ה"ניו יורקר" השיק ביום רביעי את "Strongbox", מערכת מקוונת למקורות לשלוח קבצים והודעות לעיתונאים של המגזין ב"כמות סבירה של אנונימיות", כפי שניסחה זאת העורכת הבכירה איימי דיווידסון.
מקור יכול להשתמש ב-Strongbox כדי לשלוח מידע באופן אנונימי באופן הבא: ראשית, הם ניגשים לרשת Tor, אשר מבצעת אנונימיזציה של משתמשים באמצעות סדרה של ממסרים המצפינים תעבורה בכל שלב. לאחר מכן, משתמשי Strongbox מעלים את הקבצים או ההודעות שלהם ומקבלים שם קוד אקראי. הקבצים מוצפנים ומשודרים לשרת Condé Nast בנפרד משאר התשתית של החברה.
לאחר מכן, עורכי ניו יורקר בודקים מעת לעת את Strongbox באמצעות מחשב נייד ברשת פרטית וירטואלית (VPN). אם הם רואים קובץ שהם רוצים, הם יכולים להוריד אותו לכונן אצבעות ולטעון אותו על מחשב נייד שאינו מחובר לאינטרנט, אתחול מתקליטור ונמחק בכל פעם שהוא מופעל. לאחר מכן, הם מחברים כונן אצבע שני עם המפתחות כדי לפענח את הקבצים.
אם הכתבים של ניו יורקר יצטרכו ליצור קשר עם מעלה הסרטון, הם יכולים לעשות זאת דרך מחשב נפרד המחובר לאינטרנט. המקור יראה הודעה כזו רק אם הם נכנסים שוב ל-Strongbox עם שם המשתמש שנוצר בעבר.
"Strongbox הוא דבר פשוט בתפיסה שלו,"כותב דוידסוןלפני ההסבר למגזין יש היסטוריה ארוכה של קבלת מסמכים ממקורות חסויים.
Strongbox הייתה אולי התרומה האחרונה של אהרון שוורץ המנוח, שהוזמן לעבוד על הפרויקט על ידי עורך Wired News קווין פולסון לפני כמעט שנתיים (ניו יורקר ו-Wired הם שניהם פרסומים של Condé Nast). שוורץ, מתכנת ותומך בחופש המידע, נטל את חייו בינואר בעודו עומד בפני אישומים במסגרת חוק הונאה והתעללות במחשב (CFAA). קוד Strongbox של Swartz, כותב פולסן, היהיציב רק חודש לפני מותו.
בסמוך לאחר מכן, קשה היה לחשוב על משהו מלבד האובדן והכאב של מותו. השקה, כמו כל כך הרבה דברים, הייתה משנית. התאבדותו עוררה גם שאלות חדשות: מי הבעלים של הקוד עכשיו? (תשובה: הוא קנה את כל הקניין הרוחני שלו לשון פאלמר, שנותן את ברכתו לפרויקט.) האם חבריו הקרובים ובני משפחתו יאשרו את הליך ההשקה? (חברו ומוציא לפועל, אלק רזניק, מדווח שכן.) הניו יורקר, שיש לו היסטוריה ארוכה של עבודת חקירה חזקה, התגלה כבית הראשון הנכון עבור המערכת. הגרסה של הניו יורקר נקראת Strongbox; זה עלה לאינטרנט הבוקר.
קוד Strongbox הבסיסייהיה קוד פתוח, המאפשרים לכלי תקשורת אחרים או לארגונים לקחת אותו, לשנות אותו ולהשתמש בו כראות עיניהם - מחווה הולמת לאידיאולוגיית הקוד הפתוח של Swartz.
Strongbox, עם ההבטחה שלה למגע כמעט אנונימי בין מקורות וכתבים, עשויה למלא חלל שהותיר על ידיויקיליקס, אשר נותן התחייבות דומה. ויקיליקס, לעומת זאת, נותרה לא יעילה במידה רבה מאז שג'וליאן אסאנג' הסתגר בשגרירות אקוודור בלונדון ביוני האחרון במקום לעמוד בפני חקירה בשוודיה על האשמות על פשעי מין.
ההבטחה של ויקיליקס לאנונימיות נפגעה גם בתיק נגד בראדלי מאנינג, אשרהודה בעדות קדם משפטלהיות המקור של קטעי וידאו וכבלים דיפלומטיים שפורסמו על ידי ויקיליקס ומספר כלי תקשורת מרכזיים.
"זה לא מוגדר בצורה מכוונת", אמר עורך NewYorker.com, ניקולס תומפסון, כשנשאל אם Strongbox נבנה כתחליף לוויקיליקס. "זה לא היה כאילו אמרנו 'ויקיליקס מתקשה, בואו נשיק משהו משלנו'. אבל ברור שהיצירה של ויקיליקס הייתה משהו שהסתכלנו עליו ושאהרון וקווין הסתכלו עליו וחשבו עליו".
יתר על כן, שחרורו של Strongbox מגיע ימים ספורים לאחר ש-Associated Press הודיעה שמשרד המשפטים השיג בחשאי חודשיים של תיעוד טלפוני מלשכות AP וכתביםלגלות את מקור הדליפה. תומפסון אמר שתאריך ההשקה של Mashable Strongbox נקבע ל"זמן מה" ומצב AP לא הוביל לשחרור מוקדם.
"אבל זה סוג של תזמון מדהים, לא", אמר תומפסון.
המנגנונים מאחורי Strongbox מסוכמים בצורה מסודרת בגרפיקה הניו יורקית הזו. איך הייתם חושבים שכלי תקשורת ישתמשו ב-Strongbox? שתפו בתגובות למטה.
אַשׁרַאי: