות תשלום הקיץ, אבל כזה שלא ביקש מהקוראים לשלם ישירות. במקום זאת, היא העניקה לקוראים מקוונים גישה לכתבות מודפסות מסוימות - כאלה שבדרך כלל אינן זמינות למי שאינם מנויים עד שגיליון יורד מדוכן העיתונים, כמו כתבות שער - בתמורה לצפייה במודעת וידאו לבחירתם. הניסוי היה צנוע עד כה - כחמישה עד שישה קומות היו עד היום מאחורי חומת התשלום של הווידאו, אומר דובר מטעם SI.

בניסוי שלישי, ה"אטלנטיק" החל לארוז מבחר מאמרים מקוונים בחינם, ללא פרסומותמגזין שבועי, זמין עבור $1.99 ב-iTunes. על ההחלטה להאשים, העורך הראשי ג'יימס בנטכותבשהמגזין בוחן אפשרויות תוכן בתשלום מחוץ לפרסום. "זהו, עבורנו, ניסוי נוסף בשימוש בכל אמצעי חדש זמין כדי ליצור ולתמוך בעיתונאות של רעיונות המייחדים את האטלנטי", הוא מסביר.

ואיך מסתדרים הניסויים האלה בחומת תשלום? גריינג'ר אומר ל- Mashable "הנביא" מכר כמה אלפי עותקים, אבל זה היה "כנראה כביסה, מבחינת הכנסות". ובכל זאת, הוא לא שולל יציאה נוספת. Esquire אמורה להשיק עיצוב מחדש של האתר שלה בשנה הבאה ו"עובדת על איך נוכל לשלב בו סוג של חומת תשלום", אומר גריינג'ר ומוסיף כי אין עדיין תוכניות מוגדרות לחומת תשלום.

SI סירבה להגיב לשאלה על כמה כסף מפיקות מודעות הווידאו, אבל מקור שמכיר את היוזמה אומר שזה לא היה "גייזר של הכנסות".

דובר של אטלנטיק לא חושף את המכירות, אבל כן אמר שהן עולות על התחזיות. "שלושה רבעים מהם הם עבור מנויים חודשיים או שנתיים, שלא ציפינו להם - חשבנו שיהיו יותר מכירות של עותק בודד", כתב הדובר בדואר אלקטרוני ל- Mashable, והוסיף כי החברה הופתע גם לגלות ש-45% מהמנויים קוראים בסמארטפונים.

"העידן של תוכן חינמי לחלוטין מסתיים כנראה", אומרת סוזן בידל, אנליסטית בכירה בפורסטר. "הגיע הזמן שאנשים יבדקו [חלופות בתשלום]. חייבת להיות איזושהי חילופי ערך עבור כל העבודה הזו שבעלי אתרים עושים... הם לא יכולים [לתמוך בפעולות שלהם] במחירים הנוכחיים לאלף חשיפות." (אולי לא מפרסמים מסורתיים, כלומר --כמה מפרסמים מקוריים באינטרנטפועלים ברווחיות.)

Esquire, SI ו-The Atlantic מודעים לכך שקשה לגרום לקוראים מקוונים, במיוחד צעירים יותר, לשלם. Esquire בודק כדי לראות אם אנשים ישלמו באינטרנט בכלל. SI בוחנת האם סוג אחר של הצעת ערך - כזו שאינה מחייבת אותם לדוג את הארנקים - מקובלת על הקוראים במקום זאת. אטלנטיק, בינתיים, מוותר לחלוטין על תוכן בתשלום באינטרנט, ומבקש מהקוראים לשלם עבור תוכן בסביבה שבה הם מותנים לשלם עבורו: iTunes.

באשר למערכת התשלום למאמר יחיד, קן דוקטור, אנליסט מדיה צרכנית ב-Outsell ומחבר שלNewsonomics: שנים עשר טרנדים חדשים שיעצבו את החדשות שתקבלו, טוען שיהיה קשה במיוחד למוציאים לאור לגבות תשלום עבור קריאה נינוחה כמו "הנביא", אך למאמרים עתירי תושייה יהיה סיכוי טוב יותר. "אם זו קריאה מהנה, סביר הרבה פחות שמישהו יתקל במאמר של 2 דולר בים של חינם ולשלם עבורו", אומר דוקטור. "אבל אם [קוראים] מקבלים החלטה לגבי חילופי בריאות עכשיו ואתה יכול לתת להם מאמר על זה, אנשים ישלמו $2 עבור המאמר הזה." הוא מוסיף כי ניתוח יכול וצריך למלא תפקיד חשוב במיקוד הקוראים לתוכן בתשלום. "אם אתה מספק את הסוג הנכון של תוכן תוך ידיעת העדפות הקוראים, יש סיכוי גבוה יותר שהם יקנו."