השמש עדיין מתפתלת לשמיים כשאני מקבל את ההתראות הראשונה מבין הודעות הדחיפה המחורבנות הרבות של היום: "היית על שלךאייפוןבמשך 20 דקות היום."

עשרים דקות. בזמן הזה יכולתי להכין לעצמי ארוחת בוקר נכונה, או לצאת לריצה מהירה בשכונה. במקום זאת תפסתי את הטלפון שלי כאשר אזעקת הבוקר שלה העירה אותי, ומעולם לא הרפיתי. בדקתי את העבודה והאימיילים האישיים שלי (למרבה הצער, בסדר הזה) ואז גללתי בפיד הטוויטר האינסופי שלי (קודם כל סריקה אחר חדשות, ואז רק בגלל) עד ​​שההודעה הזכירה לי כמה זמן תפסתי.

כמה ימים קודם לכן, התקנתי אפליקציה חדשה בשםרֶגַע, שמבטיח לעקוב אחר זמן מסך האייפון היומי שלך ואולי אשם בכך שצמצם את הזמן הזה. ביום הראשון שלי בשימוש באפליקציה, נכנסתי בערך שעתיים. בכל יום בשבוע הראשון עברתי את רף 100 הדקות בלי להיכשל ופעם אחת התקרבתי לשלוש השעות. זה נשמע כמו הרבה זמן לבזבז בהייה במסך בגודל ארבעה אינץ', אבל למה היה להשוות את זה? אין מדד סטנדרטי לכמה זמן נייד זה יותר מדי.

חלק ממה שנתן לי השראה לנסות את Moment היה האפשרות לקבל לפחות מדד טוב יותר לשימוש שלי. וחלק ממה שנתן לי השראה הייתה איזו תחושת קרבה עם יוצר האפליקציה, קווין הולש. כמוני, הולש הוא איש מקצוע בן 20 ומשהו שתחום עבודתו מצריך ישיבה מול מסך כזה או אחר במשך רוב שעות היום. כמוני, מדי פעם הוא מתמכר מדי למוצרים מסוימים - בכיתה ה', הוא רשם 140 שעות משחק פוקימון בגיימבוי שלו לפני שאמא שלו פצחה - אבל הוא לא בהכרח יתאר את עצמו כטיפוס שמקבל " מכור" לטכנולוגיה. כמוני, הוא הרגיש נאלץ לעשות שינוי לאחר שעבר לגור עם האחר המשמעותי שלו והבין שזמן מיותר שבילו בטלפון שלו גוזל מזמן איכות עם האישה שהוא אהב.

"זה האילוץ להרים את הטלפון שלי כשאני משועמם שאני מנסה להיפטר ממנו", אמר לי הולש במהלך השיחות הראשונה מבין כמה בחודש שעבר. "הלכתי מהעבודה לארוחת ערב להתייצב על הספה עם הטלפון שלי. אם אני ממתין בתור בדואר ארבע דקות, אני בדרך כלל פשוט מוציא את האייפון שלי ומסיח את דעתי עםלְצַפְצֵףאו אימייל, במקום רק לעמוד שם ולחשוב במשך ארבע דקות."

"המטרה שלי לחיים האישיים שלי", הוא אומר, "היא לחסל את הזמן חסר הדעת באייפון שלי".

Holesh, מפתח אתרים עצמאי, עבד במשך שישה חודשים כדי לבנות אפליקציה עם מטרה זו. הוא מצא דרך לזהות אם מסך האייפון מופעל באמצעות API זמין לציבור. אחר כך הוא שיכלל את הגשש כדי להתעלם ממקרים שבהם המסך נדלק אוטומטית עם הודעת דחיפה למרות שהמשתמש לא בודק זאת בפועל.

התוצאה היא כלי בסיסי המציע הערכה גסה של סך הדקות שאתה מבלה בהסתכלות על מסך הטלפון שלך. זה שולח עדכונים על המספר הזה לאורך היום כדי לשבור את הטראנס של הטלפון החכם שלך. עד מהרה למד הולש שהוא בטלפון שלו כ-90 דקות ביום, מה שנתן לו אמת מידה לשיפור. לשם השוואה, הוא מצא שאדם ממוצע מסתכל בטלפון שלו קצת יותר משעה (62 דקות) בכל יום, על סמך ניתוח של כ-50,000 המשתמשים הפעילים של האפליקציה. הנתח הגדול ביותר של הזמן הזה מגיע אחרי 18:00, כשיש להניח שמשתמשים מתנהגים כמו הולש ועוברים מהעבודה לארוחת ערב כדי להתייצב עם הטלפון ביד.

מה שהנתונים של Moment לא יכולים לומר לך הוא כמה זמן אתה מבלה במשהו פרודוקטיבי בטלפון שלך, לעומת משחק בקנדי קראש או העמדת פנים שאתה מקליד הודעות טקסט כדי להיראות עסוק בפומבי. זה לא יסונכרן עם מכשירים אחרים כדי לתת לך תחושה רחבה יותר של זמן המסך הכולל שלך לאורך היום (Holesh מקווה לעשות זאת בהמשך הדרך). זה לא נותן לך הרבה הקשר בכלל מעבר למספר הדקות.

מצאתי את עצמי מסתכל על המספרים האלה - 120, 140, 160 דקות ביום באייפון שלי - ודואג עד כמה הם גבוהים מהממוצע. האם אני משתמש בסמארטפון בולמוס? תהיתי. האם יש לי בעיה?

כל כמה חודשים נראה שיוצא דו"ח חדש על הרגלי המובייל שלנו. המספרים וכלי המדידה משתנים, אבל מה שנכון בכל הטווח הוא שהזמן המושקע בנייד תמיד גדל ככל שהמכשירים הניידים משתפרים, זולים יותר ומאומצים באופן נרחב יותר.

נילסןנמצאשהאמריקאים בילו בממוצע 67 דקות ביום בצריכת מדיה בסמארטפונים שלהם ברבעון הרביעי של 2013, לעומת 48 דקות בתקופה המקבילה שנתיים קודם לכן. ביוני, comScoreדיווחשהאמריקאים סוף סוף עשו יותר זמן עם מדיה דיגיטלית בסמארטפונים ובטאבלטים שלהם מאשר במחשבים שולחניים.

ואז יש את Flurry, שירות ניתוח אפליקציותנרכש לאחרונהעל ידי יאהו, שהוציאה את אדִוּוּחַבאפריל עם הכותרת המבשרת רעות, "עלייתו של המכור לנייד". לפי הדו"ח, המשתמש הממוצע פותח אפליקציות 10 פעמים ביום בסמארטפון או בטאבלט שלו. עם זאת בחשבון, פלורי הגדיר "מכור לנייד" ככל מי שפותח אפליקציות יותר מ-60 פעמים ביום. ויש הרבה כאלה ברחבי העולם, אולי כולל אני.

"במארס 2014, היו 176 מיליון מכורים לנייד, עלייה מ-79 מיליון במרץ 2013", כתבו החוקרים בפלורי. "זו צמיחה מדהימה בשנה אחת".

"הצמיחה המדהימה" בשימוש בנייד עשויה להסביר מדוע צצות יותר אפליקציות כדי לעזור לאנשים להיות חכמים יותר לגבי השימוש שלהם בסמארטפון. בנוסף לרגע, ישBreakFree, שמשווקת את עצמה כ"שליטה בהתמכרות לסמארטפונים" על ידי מעקב אחר השימוש באפליקציית אנדרואיד,הזרימה הניידת, שעוקב אחר כמה זמן אתה נשאר מחוץ לאייפון שלך, וכןRescueTime, שעוקב אחר הפרודוקטיביות וה"הסחות דעת" שלך באנדרואיד. גם BreakFree וגם RescueTime מפתחות כעת אפליקציות דומות לאייפון, משימה קשה יותר מכיוון שאפל מגבילה את סוג נתוני המשתמש שיכולות לאסוף.

ל-RescueTime, במיוחד, יש לא מעט ניסיון בסיוע לאנשים לנהל את זמן המסך שלהם. היא החלה בשנת 2007 במטרה לספק כלים לעקוב אחר הזמן המושקע במשימות שולחניות שונות לאחר שמייסדיה התוסכלו מכך שלעולם לא היו פרודוקטיביים מספיק בעבודת היום שלהם. ואז, תוך מספר חודשים, השיקה אפל את האייפון המקורי. זה התחיל את עידן הסמארטפונים המודרני ואיתו עידן של יותר מדי מסכים: לא רק טלוויזיות ומחשבים, אלא סמארטפונים, שעונים חכמים ומשקפיים חכמים. מסכים שמסתכלים על מסכים מסתכלים על מסכים, שלכל אחד מהם פוטנציאל חדש לשאוב את הזמן שלנו.

"זה משהו שפשוט לא היינו צריכים להתמודד איתו לפני 10 שנים: לשחות בים זה של מכשירים שונים", אומר רובי מקדונל, ראש פיתוח מוצרים ב-RescueTime. "לא הייתה לנו את הבעיה הזו מספיק זמן כדי לדעת איך להתמודד איתה. על ידי מתן נתונים מדויקים לאנשים על עצמם, נראה שזה עוזר".

עם זאת, מקדונל והצוות שלו מחפשים לעשות יותר מאשר רק לספק נתונים. כעת הם מפתחים התראות לנייד שמשתמשים יכולים להתאים אישית כדי להודיע ​​לעצמם על התקרבות למכסה היומית שלהם לרשתות חברתיות או למשחקים או מה שלא יהיה המשנה הדיגיטלית שלהם. זו יכולה להתגלות כדרך יעילה למשתמשים לרסן את ההרגלים שלהם במקום פשוט להסתכל בהלם בנתוני היום, כפי שעשיתי עם Moment ואפילו מקדונל עשה עם האפליקציה שלו.

כשמקדונל ניסה לראשונה את אפליקציית RescueTime, הוא גילה שהוא בטלפון שלו "רק ביישן" של שלוש שעות ביום. לשם השוואה, הוא אומר שהמשתמש הממוצע של האפליקציה רושם כעת כשעתיים של זמן סמארטפון. "כשראיתי את זה", הוא אומר, בהתייחס לזמן השימוש שלו עצמו, "הייתי כמו, 'לא, זה לא בסדר'".

ההלם הראשוני הזה עדיין עשוי להיות הכלי החזק ביותר לעשות שינוי.

בתחילת השנה שעברה הניו יורקרפרסם קריקטורהשל גבר מכובד למראה שמדבר עם אישה בבר כשהוא עוטה קונוס מגן סביב ראשו. הכיתוב של הקריקטורה נכתב: "זה מונע ממני להסתכל בטלפון שלי כל שתי שניות".

הקריקטורה הזו תפסה עניין בקרב רבים, צצה במספר אתרי אינטרנט. ליאם פרנסיס וולש, האמן שצייר אותו, שמע את אותה שורה שוב ושוב מהקוראים בתגובה לקריקטורה: "זה בדיוק כמוני".

וולש, לודיט המתואר בעצמו שחי ללא סמארטפון, מנסה לעתים קרובות להאיר אור על כמה מהאבסורדים של הטכנולוגיה בתרבות שלנו כדי שאנשים יוכלו לזהות אותה בחייהם. "זה אכן התגנב לחיינו", הוא אומר על סמארטפונים. "חוץ מלהיכנס לעמוד פנס, זה טוב אם יש דרכים אחרות לתת לעצמך להיות קצת שומר מצוות, קצת נוכח."

זה לקח שלמד בשנות ה-20 המוקדמות לחייו לאחר שראה סרטון שלו שיכור. "הפסקתי לשתות... כל כך נדחקתי מהסרט הזה", הוא אומר. "אולי אם אנשים היו מסוגלים לראות איך הם נראים לאנשים אחרים..." הוא משתהה, ואז עולה לו הפתרון: "אפליקציה שמדי פעם מציגה סרטון של פני הזומבים שלך בוהים בטלפון שלך כל 15 פּרוֹטוֹקוֹל."

אפליקציה כזו עשויה להיות מכירה קשה למשתמשים, אבל באופן הבסיסי ביותר, אפליקציות מעקב הזמן הן באמת כלים שיעזרו לכל אחד מאיתנו לאבחן מה אבסורדי בהתנהגות שלנו. אם הדחף להוריד אחת מהאפליקציות הללו אינו מספיק קריאת השכמה כדי לחשוב מחדש על הרגלי הנייד שלנו, אז הנתונים העגומים שכל אחד מהם מספק בהחלט יהיו.

"בגדול, ל-99% מהאוכלוסייה פשוט יש הרגלים רעים [בנייד]", אומר ניר אייל, מחבר הספרHooked: איך לבנות מוצרים ליצירת הרגלים. הרגלים רעים אולי מטרידים, אבל הם שונים מטבעם מהתמכרויות, שהן התנהגויות שאנחנו לא יכולים לשלוט בהן גם אם הן גורמות לנו נזק. "כשאתה חושב על [הרגלים], אתה יכול להתמתן בלי יותר מדי קושי."

מה שגורם לכולנו להיות כל כך רגישים לאיסוף הרגלי סמארטפון רעים היא העובדה שהמכשירים האלה תמיד איתנו. "הם מספקים הזדמנויות מעוררות חדשות", הוא אומר, ומציין את ההנחיות הרבות לבדוק את הטלפון, שמגיעות ממדיה חברתית ומאפליקציות הודעות. "מכיוון שהטכנולוגיה רווחת יותר, היא גם משכנעת יותר." המגמה הזו תימשך רק ככל שמוצרי המובייל יהיו חלקים יותר ומוטבעים בחיינו.

עם זאת, יש משהו אחר שהופך את הטכנולוגיה החדשה יותר לשונה ממוצרי צריכה אחרים שאפשר להתמכר אליו, משהו שעשוי להציע שביב של תקווה. "בפעם הראשונה, המוצרים שעלולים להתמכר יודעים כמה אנחנו משתמשים בהם, וזה עניין גדול", אומר אייל. "אם אתה מזקקי אלכוהול, אתה יכול להרים ידיים ולהגיד 'אנחנו לא יודעים מי אלכוהוליסט'. אבל המוצרים האלה יודעים בדיוק מי אנחנו ואיך אנחנו משתמשים בהם".

זה לא אומר שאתה צריך לצפות מגאון אפל שיתקשר אליך ויגיד: "אנחנו חושבים שהיה לך מספיק זמן על האייפון שלך הלילה. אולי נמליץ במקום לטייל על החוף?" אבל מפתחים מסוימים עשויים יום אחד להחליט שזה יועיל לחוויית המשתמש הכוללת להמליץ ​​למשתמשים לקחת הפסקות מאפליקציות מסוימות מדי פעם.

לעת עתה, כל מה שיש לנו הוא המודעות המשעממת שאולי אנחנו קצת דבוקים מדי למסך וכמה אפליקציות שעלולות לדחות אותנו לעשות שינוי.

אחרי כמה שבועות של שימוש ב-Moment, אני עדיין על הסמארטפון שלי לפחות 90-100 דקות ביום, אבל אני מנסה להיות יותר מכוון לגבי מתי ולמה. אם האפליקציה אומרת לי שכבר הייתי בטלפון שלי הרבה יותר משעה כשאני חוזר הביתה מהעבודה, אני עושה יותר מאמץ מודע להישאר מחוץ לזה אלא אם יש סיבה טובה. אם אני מרגיש את הכרח לבדוק את האייפון שלי במהלך היום ללא סיבה כלשהי, אני מנסה לחשוב על המספרים האלה - 120, 140, 160 דקות ביום. לפעמים זה עובד. לפעמים היד שלי ממשיכה להגיע אליו בכל מקרה.

[wp_scm_comment]

בונוס: גוגל גלאס: אל תהיה חור זכוכית